מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְנֹכַח הַיָּם

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֲנִי בַחֲלוֹמִי רָאִיתִי הַיָּם

הַנֶּהְדָּר וּרְחַב הַיָּדַיִם,

וְהַמֶּרְחָק הַנִּפְלָא בְּלִי גְבוּל וּבְאֵין-סוֹף,

הָעוֹטֶה חֲשֵׁכִים וַעֲרָפֵל,

מִדַּבֵּר לַנֶפֶשׁ וּמוֹשֵׁךְ הַלֵּב

בְּרָזִים מַאֲלִיפִים וָפֶלִי.


וְהַיָּם יָם-עוֹפֶרֶת, וְהוּא אָפוֹר, וְהוּא נָם

בִּשְׁנַת שַׁאֲנַנִּים וְאַדִּירִים,

בִּגְאוֹן-צְבִי, יִשְׂתָּרַע- כֵּן שְׁנַת הָעֲנָק –

וּלְאִטּוֹ יָנוּעַ חָזֵהוּ

שְׁחַרְחֹר וְשָׁזוּף מִסַּעֲרוֹת-אוֹן;

וּנְפוּצוֹת-הַקֶּצֶף עַל גַבּוֹ

כִּקְוֻצּוֹת-הַשֵּׂיבָה הַנָּעוֹת, בִּנְשָׁב

בָּהֶן רוּחַ עוֹבֵר וְחוֹלֵף.


וּכְסוֹד שִׂיחַ רֵעִים עַל מָעוֹז הַחוֹף

הִתְנַגְּשׁוּ דוּגִיּוֹת וּסְפִינוֹת,

וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים אֲנָשִׁים, הֲמוֹן

מַלָּחִים וְטוֹעֲנֵי מִטְעָן,

וּכְפוּפֵי גֵו תַּחַת הַנֵּטֶל הָרָב,

חֲשׂוּפִים עַד מַפְּלֵי מָתְנֵיהֶם,

וּדְרוּכִים שְׁרִירֵימוֹ, וַיֵּתַע הָאוֹר

עַל גֵּוָם, גֵּו בְּרוֹנְזָה פְלוֹרֶנְטִית,

עַל חָזָם הַבּוֹלֵט וְעַל רַחֲבֵי-הַגָּב,

וַיְצַפֵּם נְגֹהוֹת נְגֹהוֹת…

וּבְמִשְׁקַע-אַצִּילוּת יִכָּנֵף הַצֵּל

לְהַגְבִּיל גַּבְנוּנֵי-שְׁרִירֵימוֹ.


וְרוּחַ צַח מַבְרִיא, רָטֹב וְלַח

בָּא נוֹשֵׁב מֵרַחֲבֵי-הַמַּים

וּמֵבִיא בִּכְנָפָיו רַכְרוּכִית, וְחֹם

וְרֵיחוֹת חֲרִיפִים לַדָּגָה.

וַיִּמְחֲאוּ הַרְרֵי-מִשְׁבָּרָיו.

הֲיֶחֱרַד בְּגִילוֹ, אִם יֶהְגֶּה הַיָּם,

וְאַנְחוֹתָיו מַרְתִּיחוֹת תְּהוֹם רַבָּה.

וְשׁוֹקְקִים הַדְּכָיִים? מַה יָּמֵר הַיָּם?

מַה שִּׁירוֹ, שִׁיר אֵין לוֹ פִּתְרוֹנִים?

הַאִם תַּאֲנִיָּה הִיא, בָּאָה בִּשְׁאוֹן

מִשְׁבָּרִים וּמֶרְחַב-אֲפִיקִים?

הֲצָרוּ לוֹ גְּבוּלוֹת אֲבָנִים וָצוּר

בַּעֲרִיסַת-הַסְּלָעִים? הֲיֹאמַר

לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֲזִקֵּי-הַחוֹף?

אוֹ בְּכַנְפֵי-הַסּוּפָה הוּא מְקַנֵּא?

