מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כאלה באביב ימותו

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ] / רחל המשוררת

לזכר בנימין קוינט ואליעזר פקטורי

כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ,

אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת,

חַיִּים יִגְאוּ, חַיִּים יָרֹנּוּ

בְּרִבֹּאוֹת קוֹלוֹת:

כָּל הַדְּבָרִים יִהְיוּ לְפֶתַע

גְּלוּיִים לְמֵרָחוֹק

וְהָאָדָם יִבְטַח בְּאֹשֶׁר

בְּהִיר נֶפֶשׁ כְּתִינוֹק:

חִידַת חַיִּים תִּהְיֶה מוּבֶנֶת,

צוּקַת חַיִּים – קַלָּה.

כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ –

בְּרָכָה הִיא אוֹ קְלָלָה?

תל-אביב, תרפ"ו

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

ברית מילה

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

בשילהי חודש טבת שעבר היה הדבר, ועל-פי חשבונם שלהם באמצע דיקאבר; אם כך ואם כך, חל זה תשעה חדשים אחר הפסחא.

דממה מרגיזה בבית האלמנה הצעירה “שרה הזקנה.” זקנה שרה בשנותיה, לפי כתפיה הכפופות תחת צרור תלאותיה ולפי לחייה, אך צעירה היא באלמנותה. עוד לא כלתה לה שנת האבלות למות בעלה.

דממה מרגיזה בביתה. בריינה המיילדת נכנסה היום אל ביתה פעמים אחדות תכופות, ובכל פעם שנכנסה נכנסה מלאה אנחות, העיניים דומעות, הפנים מתעוותים לבכי; אלא שהיא מתמהמה על מפתן הבית, מעמידה פנים שמחים ונכנסת בקולי-קולות:

צפרא טבא ליולדת!

ושרה האלמנה עם שלוש ילדותיה וארבעת בניה מתרגשים כנגדה, מעמידים פנים מאירים ועונים בקול: צפרא טבא לך, בריינה.

ומתחילים כולם לדבר. נכנסים איש לתוך דברי חברו, מרבים שאון, מפטפטים בקול רם, כמאושרים עליזים השיכורים מנחת נפרזה.

שואלים שלא כענין, ומשיבים שלא כעין השאלה.

מדברים הם רק כדי שלא תדבר הדממה שבבית.

כמדומה שהם שמחים כולם.

בוכיה רק חווה הבתולה, בתה של שרה, והיא היא היולדת, שבשבילה נכנסת בריינה ונטפלת אליה.

מרימה עליה בריינה את ידה הצנומה, דומה שהיא מתכוונת אל סנטרה, אבל היא אינה אלא מלפפת לה על לחייה. כך מתנהגת בריינה עם כל היולדות בשעה שהן בוכיות.

ומרימה עליה קול. כמדומה לך, שגוערת היא בהקפדה, אבל לא היא, זוהי גערה מתוך חיבה. כך מתנהגת בריינה עם כל היולדות.

נו, נו, מה כל הרעש? כמדומה לך, שבת-יחידה את אצלי? כמה יולדות שמשתי אתמול. וכמה היום. כולן כואבות, דואבות ובוכיות, ואני, בריינה, שומעת ושותקת.

יודעת זקנה זו, שלא מתוך כאב בוכה חווה; הרבה מכאובים סבלה חווה בסוד, ואיש לא ידע. הרבה והרבה היתה מקבלת עליה יסורין וצער ברצון טוב. ובלבד שהיו הדברים חלים באופן אחר משחלו.

יודעת בריינה כל זאת, אלא שהיא עושה עצמה כלא יודעה.

ומשתדלים כל אנשי הבית יחד עם בריינה לשמח את היולדת, לבדח את דעתה, אלא שחווה בוכה – בוכה ושותקת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.