מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אריאל

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֲרִיאֵל / אלתר לוין


כַּאֲרָיוֹת עֲנָקִים בַּלֵּילוֹת מִסָּבִיב לַקִּרְיָה הַנִּצְחִית,

טְבוּעִים בְּהֵדֵי סַהֲרוּרִים, הֶהָרִים הַחוֹלְמִים יִרְבָּצוּן;

לְבָנָה גֹוַעַת, אִלֶּמֶת עוֹלָה בַחֲצוֹת וּבִדְמָמָה

בְּרֹבַע הָאַחֲרוֹן הֶעָצוּב, מַצְנִיעָה בְלֶכְתָּהּ וּבְנָגְהָהּ.

אֵין צִרְצוּר, אֵין אָדָם, אֵין כְּלָבִים יַפְרִיעּו שַׁלְוָתָהּ,

בְּטַלֵּי הַנֶּשֶׁף רוֹחֶצֶת הַמַּשְׁקִים פַּיְטָנִים בּוֹדֵדִים,

מְרַוִּים וּמַפְרִים חֲזוֹנָם יְלִיד מוֹעֲדֵי יָרֵחַ.

בַּרֹבַע הָאַחֲרוֹן מְטַיְּלָה וְדִמְעַת הַפְּרִידָה עַל לֶחְיָהּ

מִנּוֹף הֲרָרִי וְעָמִית חִוֵּר כָּמוֹהָ בַּנָּשֶׁף…

נָפְלָה הֲבָרַת הָרְעָמִים, זִנְּקָה אַדֶּרֶת, הִתְגַּלֶּה

פַּרְצוּף אֱלֹהִי וּמִסְתּוֹרִי מִמַּעַל לְקַוֵּי הֶהָרִים

הָעוֹבְרִים וְחוֹתְכִים וְשׂרְטִים בְּיַרְכֵי שָׁמַיִם הַלְּבָנִים;

יַד בַּרְזֶל לַמָּרוֹם נִשֵּׂאת, מִתְהַפְּכָה בְגֵרוּר עֲצָבִים,

צִלָּה מִתְחַלְחַל וּבֹהַק הֶחָלָל בֵּין אֶצְבָּע לָאֶצְבָּע

רוֹעֵד כִּלְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ לְנֵרוֹת הַמְּנוֹרָה בַחַלּוֹן!

רָעַד צֵל גֵּו מְהֻדָּק, מְמֻשָּׁךְ וּמִתַּמֵּר כַּבְּרוֹשׁ,

מִתְפַּשֵּׁט, מִתְפַּתֵּל וְעוֹלֶה וְנִרְאֶה צִיץ רֹאשׁוֹ הַמַּבְרִיק

בְּרָאשֵׁי גַבְנוּנִים מִנֶּגֶד, שָׁפַךְ עֲלֵיהֶם מֶמְשַׁלְתּוֹ,

סוֹפוֹ וְרֹאשׁוֹ בֶהָר כַּגֶּשֶׁר הוּא נִמְתָּח עַל עֵמֶק.

בָּאֶמְצָע הִבְרִיקָה הַזָּוִית מְשֻׁלֶּשֶׁת צוּרָתָהּ, הַנְדָסִית

וְהִיא פִירַמִּידָה מוּאָרָה וְהוּא אוֹר הַנָּבוּב הֶחָבוּי

בְּמִסְגֶּרֶת הַצְּלָלִים הַנּוֹפְלִים מֵעֵבֶר מִזֶּה וּמִזֶּה,

צִלְלֵי רַגְלַיִם מִתַּמְּרִים, דַּק-דַּקִּים, מְהֻקְצְעֵי רֹמַח,

עוֹלִים מִלְּמַטָה כַכִּידוֹן, מִתְעַבִּים לְמַעְלָה בַיָּרֵךְ

כַּמִּגְדָּל הֶהָפוּךְ עַל רֻכְסוֹ, הֶפֶךְ הַדְּמוּת לָעַמּוּדִים;

הִבְהִיק הַפַּרְצוּף הַסְּתָרִי, הָאֱלֹהִי, הַשָּׁמַיְמִי, הַשְּׁרָפִי,

הִתְכּוֹנֵן לִרְעָמוֹת, נַחְשֹׁלִים וְנוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ הָאַדִּיר!