אוֹ, יוּכַל הֱיוֹת, יִדְאַב לִבּוֹ מְאֹד

לְהַרְרֵי-מִשְׁבָּרָיו נֻפָּצוּ

אֶל רַגְלֵי הַסְּלָעִים, עַל רֻכְסֵי הַצּוּר,

וּרְסִיסֵי הַקֶּצֶף גַּם הָיוּ

בְּסַעֲרוֹת חֵשֶׁק לְחֹפֶשׁ וּדְרוֹר, –

וַעֲלֵיהֶם הוּא קוֹרֵא לְאֵבֶל?…

וּתְהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, וַיַּעַל הַקּוֹל,

וַיִּתְכַּס הַיָּם בָּעֲרָפֶל – – –


גִּבּוֹרִים בָּעֲרָפֶל!

שָׁם נִגְלוּ לִי פְּנֵי-

הַשֵּׁנִי הַנֶּאְדָּר, הֶחָסוֹן…

מִי תִּכֵּן רוּחֲךָ, הַגֶּד-נָא? מִי בָּא

עַד חֵקֶר נַפְשְׁךָ הַנַּעֲלָה?…

מַשְׂטֵמַת הָאוֹיֵב וּמְאֵרַת הָעָם,

שֶׁעָלָיו הֹרַגְתָּ – חֶלְקֶךָ.

בְּעַב-עָנָן נִגְלֵיתָ וּכְגֵאוּת-הַיָּם,

וּכְשִׁירוֹ, שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹנִים,

נִגְלֵיתָ, וַתַּעַל וַתִּתֶּן גַּם קוֹל, –

בִּן-רֶגַע נֶאֱלַמְתָּ, חָלָפְתָּ.

וּבְמֶרְחַק-הֶעָבָר בְּעַרְפִלֵּי דוֹר-דּוֹר

גָּז שִׁמְךָ, כְּאוֹר מַתְעֶה בַּלָּיִל,

שֶׁיֶּחֱוַר וְיִדְעַךְ בַּחֹשֶׁךְ, וּכְהֵד

קוֹל נָמֵס. קוֹל גּוֹסֵס בַּיָּעַר.

לַשְּׁנִינָה, לַבּוּז יִירָשֶׁנּוּ הַבֵּן

מֵאָבוֹת תּוֹלָעִים נִרְמָסוֹת,

מִמְּאַשְּׁרִים לַהֶבֶל, מִמּוֹרִים וְלֹא-אוֹר,

זֶה שִׁמְךָ, הַשֵּׁם “בַּר-כּוֹזִיבָא”.

וְאַתָּה בֶּן-כּוֹכָב!


וּבְקוּמְךָ, עֲנָק,

וַתֶּחֱרַד הָאָרֶץ וַתָּנַע,

וַתָּחֵל מְלֹא-אַסְיָה עַד אִיֵּי-הַיָּם;

גַּם רוֹמָה עַל שִׁבְעַת שְׁפָיֶיהָ.

שָׂרָתִי בַגּוֹיִים – אֲחָזָהּ הַחִיל,

רוֹפֶפֶת עֲלֵי עַמּוּדֶיהָ.

וַיִּהְיוּ בְךָ מַעְיָנוֹת הַחַיִל וְהָעֹז,

כָּל זִרְמֵי בְּנֵי-עַמְּךָ הַגֵּאִים,

אֲשֶׁר אֲבוֹתֵיהֶם עֹוד שָׂרוּ עִם אֵל

וּבְחֶזְקַת-יָד לָקְחוּ בִרְכָתוֹ;

וַיִּהְיוּ בְךָ מַעְיָנוֹת הַחַיִּים וְהָאוֹר,

לֵחֵנוּ, עֻזֵּנוּ, עֹז-אֻמָּה,

בְּטֶרֶם עוֹד הָיְתָה גַּם נָגְעָה בָהּ יַד-

שׁוֹמְרֵינוּ – חוֹנְטֵינוּ לַדּוֹרוֹת.

אַךְ אַתָּה נָפַלְתָּ – וַתִּהְיֶה לָבוּז!

הַהֵם יוֹקִירוּךָ? אִם הֵמָּה,

עֲדַת הַנַּנָּסִים הַנְּמִבְזִים, אֲשֶׁר

יַקְטִירוּ לֵאלֹהִים מַרְעִימִים

וּבֶרֶךְ יִכְרְעוּ אַךְ לְשָׁב מִן הַקְּרָב

בַּעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן עַל מִצְחוֹ?

