דף הבית > יוצרים > נתן אליהשווילי > מאמרים ומסות > האשה ומצבה במשפחה ובחברה

מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
אליהשווילי, נ'. (אין תאריך). האשה ומצבה במשפחה ובחברה. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-16. http://bybe.benyehuda.org/read/3131
MLA:
אליהשווילי, נתן. "האשה ומצבה במשפחה ובחברה". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-01-16. <http://bybe.benyehuda.org/read/3131>
ASA:
אליהשווילי, נתן. אין תאריך. "האשה ומצבה במשפחה ובחברה". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-16. (http://bybe.benyehuda.org/read/3131)

האשה ומצבה במשפחה ובחברה

מאת: נתן אליהשווילי

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: עברית

סוגה:


האשה ומצבה במשפחה ובחברה / נתן אליהשווילי

האשה העבריה בגרוזיה היתה יותר חפשיה ביחס לחברותיה בשאר המקומות. היא היתה נהנית מחרות גמורה וזכויותיה היו מרובות במשפחה. האיש מעולם לא הביט עליה כעל מקנת כספו, אלא כעל רעייתו וחברתו בחיים. הוא כיבד את אשתו והבנים כיבדו את אמם. “חרמו של רבנו גרשם” [1] היה נהוג בכל תוקף ובשום אופן לא נשא איש אשה על אשתו. אפילו הדין של “גרוש אשה עקרה אחרי עשר שנים” לא היה נהוג ביניהם והאיש היה מקבל בהכנעה את גורלו להיות ערירי ובלבד לשבת עם אשת נעוריו. האשה היתה עסוקה במלאכת הבית ולא התערבה בעניני המסחר, שלפרנסת הבית דאג רק האיש. היא לא היתה יוצאת רעולת פנים כנשי הדגסטנים, כמו בבית כן ברחוב היתה מהלכת גלויית פנים גם את שערותיה לא גזזה אחרי נשואיה וכל אשה יחד עם יפיה הטבעי היתה מהוללת בצמותיה העבותות ובפאותיה הארוכות והמסולסלות. בימות החול נשאה על ראשה מטפחת צמר, או משי, ובימי החג התקשטה בכל מיני קישוטים.

מלבושי האשה היו כמלבושי נשי גרוזיה [2]: בימי החג לבשה שמלה ארוכה ומהודקה אל הגוף סמוך למותניה יפה, שממנה התבלטה יפה גזרת גווה, וביחוד המותניים, החזה והשדיים. החולצה על החזה היתה מרוקמה בחוטי כסף וזהב, על מותניה היתה חגורת כסף, או חגורת משי, אשר “כנפיה” יורדות לפניה עד קצה שמלתה. באזניה היו עגילים ועל זרועותיה צמידי כסף או זהב. על ראשה “מצחון” צר ועגול כקשת, עטוף קטיפה מרוקמה ועליו כילה דקה מהודקת בסיכת זהב ומופשלת מאחוריה. צמות עבות וקלועות השתלשלו על גבה, ומשני צדי לחייה פאות ארוכות ומסולסלות, הרחבות מלמעלה והולכות צרות למטה ומגיעות עד החזה, אשר מסכו עליה חן ויופי.

נישואי בוסר לא היו נהוגים כל כך. על הרוב היה האיש מבן 18–20 שנים והעלמה מבת 14–16. את החופה היו מסדרים ברוב פאר והדר תחת כיפת השמים עם השושבינין ואבוקות אש, בתופים ובמחולות. להחתן קראו “מלך” ולכלה “מלכה” (כך ייקראו החתן והכלה בגרוזית).

אחדים מן התיירים בערי גרוזיה ציינו ברשימותיהם, כאילו אין הנשים יושבות על שולחן אחד עם הגברים ומובדלות הנה מחברת אנשים. אבל הדברים לא נכונים. האשה לא היתה מעולם מרוחקה ומובדלה מחברת אנשים, ביחוד במשפחתה. אלא מפני שרובם גרו בחדרים מצומצמים וחיו לא בריוח, אולי מפני הנימוס בפני אורח הסתדרו סביב השולחן. אנשים לחוד, ונשי הבית, שלא הקפידו כל כך על הדבר, הסתדרו מפני כבוד האורח בחדר מיוחד, ולא מפני שאסור היה להן לשבת ליד השולחן יחד עם הגדרים, או להיראות בפני איש זר.

אם השתמטו שלא להיפגש בתכיפות יתירה עם האורח, זה רק מפני הנימוס והצניעות, ביחוד בפני אורחים זרים, שאת שפתם לא הבינו והרגישו את עצמן במצב לא נעים. בכלל בגרוזיה, גם בין הנוצרים, ה“קוּלטוּס” [3]של “בת חוה” היה נערץ וכל גבר התחייב לחלוק לה כבוד ולתת לה דין קדימה בכל דבר. על כל פה היה שגור הפתגם ש“אפילו הכלב מרגיש כבוד לאשה ולא יחרץ עליה לשונו”. עד כמה לא היתה האשה כבולה ו“אסורה” כמו במקומות אחרים, נראה גם מזה: בימי החגים, או בכלל באיזו חגיגה שהיא, והנה נשים אחדות יוצאות על המגרש, או על איזו רחבה שלפני הבית, אחת אוחזת בידה את התוף והשניה את המפוחית (“הרמוניקה”) ומתחילה לנגן ולתופף. מיד בשמען את קול התוף, היו נאספות מכל הבתים והשכונות נשים ובתולות, עושות מעגל גדול ועורכות “גיל”. כלומר, מחולות. שתיים שתיים כסדר היו יוצאות במחול ומחוללות מיני מחול שונים, מלאים חן ויופי. ואגב, היו נאספים גם בחורים להסתכל ולשמוח אלי “גיל” ולפעמים היו משתתפים גם הם ויצאו יחד במחול. ככה היו המחולות מקבלים צורה המונית עליזה ונהדרה.