עַמּוּדֵי אֵשׁ חָרוֹן מִתְפַּלְּצִים, חוֹרְקִים, מְרִיקִים חֲרָמִים,

מִתְכַּוְּצִים לְעֶשֶׁת הַגְּרָמִים וְעוֹלִים בִּזְרוֹעַ נְחֻשְׁתָּם,

מִתְכַּוְּצִים שְׁרִירֵי הַזְּרוֹעַ, שַׁלְשְׁלוֹת סִבְכֵי הָרִים,

שְׁלוּחֵי מַר נֶפֶשׁ וְרוּחַ, סְפוּגֵי נַחֲרַת הַזְּוָעָה;

דּוֹלְקוֹת עֵינַיִם לַפִּידִים, בּוֹעֲרוֹת כָּאֲבוּקוֹת בַּלָּיְלָה,

צוֹרְבוֹת הָאִשִּׁים בַּשָּׂפָה, זְדוֹן חַשְׁמַלִּים מִתְלַקְּחִים,

מַרְעִידִים הַבָּבָה בָעַיִן, מַרְעִידִים הָרִיסִים לָאִישׁוֹן,

נִרְאוֹת כְּעוֹבְרוֹת עַל גְּדוֹתָיו עֵינֵי הַשָּׁקֵד הַגְּדוֹלוֹת

מִמִּלּוּי הַלֵּב מִכְּאֵבוֹ כְמַעְיָן מִתְמַלֵּא עִם מַלְקוֹשׁ,

כַּאֲשֶׁר אֶבֶן נִזְרֶקֶת מַטְרִידָה מֵימָיו בַּלָּיְלָה!

רוֹעֲדִים לִיפֵי עֲצָבָיו, עוֹלִים וְיוֹרְדִים נִדְהָמִים,

אֲדֻמִּים הַכְּתָמִים, נְקוּדִים זִרְמֵי הַדָּמִים הַנּוֹזְלִים,

נְטוּיָה הַיָּד לַמָּרוֹם, כְּנַף עֲנָנָה נִשְׁבָּרָה,

וְנָטוּי הַזָּקָן לַמֶּרְחָב, נִפְנוּ קְוֻצּוֹתָיו הַיָּמָה;

בְּלוֹרִית הַחֻצְפָּה הַקָּשָׁה, הַמּוֹלְכָה בַמֵּצַח הָאָיוֹם

הַלּוֹעֵג לְאֵל וּבְנֵי אָדָם בַּמַּעֲנִית הַכְּפוּלָה עַל לִבּוֹ,

תְּנַפְנֵף כְּדֶגֶל בַּתֹּרֶן, נְטוּיָה לְחֶפְצֵי הַסָּעַר…

נִפְתַּח הַלּוֹעַ בְּלִוְיַת שָׁלִישָׁיו הָרַבִּים, הַלְּבָנִים,

אַחֲרֵיהֶם הִתְלַבְּטָה וְנָפְלָה כְּאֶרֶז בֶּן אֶלֶף בַּלְּבָנוֹן

לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת וְנַעֲוָה מוּרָמָה מוּל מְעוֹן הָאַדִּירִים:

" אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל!.."

כִּכְלוּב בַּרְזֶל לַלָּבִיא חָנְקוּ הֶהָרִים הַקִּרְיָה

וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אִם הָרִים סִתְרָם מְבַקְשִׁים בְּמַחֲבֵא

קִרְיָה גִבּוֹרָה וְנִצְחִית, עָלֶיהָ מוֹרָא לֹא יַעֲלֶה;

אוֹ הִיא הָעִיר הָרוֹעֶדֶת מִתְלַטְּפָה בֵין רַגְלֵי הֶהָרִים,

מִתְכַּוְּצָה בְמָגוֹר וּמְחַבְּקָה צַלְעֵי גַבְנוּנִים עֲנָקִים…

" אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל!.."

