מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

Prisco si credis, Maecenas

מאת: הורטיוס , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מלטינית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: לטינית

מֶצֶנַס הֶחָכָם, בְּאִם תַּאֲמִין לִקְרַטִינוֹס1

הַשַּׂחְקָן הַזָּקֵן, קִיּוּם אֵין, אֵין מֶמֶשׁ לְזֶמֶר

שֶׁחִבְּרָהוּ שׁוֹתֵה-הַמָּיִם. אָכֵן, אֵין גַּם לְכַחֵד כְּבָר:

מִן הַיּוֹם בּוֹ צֵרַף הָאֵל דִּיאוֹנִיסוֹס אֶת-חֶבֶל

הַמְשׁוֹרְרִים הַחוֹזִים2 אֶל קְהַל הַסָּטִירִים וְהַפַוְנִים,

רֵיחַ יַיִן נוֹדֵף מִפִּי כָל-הַמּוּזוֹת עִם בֹּקֶר.

בְּשֶׁבַח הַיַּיִן הִפְלִיג הוֹמֶר הֶחָשׁוּד עַל הַיָּיִן.

אַבָּא אֶנְנִיּוּס3 גַּם הוּא הֲלֹא לֹא פָתַח בְּשִׁיר-לָחֶם

עַד שֶׁגָּמָא מִן הַכּוֹס. "הַשּׁוּק וְכָל שִׁקְתוֹת מֵי לוּבּוֹ4

קֹדֶשׁ כלֻּםָּ לַפִּכְּחִים, וְאָסוּר לַזּוֹעֵף שִׁיר וָזָמֶר!"

וּמִיּוֹם בָּא כְרוּזִי זֶה5 לֹא פָסְקוּ מְשׁוֹרְרֵינוּ

מִן הַשְּׁתִיָּה בַּלֵּיל, מֵהָפִיץ כָּל-הַיּוֹם רֵיחַ חָמֶר.

מַמָּשׁ לוּ אִישׁ יָצָא יָחֵף וְרֹאשׁוֹ לוֹ פָרוּעַ,

וְאַדַּרְתּוֹ קְצָרָה, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אֲנִי קָטוֹן,6

מַעֲשֵׂי קָטוֹן בְּיָדָיו: אִישׁ תְּרוּמוֹת וְרַב-חֶסֶד?

מַעֲשֶׂה בְּנִין-יַרְבַּס7 אָדָם שֶׁקִּנֵּא בְּטִימוֹגֶנֶס:8

בָּא לְהַרְאוֹת תַּרְבּוּתוֹ בְּקוֹל רָם — סוֹפוֹ יָצָא בְּשָׁבֶר!

כִּי הַבָּא לְחַקּוֹת, מוּמוֹ שֶׁל אַחֵר יַכְשִׁילֶנּוּ.

אִם פָּנַי מַחְוִירִים, מִיָּד מֵי-כַּמּוֹן9 הֵם יִגְמָאוּ.

הוֹי הוֹי הַמְחַקִּים! וְאִי לְךָ בֶּהֱמַת-הַסֵּבֶל,

הוֹי כַּמָּה וְכַמָּה כְּבֵדִי עוֹרַרְתֶּם בְּרָב-שֶׁרֶץ

גַּם אֶת-צְחוֹקִי לָכֶם! רִאשׁוֹן בַּצִּיָּה כִּי דָרַכְתִּי,

בֵּין הַמַּעְפִּילִים, עִקְּבוֹת אִישׁ אַחֵר לֹא נָחוּנִי,

הַבּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה אַךְ הוּא רֹאשׁ לְחֶבֶל!

כִּי הִכְנַסְתִּי רִאשׁוֹן הַיַּמְבִּים שֶׁל אַרְכִילוֹכוֹס10

בַּשִּׁירָה הָרוֹמִית, דְּמוּת בַּמִּשְׁקָל וּבָרוּחַ,

וְלֹא בַּחֹמֶר, בְּמִלִּים כָּאֵל שֶׁנִּחֲתוּ בְּלִיקַמְבֶּס.11

כְּלוּם תָּבֹא לְקֹצֵץ בַּזֵּר עַל רֹאשִׁי לְתִפְאֶרֶת,

יַעַן יָרֵאתִי לְשַׁנּוֹת הַחֵן וְהַקֶּצֶב בַּזָּמֶר?

גַּם סַפְּפוֹ12 הַגַּבְרִית בְּעִקְּבוֹת אַרְכִילוֹכוֹס הָלָכָה,

גַּם אַלְקֶאוּס13 בְּכָךְ, שׁוֹנֶה בַּסִּדּוּר וּבַתֹּכֶן,

אֶפֶס שֶׁאֵינִי מְלַכְלֵךְ חוֹתְנִי בְּמַחְרֹזֶת מַשְׁחֶרֶת,

אֶת-צַוַּאר הַכַּלָּה שִׁירַת-זִלְזוּלַי לֹא חוֹנָקֶת.

