מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

Prisco si credis, Maecenas

מאת: הורטיוס , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מלטינית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: לטינית

מֶצֶנַס הֶחָכָם, בְּאִם תַּאֲמִין לִקְרַטִינוֹס1

הַשַּׂחְקָן הַזָּקֵן, קִיּוּם אֵין, אֵין מֶמֶשׁ לְזֶמֶר

שֶׁחִבְּרָהוּ שׁוֹתֵה-הַמָּיִם. אָכֵן, אֵין גַּם לְכַחֵד כְּבָר:

מִן הַיּוֹם בּוֹ צֵרַף הָאֵל דִּיאוֹנִיסוֹס אֶת-חֶבֶל

הַמְשׁוֹרְרִים הַחוֹזִים2 אֶל קְהַל הַסָּטִירִים וְהַפַוְנִים,

רֵיחַ יַיִן נוֹדֵף מִפִּי כָל-הַמּוּזוֹת עִם בֹּקֶר.

בְּשֶׁבַח הַיַּיִן הִפְלִיג הוֹמֶר הֶחָשׁוּד עַל הַיָּיִן.

אַבָּא אֶנְנִיּוּס3 גַּם הוּא הֲלֹא לֹא פָתַח בְּשִׁיר-לָחֶם

עַד שֶׁגָּמָא מִן הַכּוֹס. "הַשּׁוּק וְכָל שִׁקְתוֹת מֵי לוּבּוֹ4

קֹדֶשׁ כלֻּםָּ לַפִּכְּחִים, וְאָסוּר לַזּוֹעֵף שִׁיר וָזָמֶר!"

וּמִיּוֹם בָּא כְרוּזִי זֶה5 לֹא פָסְקוּ מְשׁוֹרְרֵינוּ

מִן הַשְּׁתִיָּה בַּלֵּיל, מֵהָפִיץ כָּל-הַיּוֹם רֵיחַ חָמֶר.

מַמָּשׁ לוּ אִישׁ יָצָא יָחֵף וְרֹאשׁוֹ לוֹ פָרוּעַ,

וְאַדַּרְתּוֹ קְצָרָה, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אֲנִי קָטוֹן,6

מַעֲשֵׂי קָטוֹן בְּיָדָיו: אִישׁ תְּרוּמוֹת וְרַב-חֶסֶד?

מַעֲשֶׂה בְּנִין-יַרְבַּס7 אָדָם שֶׁקִּנֵּא בְּטִימוֹגֶנֶס:8

בָּא לְהַרְאוֹת תַּרְבּוּתוֹ בְּקוֹל רָם — סוֹפוֹ יָצָא בְּשָׁבֶר!

כִּי הַבָּא לְחַקּוֹת, מוּמוֹ שֶׁל אַחֵר יַכְשִׁילֶנּוּ.

אִם פָּנַי מַחְוִירִים, מִיָּד מֵי-כַּמּוֹן9 הֵם יִגְמָאוּ.

הוֹי הוֹי הַמְחַקִּים! וְאִי לְךָ בֶּהֱמַת-הַסֵּבֶל,

הוֹי כַּמָּה וְכַמָּה כְּבֵדִי עוֹרַרְתֶּם בְּרָב-שֶׁרֶץ

גַּם אֶת-צְחוֹקִי לָכֶם! רִאשׁוֹן בַּצִּיָּה כִּי דָרַכְתִּי,

בֵּין הַמַּעְפִּילִים, עִקְּבוֹת אִישׁ אַחֵר לֹא נָחוּנִי,

הַבּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה אַךְ הוּא רֹאשׁ לְחֶבֶל!

כִּי הִכְנַסְתִּי רִאשׁוֹן הַיַּמְבִּים שֶׁל אַרְכִילוֹכוֹס10

בַּשִּׁירָה הָרוֹמִית, דְּמוּת בַּמִּשְׁקָל וּבָרוּחַ,

וְלֹא בַּחֹמֶר, בְּמִלִּים כָּאֵל שֶׁנִּחֲתוּ בְּלִיקַמְבֶּס.11

כְּלוּם תָּבֹא לְקֹצֵץ בַּזֵּר עַל רֹאשִׁי לְתִפְאֶרֶת,

יַעַן יָרֵאתִי לְשַׁנּוֹת הַחֵן וְהַקֶּצֶב בַּזָּמֶר?

גַּם סַפְּפוֹ12 הַגַּבְרִית בְּעִקְּבוֹת אַרְכִילוֹכוֹס הָלָכָה,

גַּם אַלְקֶאוּס13 בְּכָךְ, שׁוֹנֶה בַּסִּדּוּר וּבַתֹּכֶן,

אֶפֶס שֶׁאֵינִי מְלַכְלֵךְ חוֹתְנִי בְּמַחְרֹזֶת מַשְׁחֶרֶת,

אֶת-צַוַּאר הַכַּלָּה שִׁירַת-זִלְזוּלַי לֹא חוֹנָקֶת.