לָטְשָׁה הָעַיִן בַּפַּרְצוּף, מַחְצַב דִּינוּר בַּעֲלָטָה,

רִבֲבוֹת לִגְיוֹנֵי הַבָּרָק מִמֶּבָּט הַחוֹדֵר נוֹלָדוּ,

רוֹעֲדִים בְּמִקְסַם הַחַשְׁמַל, פּוֹרְצִים וְשָׁבִים וּפוֹרְצִים

בְּזִיוֵי מַדּוּחִים וּמַרְאוֹת הַמַּתְעִים בְּקֶסֶם עַל בַּד.

נִמְעֲדוּ מַסְמְרוֹת הַכֶּסֶף, נְטוּעֵי הַכִּפָּה הַכְּחֻלָּה,

דְּבוּקָה אֵלֶיהָ הַלְּבָנָה, נוֹפֶלֶת וְלוּלֵא הֶעָבִים

מִהֲרוּ אֵלֶיהָ, הִתְפָּרְשׂוּ תַחְתֶּיהָ וַתִּפֹּל עֲלֵיהֶם;

עָלֶיהָ כוֹכָבִים מִתְעַלְּפִים, כַּכַּפְתּוֹר חַשְׁמַלִּי הַזּוֹנֵק

בִּנְגִיעַת יַד בַּרְזֶל, פּוֹרְצִים וְנוֹפְלִים בִּרְעָדָה.

הִזְדַּעְזְעוּ עַמּוּדֵי הָאוֹר בִּשְׁמֵי הַדָּרוֹם חֶלְבּוֹנִים,

הֻכָּה הַנּוֹף בְּסַנְוֵרִים מֵאוֹרוֹת מִתְגַּלִּים וּבוֹרְחִים,

אֲחוּזֵי הַסַּעַר לְרֶגַע כִּתְנוּעַת הַלּוּלָב בֶּחָג;

רָעֲדוּ אִלָּנוֹת, נָדַמּוּ, הִתְחַמְּקוּ, הִתְגַמְּדוּ וְאֵינָם,

הִשְׁתַּטְּחוּ עַל פְּנֵי הַצַּלְמוֹנִים, רוֹעֲדִים לְבֹהַק הַנָּשֶׁף;

רָעֲדוּ הֶהָרִים, הֶהָרִים, רָעֲדָה הַקִּרְיָה, הַקִּרְיָה,

רָעַד הַנָּבִיא הַקַּדְמוֹן, קַנַּא בִרְיוֹנֵי הָאַחֲרִית:

" אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל!.."

זָרַק עוֹפֶרֶת הַקּוֹל בִּלְבַב הֶהָרִים רוֹעֲדִים,

נֶחֱנַק, הִתְאַבֵּן לִנְצִיב, מֻכֶּה הַבָּרָק בַּסָּעַר!

הַקִּרְיָה הַנִּצְחִית נִתָּכָה גוּשׁ אֶחָד וְדוֹמֵם וָמֵת,

הֲתָכַת הָאֶבֶן וְגִיר לְהֵדֵי הַפֶּתַע הִתְאַבְּנָה,

נִגְלְדָה כְּדֶמַע בַּבָּבָה בִּימוֹת הַכְּפוֹר וְקִפָּאוֹן;

נִתְאַבְּנוּ הַדְּמָעוֹת בְּעַיִן, עָלוּ וַתִּפְרֹצְנָה דֶרֶךְ

חֲרִישִׁית לְרֹאשָׁהּ הַמְּנֻמָּר, גָּלוּחַ וְגָזוּז וְחָלָק

וְהוּא הוּא הַטַּל הַשָּׁטוּחַ לַגַּגוֹת בְּעֶצֶם הַלָּיְלָה!..