אִישׁ לֹא יְדָעוֹ לְפָנִים אֲנִי הֶרְאֵיתִין לְעַם-רוֹמָא.

כְּלוּם לֹא יָאֶה לַעֲלֹץ לְאִישׁ בֶּחָדָשׁ יְזַכֵּנוּ,

אִם טוֹבִים בּוֹ קוֹרְאִים, וְהוּא גַם נִשָּׂא עַל כַּפָּיִם?

וְאִם לָדַעַת תִּרְצֶה, מַדּוּעַ קוֹרְאִי, שֶׁבַּבַּיִת

בִּי קוֹרֵא-מִתְעַנֵּג, בַּחוּץ יְזַלְזֵל וִיחָרְפֵנִי?

אֵין אֲנִי בָא לָצוּד קוֹלוֹת פִּרְחָחִים קַלֵּי-דָעַת,

לֹא בְפַת-עֶרֶב חִנָּם וְלֹא בְשִׂמְלָה מִתְנַוְנֶוֶת.

אֵין דַּרְכִּי לְשַׁמֵּשׁ גַּם לַמְפֻרְסָמִים אִישׁ-שׁוֹמֵעַ

אוֹ נוֹקֵם, מִתְאַבֵּק לְיַד דּוּכְנֵי מְדַקְדְּקֵינוּ.14

“כָּאן מְקוֹר הָרָעָה!”15 וְאִם אֶעֱנֶה: אֲנִי בּשְׁתִּי

בְּתֵיאַטְרוֹן מָלֵא לָבֹא בִּדְבָרִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ לִי,

יַעֲנֵנִי: "אַךְ צְחוֹק תִּבְחַר לְךָ! לְאָזְנֵי יוּפִּיטֶר

תִּשְׁמְרֵם מִשְׁמֶרֶת. תֹּאמַר אָנֹכִי וְאַפְסִי עוֹד

נֹפֶת-שִׁירִים לְהַטִּיף, יָפִים בִּשְׁבִילךָ!" הִתְיָרֵאתִי

וְאֶגַּע בְּחָטְמוֹ, וּכְדֵי לִמָּלֵט מִצִּפָּרְנוֹ הַמְחֻדֶּדֶת.

“רַע בְּעֵינַי הַמָּקוֹם! אֶקְרָא: נָא, הַפְסֵק הַמִּלְחָמֶת!”

צְחוֹק גּוֹרֵר אַחֲרָיו קִנְאָה פְזִיזָה וְגַם כָּעַס,

כַּעַס גּוֹרֵר מַשְׂטֵמָה, וְהַמַּשְׂטֵמָה — קְרַב-מָוֶת.


  1. קְרָטִינוּס — שחקן מפורסם בשעתו, יוצר ה“קומדיה” באתונה וחובב יין, חי בימיו של אריסטופנס.  ↩

  2. החוזים היו, לדעתם של היוונים, נתונים להשפעת אל–היין, דיאוניסוס.  ↩

  3. אֶנְנִיּוּס — משורר מפורסם.  ↩

  4. Puteal Libonis. לפי דבריו של פסטוס, עמד אותו בור–מים סמוך למקדש Sacellum, מעין בור מים בצורת מזבח ובלי גג.  ↩

  5. רבים מן המלומדים התחבטו בשאלה, מי הכריז על זה. לפי השיר מובן: שכרוז זה — אינו אלא דברי ליצנות של הורציוס.  ↩

  6. פילוסוף ידוע בחיבתו לַישן ובשנאה לכל חדש, מפורסם במידות טובות.  ↩

  7. נראה שדי היה לרמז זה, ומצנס הבין הכל. הרומים העריצו מאוד את כשרון הדקלום. טימוגנס היה מפורסם בזמנו, והיו קוראים אותו לסעודות ליהנות מדקלומו. מַוְרִי אחד, בשם קורדוס, שהורציוס קורא לו נינו של יַרְבַּס, על שמו של אחד ממלכי המַוְרים (יַרבַּס), שרצה להירָאות כרומי מודרני ויצא בשבר; לדעתם של אחרים נבקע לו עורק.  ↩

  8. במקור “טִיטוֹגֶנֶס” צ“ל ”טִימוֹגֶנֶס" — הערת פרוייקט בן יהודה.  ↩

  9. מֵי–כַּמּוֹן שימשו סגולה לחִוורון.  ↩

  10. לארכילוכוס מייחסים כמה משקלים של שירים, ביחוד צורת האפודים; היה משורר מפורסם מאוד בזמנו (בין האולימפידה ה–15 ל–30) והיו מפחדים משיריו השנונים, שעל–ידיהם היה מביא לפעמים בני–אדם לידי יאוש.  ↩

