מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הודעת המפקדה מס' 112

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

ביום כ' סיון ת“ש שבה המ-דה הראשית של האצ”ל להנהגה וּלפיקוד.

בימי מבוכה ואבדן עשתונות לישוב ולעם יש רק דרך אחת לחיים ולחרות: דרך האצ"ל.

ואלה הם העקרונות המורים את הדרך:

א. האצ“ל חי ולוחם בנשק להקמתה של מלכות ישראל בגבולותיה ההיסטוריים. את מלחמתו זו יאסור האצ”ל כצבא כיבוש שיהא עברי על דגלו, על נשקו ועל קציניו. על אנשיו להשתמט בכל הדרכים מכל גיוס זר.

ב. האצ“ל כורת בריתות בישראל ובגויים, אך אינו עובט את חרותו. בשום פנים הוא לא יהפך למכשיר בידי בן בריתו תמורת העזרה שיתנו לו זרים; ולא ישתף פעולה עם תבוסני ה”הגנה". הגנתנו – התקפה. מלחמתנו – בשטח האויב.

ג. האצ"ל מציית למפקדיו המנחים אותו לקרב.

בשעה זו בה נופלים עמים ונהרסות מדינות הישיבה באפס-מעשה והצפיה לכל רעה שבתבוא היא עוול. ההכרח שבמקרה זו או אחר יאבד העם היא פשע. העם לא יאבד לעולם אם ידע להאמין ולקדם את פני הבאות בנשק. האצ“ל הוכיח אף בראשית מלחמתו את נכונותו לקרב ולקרבן. לכבוד חברינו שנקפדו חייהם, לכבוד חברינו שקופחה חרותם – דום! תקופת המלחמה הבאה עלינו עתה מחייבת את כל אנשינו לנכונות-יתר; למוות ולעינויים קשים ממוות. הנצחון שיבוא לא בנוחיות ייקנה ולא בשאננות. הנוחיות למנצחים ולא ללוחמים. כל יגע-מלחמה, כל אובד-אמונה, כל מפקפק ורך הלבב –ישוב לביתו. האצ”ל – שבט לוחמי החרות – הנאמן לרעיונו שקודש בדמים בעבר, יוסיף ללחום עד הנצחון. תכליתו של הקרב – הכיבוש. וסופו של סיבלנו – החרות.


  1. הודעה על הפילוג  ↩

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

מהאדם

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

דורות ראשונים – מסיפורי בראשית

הַסִּבּוּבִים

א

בימים הקדמונים ובזמנים החולפים, הימים קודם שנוצר אדם אבי הבשר עלי אדמות, היו בני השדים והרוחות שוכני הארצות והתנחלו לשבטיהם ולגוייהם. יסדו ממלכות ומדינות, כבשו כל אשר בים ואשר ביבשה ויארכו ימים יותר מכל חי. הם התענגו אז על רוב טובה, שכנו על מי מנוחות בהר ובשפלה וכל הארץ לפניהם לארכה ולרחבה. אין עוצר בידם ואין מסיג גבולם. היה היו להשדים גם מידות טובות ומנהגי-צדק והבינו בכל לשון וחכמה. להם שופטים וגיבורים, נביאים וחוזים; ואלה נתנו להם תורות ומשפטים ולמדו אותם ארחות-חיים. אז שקטה תבל, אין מזיק ואין ניזוק, אף עין טוב ורע בהחלט. ואלהים ממעל אינו מאזין תחנונים ואינו נטרד בהבלי העולם.

אבל הנה חליפה באה, כלה הסיבוב הזה, החלו השדים לזנות אחרי עינם ולבוא למַדחפות, עזבו תורת נביאיהם ושלוחי האל ותרב רעתם, גדל הפסדם, עד כי צעקה הארץ מחמסם. ויצו יושב מרום על המלאכים והשרפים, משרים וחיות, שירדו משמי מעונם וילכו ויגרשו את בני השדים מאחוזתם, ויעשו כן, נישלו את בני השטנים מאדמתם והתנחלו במרחבי האדמה ויהפכו אותה לגן-עדן בצדקתם ובטהרם. אין לילה עוד, כי אם יום. ממזרח וממערב, מצפון ומדרום עלו בכל בוקר כוכבים גדולים והאירו באור שבעת הימים. אלהים מטייל בין משרתיו, אין מעלה ומטה עוד, כי אם מדור אחד ויחיד ומיוחד.

כה עבר דור ארוך של הזמן ההוא, רגע נחשב לשעה, שעה ליום, יום לחודש, חודש לשנה ושנה לשמיטה. אפסה כל מחלה וחלאה. גורש האופל, נעקר הספק ואפסה עקת השאלה. הלא הכל רוחץ באור הנצח והלא המות אף הוא עוד לא ידעהו. ואשה אין בכל גלילות תבל, לכשף ביפיה ובקסמיה את הלבבות, אין מסתורי האהבה והאיבה, אין חילוקי הדעות, אין משטמה וחמדה, אין חיבה וריבוי-דברים ואף אין שירה ותפילה. מתגולל העולם כספר ריק, יש בו נקודות בלי תיבות ובלי צירופים ונגינות, הכל אחד, כרתה ההויה ברית עם האפס…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.