אִם הֵם יַעֲרִיצוּךָ – עַם שָׁפָל וְלֹא עָז?…


כִּי יִתֹּם הַדּוֹר, דּוֹר-הַמִּדְבָּר,

וְאַחֲרוֹן מִמֶּנּוּ הַנִּשְׁבַּע לָעֹל

בִּכְבָלִים עַצְמוֹתָיו תִּרְקַבְנָה;

וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי יָקוּם הָעָם,

עָם נִקָּה מֵחֶלְאַת-הַגָּלוּת,

שֶׁעֵינוֹ לֹא כָהֲתָה עוֹד מֵאֲבַק-

סִפְרוּת-שָׁוְא וּמַדּוּחֵי-הַמַּתְעִים,

וְיִפְעָה לָהּ, יִפְעַת-שַׁדְמוֹת-הַבָּר, –

לְךָ יֶחֱרַד, יָגִיל בִּרְעָדָה

לֵב-כָּל-מַעֲרִיצֶיךָ, הַנְּדִיבִים בָּעָם,

בְּנֵי-חוֹרִים עַל אַדְמַת מַטָּעָם.

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

ערב ובוקר

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

ערב, מעון, תמונת יחזקאל, בעל המעון והאשה. על הכותל: פנים שעירים, אמיצים, מיושבים; מתוכם נשקפת הכרת כבוד לעצמם.

נכנסים מן החדר השני אליעזר והדסה. הוא נושא על כפיו תינוקת כבת מחצית השנה, שנעורה זה עתה משנתה. הם יושבים זה כנגד זו. אליעזר מכה באצבע צרדה אל מול פני התינוקת. התינוקת מגחכת.

הדסה: רואה אתה, גם היא שמחה לקראת בואך.

אליעזר (ממלמל בגיל): היא, היא…היא, היא…גם היא שמחה לקראת בואי –

הדסה: (בהטעמה): ומדוע זה, איפוא, אינך בא, אכזר שבאכזרים, מדוע?

אליעזר: הלא באתי עכשיו, הדסה, הלא באתי!

הדסה: תודה לך!…

אליעזר: נוּ, נוּ…

הדסה: פעם בשבוע!… כלום רב המרחק כל כך?…או שמא עסוק אתה ביותר? (בוחנת אותו בעפעפיה) באמת עסוק אתה כל כך?

אליעזר (מטלטל את התינוקת בכפיו): צור’ל רוט’ל, שרה’לי…(אל הדסה) ומה, נתרבה משקלה של זו למן העת שלא הייתי כאן?

הדסה (בהתעוררות): הוֹ, בימים הראשונים הראתה נפלאות. לא עבר יום, שלא ירבו האונקיות. אולם זה היום השני, שאין היא כתיקונה. אינה ישנה, אינה אוכלת. ודאי מתוך געגועים על ה“דוד” הרע, שאינו מראה פניו…(מוסיפה) וכשהוא בא, סוף-סוף, גם אז הרי הוא יושב על קצה הכסא, מנומס כל-כך, כמו זר… (פורשת כפיה) תנה אותה לי: הלא עיפת כבר…

אליעזר: איני עיף; אבל הגברת הנכבדה הזאת – חושב אני, שכבר הייתי עליה למשא… (מוסר את התינוקת לאמה; זרועו נוגעת דרך אגב בקווצת שערה של זו האחרונה; רטט רגעי חולף את כל שרטוטי פניו הכמושים).

הדסה: (מושיבה את ילדתה על ברכיה): כך, כך, שרה’לי? היה עליך הדוד למשא? גם את מן העלמות העדינות והקאפריזיות? לא נאה, מתפנקת קטנה, לא נאה! הדוד הוא, אמנם, רע שברעים, מונע עצמו מאתנו, מתנהג כמו זר… אבל רֵעֵנו היחידי, ידידנו המיוחד…

אליעזר: ומה דבר חילוף טיב החלב? עלה הנסיון יפה?

הדסה: (בעצבות): לא… (צוחקת) אבל אימתי נמלכת לשאול על זה!… אנכי כבר הספקתי לעשות נסיון אחר, וגם זה אינו עולה יפה… ואתה אינך יודע אפילו על זה… התעניינותך, חביבי, באפני חיי באה תמיד לאחר זמנה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.