מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הכיתי בית מאהבי – לחיך צבית חן

מאת: וידל בנבנשתי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֻכֵּיתִי בֵית מְאַהֲבַי / בַּהֲתוּלֵי הַחֵשֶׁק וּבְדִבְרֵי הֲבַאי / בַּהֲפוֹךְ ה' אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת / בְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַהֲבָה מְסֻתֶּרֶת / וּבְבָתֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְחָשִׁים / מְצוֹדְדוֹת נְפָשִׁים / וּבְחֵלֶק שְׂפָתַיִם / מושְׁכוֹת כְּסִיל וְנֶעֱקָשׁ דְּרָכַיִם / וַיַּאַסְרוּהוּ בִנְחֻשְׁתַּיִם / וּבְזֹהַר הַלְּחָיַיִם / וְלֹבֶן הַשִּׁנַּיִם / וְשַׁחֲרוּת הָעַפְעַפַּיִם / הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם / עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם / וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם / וּבְמַרְאוֹת הַנָּשִׁים / הַצּוֹבְאוֹת לִרְעוֹת בַּגַּנִים / רָאוּ עֵינַי נַעֲרָה עֵינֶיהָ יוֹנִים / נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאֶיהָ / בְּאַהֲבָתָהּ הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָּ / הִיא יָשְׁרָה בְעֵינַי מִכָּל בְּנוֹת עִירִי / לֶאֱחוֹז בַּסִּכְלוּת וְלַחְטִיא אֶת בְּשָׂרִי / וַתֵּשֵׁב בְּאֵיתָן / גִּנַּת הַבִּיתָן / בִּלְבוּשׁ שָׁנִי וְצֶבַע רִקְמָתַיִם / כְּסוּת עֵינַיִם / וּבֶגֶד כִּלְאַיִם / וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ / לַבָּאִים לַחֲקוֹר מִמְסַךְ יְדִידוּתָהּ / וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם / אוֹר נָגָהּ עֲלֵיהֶם / מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיהָ / מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁי תְהִלּוֹתֶיהָ / יָפָה כַלְּבָנָה בָרָה כְזֹהַר הָרָקִיע / מִבְטַא שְׂפָתֶיהָ לְבָבוֹת יַבְקִיעַ / וּבְיַם אַהֲבָתָהּ לֵב שׁוֹמְעֶיהָ יַשְׁקִיעַ / וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל תַּכְרִיעַ / גְּוִיָּתָהּ כְתַרְשִׁישׁ סַפִּיר גִּזְרָתוֹ / מִבֵּינוֹת לְגַלְגַּל צְבִי תִּפְאַרְתּוֹ / יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ / כְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ / וּמִי הָעוֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ / הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים מִבֵּין עֵינֶיהָ / וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ / הֲתוֹצִיא מַזָּרוֹת מִבֵּין שָׁדֶיהָ וּמִחֵיקָה / וּמִבַּעַד לְצַמָּתָהּ שֶׁמֶשׁ צְדָקָה / הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארָהּ / צְפִירַת תִּפְאָרָה / וְתוֹפַע עָלָיו נְהָרָה / הֲתְקַשֵּׁר מַעֲדָנוֹת כִּימָה בְּקִשּׁוּרֵי עֶדְיָהּ / וְדִמְדּוּמֵי חַמָּה עַל לֶחְיָהּ / מִי יַעֲצֹר כֹחַ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ / וּמִי יִתְיַצֵּב לְפָנֶיהָ / וְלַיְלָה כַיוֹם תָּאִיר אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ / אֵין קֵצֶה לִתְכוּנוֹת נֹעַם תְּכוּנוֹתֶיהָ / אֵין חֵקֶר אֶל תַּכְלִית חֶמְדַּת מִדּוֹתֶיהָ / עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיהָ / אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהָ / וּבְזִמְרַת זְמִירוֹתַי לַיְלָה וָיוֹם הִלַּלְתִּיהָ וָאַעַן וָאֹמַר:

לֶחְיֵךְ צְבִיַּת חֵן כְּיוֹם תָּאִיר וּבַת / עֵינֵךְ וְאִישׁוֹנֵךְ כְּאִישׁוֹן לַיְלָה

לַיְלָה וְיוֹם אֶרְאֶה בְפָנַיִךְ אֲבָל / גָּבַר מְאוֹר הַיּוֹם לְהָאִיר לַיְלָה

וידל בנבנשתי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של וידל בנבנשתי
רקע
וידל בנבנשתי

יצירותיו הנקראות ביותר של וידל בנבנשתי

  1. לבי לקלל (שירה)
  2. תבל ככלה (שירה)
  3. תתמה ידיד (שירה)
  4. אחלי צבי (שירה)
  5. נודד וצוק עתו (שירה)

לכל יצירות וידל בנבנשתי בסוגה פרוזה

לכל יצירות וידל בנבנשתי

יצירה בהפתעה
רקע

ביבליוגרפיה ("הגט" לש' בן-ציון)

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

הגט, משמועותיו דר' אלטר קונדס איש כל-הכוללים מאת ש. בן-ציון (קובץ “שי”, יפו-קהירה, תרע“ה-תרע”ט).

יש אומרים: סיפור ההווי עבר ובטל; פשט את הרגל; אין בו ענין. אבל ההנחה הזאת עדיין מוטלת בספק. אמנם, בהווי לשם הווי, כלומר במסירת פרטי-חיים לשם ידיעת הפרטים בלבד, ודאי שאין ענין. ואם יבוא עכשיו מי שהוא ויתאר לנו בדיוק את יהודי ירושלים ויהודיותיה, למשל, עם פרצופיהם, מלבושיהם, כליהם אפני-דיבורם, מנהגיהם, מאכלם ומשקם, ארחם ורבעם, מבלי שיגלה ויראה מאחורי כל זה דבר-מה חשוב, עמוק במובן הנפשי, יהיה לזה רק ערך אֶתנוֹגרפי, אבל לא אמנותי. כל עיקר-תפקידה של האמנות – היום, כמו אתמול, ואף למחר – הוא לעמוד על עומק חיי נפש-האדם באתמוספירה ידועה. ומכאן, שתיאורי סביבה וצורות-חיים לתכלית זו עדיין חשובים במאד מאד; והווה אומר: לא סיפור-ההווי אינו ענין לאמנות, אלא הסיפור הריק.

ברם, בנוגע לסיפור-ההווי העברי – דא עקא: הסיבה וצורות-החיים של רחוב-היהודים הנן כבר יותר מדי אוויריות, מרפרפות, שוטפות, בלתי-נתפסות. מנדלי, מסַפּרן של בטלון וקבציאל, עיירות ששקטו על שמריהן מאות בשנים, עוד העמיד איזו תלמידים, אבל לתלמידים האלה אין כבר כל תקוה להעמיד תלמידים, ולא רק מפני שאינם מגיעים בגדלות-הכוח למדלי – זהו ענין לחוד – אלא גם מפני שבינתים פסק מקור-היניקה, חלף אותו ההווי הקבוע ואחֵר לא נוצר במקומו. סביבה וצורות-חיים קבועות אינן נוצרות בעשרות שנים, ובפרט שכל שנה מאלו העשרות מבטלת ומשנה את הקודמת. וזוהי אולי אחת הסיבות, מפני מה בני-נעורינו, גם אלה שלמדו עברית, אין להם יחס אל הסיפור העברי; וזוהי גם-כן אולי אחת הסיבות, מפני מה נתפשטה אצלנו בשנים האחרונות הרשימה הלירית-פסיכולוגית, רשימה השרה בפרוזה ומחטטת בפסיכולוגיה על חשבון תיאור האתמוספירה המוחשית והרצאת מאורעות חיים ותנאי-חיים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.