  11. מספרים כי ליקַמבֶּס ובתו קליאובולה ועוד שתי בנות הלכו וחנקו עצמם מפני שירי הקלס שכתב ארכילוכוס לאחר שקליאובולה לא רצתה להינשא לו. זה היה מן הנימוס בימיו של הורציוס, שיקרא אדם מיצירותיו שלו בפרהסיה, לפני המון מתאסף לשם זה בתוך אולם גדול, המחבר היה עולה לדוכן וקורא; ברדתו היה זוכה למחיאות כפיים והוא היה מודה ומבטיח Reciprocum, וביום השני היה עומד בדיבורו, עומד לשמוע דברי חברו.  ↩

  12. סַפְּפוֹ — המשוררת המפורסמת מהעיר מיטילנה אשר באי לסבּוס, שהיתה חובבת נערות.  ↩

  13. אַלְקֶאוּס — משורר יווני לירי.  ↩

  14. באין עיתונים, היו החברים האלה, רובם מורי הנוער הרומאי בספרות, גם המבקרים, והסופרים מעוטי הכשרון, מטריחים עצמם למצוא חן בעיניהם. הורציוס האמין, כי לו אין כל צורך בנימוס כגון זה, אבל בימיו לא היה, באמת, חביב על הקהל ולא רבים הודו בכשרונו.  ↩

  15. במקור Hinc illae lacrimae — “מכאן הדמעות הללו”; כאן מקור הדמעות.  ↩

הורטיוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הורטיוס (מחבר)
רקע
הורטיוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הורטיוס

לכל יצירות הורטיוס בסוגה שירה

לכל יצירות הורטיוס

יצירה בהפתעה
רקע

יוֹם קַיִץ בַּסְּתָו

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

ביתו הארוך של הלל-מנחם הצובע היה מחולק לשלושה חלקים, החלק הראשי, והוא פנים הבית לצד הרחוב, היה בן חדר גדול ובו הרבה חלונות; והוא מושכר היה ימים רבים ל“כותב העיר” עזריה שפיקוֹב, שהיה מורה לנערים ונערות של בית-רבן את מלאכת הכתיבה העברית ומעט חשבון; בחלק שאחריו התיכוני, היה חדר-המיטות ובית-האוכל והמבשלות, ובו גר אדון הבית ואשתו רַציה ושם הולידו בנים ובנות וישיאום, ולא אמר אדם: צר לי המקום! ובחלק האחרון, בלי חלונות ובו רק חוֹרים חוֹרים, היו אוצרות העצים והתבן להסקה, רפת לעזים וסלים לגדולי העוף; ושם בפינה – יסוד הבית: תנור גדול עומד, ובתנור יוֹרה גדולה של ברזל, בה שׂמים מים וצבעים ובישלו בהם צמר ופשתים כל הימים. על יד החלק הזה בחוץ היו עומדים כלונסאות של עץ, עליהם מתוחים חבלים דקים, ועליהם שטוחים הצמר והפשתים, ונגבם באור השמש. וצבע הלל-מנחם את הצמר בצבע אדום, ירוק, כּרתי וזהב, והיה אוּמן במלאכתו, והיה אהוב ונודע לכל האיכרים מסביב לעירו טרוצה. וימצא את לחמו באמונה, אם גם ברוב עבודה…

דור שלם עמד הלל-מנחם במקום האפל למחצית, ויצבע ויעסוק במלאכתו, אחרי הקיץ בא החורף ואחריו החורף – קיץ: בניו גדלו ונשאו נשים וילדו בנים; תהפוכות רבות באו בעיר, כי בינתים היתה טרוצה לתחנה במסילת-הברזל, העוברת בכל החבל הדרומי שברוסיה האדירה. והלל מנחם עומד וצובע, צובע בלי הרף ובלי מנוחה, מלבד ימי השבת; וגם אז היה ישן לרוב על מטוי הצמר או על צרורי קש ותבן, כי בינו והין אשתו רציה לא היה יחס כלל, ולא היה לו גם מה לדבר אתה. – גם נישואי בניו עשה כלאחר יד. בכלל איש בעל מזג קר היה, מסגרת מחשבתו וידיעתו את העולם צרה, ומה לו להכניס ראשו בדברים מחוץ לגבולו, אם במוצאי-שבת כבר עליו להכין את עצמו לעבודתו, ולעמוד ככה על היוֹרה כל ימות השבוע…

תוכן חייו האחד היה הצבעים והחליפות שבצביעה. ציירו לעצמכם: צמר לבן כשלג נעזה אדום כדם, והאודם מבריק; והנה צבע התכלת כתכלת השמים ביום טהור, ושדרות שדרות מונחים צרורי-הצמר הצבועים זה בצד זה כמראה הקשת. והכל – מלאכתו מעשה ידיו להתפאר. – ומה להלל-מנחם עוד?


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.