אִישׁ לֹא יְדָעוֹ לְפָנִים אֲנִי הֶרְאֵיתִין לְעַם-רוֹמָא.

כְּלוּם לֹא יָאֶה לַעֲלֹץ לְאִישׁ בֶּחָדָשׁ יְזַכֵּנוּ,

אִם טוֹבִים בּוֹ קוֹרְאִים, וְהוּא גַם נִשָּׂא עַל כַּפָּיִם?

וְאִם לָדַעַת תִּרְצֶה, מַדּוּעַ קוֹרְאִי, שֶׁבַּבַּיִת

בִּי קוֹרֵא-מִתְעַנֵּג, בַּחוּץ יְזַלְזֵל וִיחָרְפֵנִי?

אֵין אֲנִי בָא לָצוּד קוֹלוֹת פִּרְחָחִים קַלֵּי-דָעַת,

לֹא בְפַת-עֶרֶב חִנָּם וְלֹא בְשִׂמְלָה מִתְנַוְנֶוֶת.

אֵין דַּרְכִּי לְשַׁמֵּשׁ גַּם לַמְפֻרְסָמִים אִישׁ-שׁוֹמֵעַ

אוֹ נוֹקֵם, מִתְאַבֵּק לְיַד דּוּכְנֵי מְדַקְדְּקֵינוּ.14

“כָּאן מְקוֹר הָרָעָה!”15 וְאִם אֶעֱנֶה: אֲנִי בּשְׁתִּי

בְּתֵיאַטְרוֹן מָלֵא לָבֹא בִּדְבָרִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ לִי,

יַעֲנֵנִי: "אַךְ צְחוֹק תִּבְחַר לְךָ! לְאָזְנֵי יוּפִּיטֶר

תִּשְׁמְרֵם מִשְׁמֶרֶת. תֹּאמַר אָנֹכִי וְאַפְסִי עוֹד

נֹפֶת-שִׁירִים לְהַטִּיף, יָפִים בִּשְׁבִילךָ!" הִתְיָרֵאתִי

וְאֶגַּע בְּחָטְמוֹ, וּכְדֵי לִמָּלֵט מִצִּפָּרְנוֹ הַמְחֻדֶּדֶת.

“רַע בְּעֵינַי הַמָּקוֹם! אֶקְרָא: נָא, הַפְסֵק הַמִּלְחָמֶת!”

צְחוֹק גּוֹרֵר אַחֲרָיו קִנְאָה פְזִיזָה וְגַם כָּעַס,

כַּעַס גּוֹרֵר מַשְׂטֵמָה, וְהַמַּשְׂטֵמָה — קְרַב-מָוֶת.


  1. קְרָטִינוּס — שחקן מפורסם בשעתו, יוצר ה“קומדיה” באתונה וחובב יין, חי בימיו של אריסטופנס.  ↩

  2. החוזים היו, לדעתם של היוונים, נתונים להשפעת אל–היין, דיאוניסוס.  ↩

  3. אֶנְנִיּוּס — משורר מפורסם.  ↩

  4. Puteal Libonis. לפי דבריו של פסטוס, עמד אותו בור–מים סמוך למקדש Sacellum, מעין בור מים בצורת מזבח ובלי גג.  ↩

  5. רבים מן המלומדים התחבטו בשאלה, מי הכריז על זה. לפי השיר מובן: שכרוז זה — אינו אלא דברי ליצנות של הורציוס.  ↩

  6. פילוסוף ידוע בחיבתו לַישן ובשנאה לכל חדש, מפורסם במידות טובות.  ↩

  7. נראה שדי היה לרמז זה, ומצנס הבין הכל. הרומים העריצו מאוד את כשרון הדקלום. טימוגנס היה מפורסם בזמנו, והיו קוראים אותו לסעודות ליהנות מדקלומו. מַוְרִי אחד, בשם קורדוס, שהורציוס קורא לו נינו של יַרְבַּס, על שמו של אחד ממלכי המַוְרים (יַרבַּס), שרצה להירָאות כרומי מודרני ויצא בשבר; לדעתם של אחרים נבקע לו עורק.  ↩