בּוֹקְעִים קוֹלוֹת הַלַּיְלָה בַּקִּרְיָה הַנִּצְחִית, רַבָּתִי,

מִתְפַּשְּׁטִים בֶּהָרִים הַחוֹלְמִים טְבוּעִים בְּהֵדֵי סַהֲרוּרִים;

עוֹלִים צֶאֱלֵי הַדְּיוֹקָן, פָּרְשׂוּ כִשְׁפִיפוֹן עַל רָאמוֹת,

הִבְהִיק הַפַּרְצוּף הַסְּתָרִי, הָאֱלֹהִי, הַשָּׁמַיְמִי, הַשְּׁרָפִי,

דָּלָה הַדְּבָרִים מִלּוֹעוֹ, כְּאַשָּׁף מִגְּרוֹנוֹ הַנְּחָשִׁים,

מַשְׁלִיכָם בְּזַעַף וְחָרוֹן, זוֹרְקָם לְעֻמַּת הַקִּרְיָה:

" אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל!.."

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. תלג'יה (שירה)
  3. הדקל (שירה)
  4. חֶרְמוֹנִים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

בראשית ספרותנו החדשה

מאת בר טוביה (מאמרים ומסות)

“אשה מן הים” היא הנשמה, שואפת למרחקים, נכספת למעמקים. בכוח השאיפה הזאת עברה את הדרך הגדול והנורא מן האדם הקדמון ועד האדם המודרני. בכוח הזה היא בונה את ממלכות-ההווה ואת ממלכות-העתיד, מגדלי-חוסן ומגדלים פורחים באוויר. האהבה למרחקים היא הכוח המניע את הנשמה, בין בשעה שהיא שואפת אל העתיד הרחוק, בין בשעה שהיא שואפת אל העבר הרחוק.

אחרי שנתרחק האדם מרחק רב מן הטבע ומן החיים בחיק-הטבע של בני-האדם הראשונים ונעשה בונה ערים ומבצרים, התעוררה בקרבו האהבה אל הדר-הטבע ואל נועם חיי-הטבע. התחילה הנשמה של האדם העירוני להתגעגע אל ריח השדה, אשר ברכו ה', על מראה העשבים והאילנות, על זמרת הציפרים, על קשקוש האיתים והמזמרות. אז יצאה בת-קול והכריזה: “לכו ונשובה אל הטבע!”

הנשמה הישראלית, שנעקרה זה ימים רבים משרשה והיתה תועה ונודדת בערי-הנכר תחת שמים זרים, סובבת יומם בחברה, אשר לא שמעה דבריה, לא הבינה מחשבותיה, וכלואה ברחובות-צחנה, חסרי-אוויר, חדלי-אור, – נשמה זו היתה ניעורה פעם בפעם בהגיע יום-השבת, פושטת את הבגדים הצואים, מעבירה את החלודה שעלתה עליה, ומשוררת בהתלהבות ובהדבקות את שיר-השירית של האהבה הטבעית, אשר רשפיה רשפי-אש, שלהבת-יה, את שיר-השירים של הטבע כולו, המלא הוד והדר והעוטה אור כשלמה.

אבל רחוק יותר מדי היה הטבע הריאלי מן הנשמה הישראלית, מסתתר בחביונם של שמים רחוקים. אדם מישראל שהיה אומר שירה על האשה ועל השדה – שכינה נוגה וענוגה, מטיילת ב“חקל תפוחין קדישין” היה רואה לפניו. לפני שכינה זו היה שופך את שיחו, בחיקה היה מבקש את המנוחה ואת המרגוע.שם במרומים, בטבע-של-מעלה, היתה שבה השלהבת אל הגחלת, היו מתאחים קרעי-הנשמה “למיהווי אחד ברזא דאחד”.

קשה היתה הירידה במוצאי-יום-מנוחה מן העולמות העליונים, וקשה ממנה העליה אחרי ימות-החול, ימות-הטלטול והנדידה, פיזור-הנפש וגסות-החיים. ופעמים שהנשמה טבעה ביוון-מצולה, והרפש חדר ונכנס לתוך-תוכה – והיא מתנפלת לפני כיסא-הכבוד, מתכפשת, מתפלשת באפר וצועקת צעקה גדולה ומרה, צועקת ואינה נענית. ננעלו שערי-שמים, נסתלקה השכינה, ופניה לא ייראו גם ברגעי-הקודש המועטים….

קשה העליה ולא כל אדם זוכה לה – והגעגועים כל כך גדולים, כל כך נוראים – הגעגועים אל הטבע, הגעגועים אל חיי-הטבע…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.