הבנות לא היו מקבלות שום חינוך בשום בית ספר. אולם גם בשבילן היו קיימים בתי-חינוך מיוחדים במינם, שם היו מתחנכות להיות אמהות ובעלות בית טובות בעתיד. בין נשי יהודי גרוזיה היה סוג של נשים “מלומדות”, שנקראו “אומנת”. אשה כזו היתה מקבלת את ביתה נערות שהיו לומדות אצלה מלאכת-יד (תפירה, סריגה, רקמה) וקריאה וכתיבה גרוזית (הבנות בגרוזיה לא למדו לקרוא עברית). באופן כזה, במשך שלוש-ארבע שנים היו מספיקות לרכוש להן איזו ידיעות הנחוצות בחיים בבית בעליהן. אופיני היה שכר הלימוד. את שכר הלימוד לא ההורי היו משלמים לה“אומנת”, אלא החתן. בזמן החופה היתה ה“אומנת” מופיעה (היא היתה תופרת את בגדי הכלה וזכותה היתה לקשט אותה בזמן החופה) וגובה את שכרה מהחתן ורשות היתה בידה לעכב את החופה עד שהחתן לא יתפשר אתה ולא יספיק את תביעותיה. הכלה היתה מכבדת את חמותה ואת חמיה ובמשך שתים שלוש שנים לא היתה פוצה את פיה לנוכחן. כל בתולה התאמצה ללמוד לנגן על התוף והמפוחית, והמתנה הראשונה מהארוס לארוסתו היתה מפוחית טובה ותוף מפואר.


  1. בענין איסור נישואין בנוסף לאשה אחת.  ↩

  2. בזמן האחרון כמעט כולן מלובשות אירופית.  ↩

  3. פולחן.  ↩

נתן אליהשווילי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נתן אליהשווילי
רקע
נתן אליהשווילי

יצירותיו הנקראות ביותר של נתן אליהשווילי

  1. זרמי חיים חדשים ביהדות גרוזיה (עיון)
  2. החינוך (מאמרים ומסות)
  3. יהודי-גרוזיה הותיקים בארץ (מאמרים ומסות)
  4. פתח דבר (מאמרים ומסות)

לכל יצירות נתן אליהשווילי בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות נתן אליהשווילי

יצירה בהפתעה
רקע

בֵּין הַשְמָשוֹת

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

ומני אז אני הולך לבדי לטייל, בלי סיעת רעי, שזה דרכם שחוק וקלות-ראש, הרי אני כבר למעלה משלוש-עשרה ואחריותי עלי…

והאחריות הלא רבה היא לבן-אדם עלי אדמות, כל נדנוד, כל נקיפת אצבע מלמטה תִּכָּתֵב בספר שם למעלה, הכל יִכָּתֵב שם, כל מעשי האדם ומחשבותיו.

הכל צפוי. כל מה שהוא פה למטה, צפוי שם למעלה.


במורד ההר הנני מטייל בבוא השמש, שם בעיר שחָנה רבן של החסידים. לחזור על משנתי יצאתי – משנת ארבעים חסר אחת – ואני מסיח דעתי להסתכל בהוד אשר מסביבי. מסיח אנכי דעתי לראות מה נאה ניר זה; מה נאים שפיים הללו. נוכחתי, כי מתחייב אנכי בנפשי…

אני שב למשנתי ואני עָמֵל ללוּן בעומק של שאלה שאין עליה תשובה; אבל עוד פעם לבי הולך שבי למראה העולם אשר מסביבי. – לבי ילך שבי למקום שלא נודע לי…

איפה אני נמצא? איפה? הגיעה העת לתפלת-ערבית.

ומני אז אני נלחם את יצרי, אבל יצרי גדול ממני ומעביר אותי על דעת קוני, פעם בבטלה ופעם במחשבות זרות. גם מטבעות ממש אני גונב מקופת “רבי מאיר בעל הנס”, כדי לשלם בהן ליוחנן הצַּיָּר, ללמוד מלאכת הציור חשקה נפשי.

רק קוים אני עושה, רק שרטוטים בעופרת, זעיר שם זעיר שם, ולעתים גם בצבעי תכלת ואדום; אבל מרגיש אני, כי הקוים הללו, השרטטים והצבעים מביעים איזה דבר, אשר בספרים לא מצאתי כמוהו…

מין תנועה הוא השרטוט, תנועה שאינה בעיקרה לא מחשבה ולא מעשה; אבל יש בה חיוּת שלא ידעתי עד עתה.

אבי גוער בי בכל פעם שרואה אותי עוסק בכאלה. “רוח רעה נכנסה בו” – הוא אומר. – גם אני ירא מפני הסטרא אחרא.

חוזר אני בתשובה. קונם עלי העופרת וכתובת-קעקע, ואני שב לספרי-יראים. אבל עוד עיני משוטטות באותיות הספר הקדוש, מבלי משים אני ממשמש בצלחתי, לוקח את העופרת ומצייר על גבי גליוני הגדול צעצועים פשוטים.

עבֵרה גוררת עבֵרה. לא רחוק מרחוב אבי-אמי, שבו אני והורי דרים ואוכלים על שולחנו, יושב אחד מאצילי פולין. הוא זקן הולך נשען על מקל של שן. ב“מלחמה” אבדה רגלו; בעתה רוח-רעה את אשת נעוריו. גם בתו יושבת צרורה; אולם לפעמים בשיר תתן קולה, והקול מלא נכאים, מעוררים בי רגשי תמהון ונֹעם…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.