  8. במקור “טִיטוֹגֶנֶס” צ“ל ”טִימוֹגֶנֶס" — הערת פרוייקט בן יהודה.  ↩

  9. מֵי–כַּמּוֹן שימשו סגולה לחִוורון.  ↩

  10. לארכילוכוס מייחסים כמה משקלים של שירים, ביחוד צורת האפודים; היה משורר מפורסם מאוד בזמנו (בין האולימפידה ה–15 ל–30) והיו מפחדים משיריו השנונים, שעל–ידיהם היה מביא לפעמים בני–אדם לידי יאוש.  ↩

  11. מספרים כי ליקַמבֶּס ובתו קליאובולה ועוד שתי בנות הלכו וחנקו עצמם מפני שירי הקלס שכתב ארכילוכוס לאחר שקליאובולה לא רצתה להינשא לו. זה היה מן הנימוס בימיו של הורציוס, שיקרא אדם מיצירותיו שלו בפרהסיה, לפני המון מתאסף לשם זה בתוך אולם גדול, המחבר היה עולה לדוכן וקורא; ברדתו היה זוכה למחיאות כפיים והוא היה מודה ומבטיח Reciprocum, וביום השני היה עומד בדיבורו, עומד לשמוע דברי חברו.  ↩

  12. סַפְּפוֹ — המשוררת המפורסמת מהעיר מיטילנה אשר באי לסבּוס, שהיתה חובבת נערות.  ↩

  13. אַלְקֶאוּס — משורר יווני לירי.  ↩

  14. באין עיתונים, היו החברים האלה, רובם מורי הנוער הרומאי בספרות, גם המבקרים, והסופרים מעוטי הכשרון, מטריחים עצמם למצוא חן בעיניהם. הורציוס האמין, כי לו אין כל צורך בנימוס כגון זה, אבל בימיו לא היה, באמת, חביב על הקהל ולא רבים הודו בכשרונו.  ↩

  15. במקור Hinc illae lacrimae — “מכאן הדמעות הללו”; כאן מקור הדמעות.  ↩

הורטיוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הורטיוס (מחבר)
רקע
הורטיוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הורטיוס

לכל יצירות הורטיוס בסוגה שירה

לכל יצירות הורטיוס

יצירה בהפתעה
רקע

בינו לבינו

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

פירושה של “אדרבא” זו היה לאמור: כל זמן שהיתה איזו אחיזה, עוד נדחה אותו הדבר מאליו, מיום ליום ומפרק לפרק; עכשיו, כשנפסק ההמשך הארוך וה“בֶּזסמיסליני” (קיטין ידע רק רוסית) על-ידי כוח מן הצד, הרי טוב מאד, הרי הגיעה השעה, הרי אדרבא ואדרבא…

ה“דבר”, בעצם, הוחלט אצלו כבר, עוד אשתקד, כמדומה, מיד אחר המעשה בדומה-לזה של רעו הגבוה, השחור, היחידי… וכבר אז התחיל הוא, קיטין – הנמוך, הצהבהב ואוהב-החברה – לדבר על אודות מכר פלוני ומכר אלמוני, ש“הם עוד יחיו מאה שנה”… כלומר: הני אינשי הנם מסוג של ילדי החיים, בעוד שיש אנשים הבטוחים במותם, וגומר… אלא שאז לא עברו חדשים מועטים, והוא נדחף על-ידי איזה כוח דוחה – ושוב “בּזסמיסליני” – אל אחת מבירות אירופה, כשהוא צופה ומקווה בשביל עצמו בעמקי לבבו לאיזה מאורע חדש, חשוב, נסיי… ומדבר בפיו על אותם האנשים, “שיחיו עוד מאה שנה”, בעוד שחשבון-נפשו הוא ברור…

ומכיון שחשבון-נפש זה היה ברור, הלך רפיון-גופו ורפיון-תכונתו הלוך והתחזק. בשרו העלה צרעת מרישול בחילוף-לבנים, גם הדגים-המלוחים שהיה החנוני נותן לו לארוחתו בבוקר ובערב היו לא מן המבריאים ביותר… ובעלת מעונו התחילה מספרת לשכנותיה פלאי פלאים על דיירה המשונה, כשהיא מוכיחה להם בעליל, שלית דין בר-נש לגמרי וכי לכניסת אותה הבתולה הבלה אליו, אף על פי שהיא עצמה, בעלת-הבית, אסרה עליו זאת, הנה על צד האמת, אין מה לחשוש.

ברם, אף על פי כן, כל זמן שהתנהג הכל כשורה, היו הימים חולפים, הימים והלילות, וכל דבר לא אירע. כל דבר. בעלת-הבית לא מצאה מעולם את הדלת סגורה מבפנים כל היום ולבה לא נקף ולעזרה לא קראה, והוא לא נמצא מעולם מוטל על המיטה, כשאותה הצלוחית ניצבת על השולחן ריקה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.