מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

"ארח חיים" ציוני

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

“ארח חיים” ציוני / חיים נחמן ביאליק

(בועידה לתרבות עברית באמריקה, אדר תרפ"ו)

– הדאגה לקיומו הרוחני גדלה ביותר אחרי החורבנות האחרונים. ואתם כאן – לא לשם איזה תקון ושפור חייכם אתם בלבד התאספתם, השאלה היא קרדינלית בכל מקום: היכולים אנו לבנות את א“י ואת עצמנו בזמן אחד, בנינה המלא והשלם של א”י בלי בנינו הרוחני בגולה? התורה שניתנה לשם ארץ-ישראל – במדבר ניתנה, הציונות בנדודים גם היא כתורה במדבר. במקום חבה תבוא החובה, ולא בכסף בלבד כי אם בחובות לאומיות, כל ציוני בביתו, במשפחתו, בילדיו הוא – עבודה זו לא באה לשם אחרים, כי-אם לשם עצמכם. עבודת התרבות איננה עבודת הכלל, כי אם עבודת-הפרט. צריך שיווצר “שלחן-ערוך” או “אורח-חיים” ציוני, שעל פיו יחיה כל הדוגל בשם התחיה העברית.

לו היו חיים אלה העומדים בראש הציונות כאן חיים עבריים שלמים – היה הענין שונה לגמרי. אך האסון הוא בזה, שרובם של המנהיגים האלה הם בעצמם שבעי תרבות זרה. ואיך יכולים הם לעורר רעב לתרבות עברית אצל אחרים, אם הם בעצמם אינם רעבים לתרבות זו, ואין בהם אנשים שהשפה והתרבות העברית הן להם צורך נפשי, לא כדברים הכתובים בפרוגרמה, כי אם כהכרח פנימי? ואסוננו אינו בזה, שבתי-החנוך כאן אינם מטפוס אחד; המחלה היא אחרת: הדם אינו נוזל דרך העורקים השונים. יש לנו “חכמת-ישראל”, שאין לה כל קשר עם חיינו הריאליים. אותו הדבר גם באורטודוקסיה. התפוררותנו זו, מבלי שייכות וקשר כל שהוא אל חיינו בהוה – היא בעוכרנו.

הציונות באה לאחה את הקרעים האלה. הציונות יכולה להתרומם מעל ולכל בתנאי ובדרישה אחת – שהכל יהיה לגורם חי ופועל בתוך תחומי היהדות. הציונות בתור נושאת רעיון המדינה בישראל יכולה לתמוך בכל התנועות השונות האלה בתנאי – שפעולתן תהיה פעולה תרבותית חיה.

אין אני, במובן ידוע, יהודי דתי, אך שמח אני גם בחנוך דתי. אנו באים להוסיף,ולא לגרוע, אולם גם כאן בתנאי, שתורתנו לא תהפך לדוגמה יבשה וקרה, אלא תהיה תורת-חיים. ומתפלא אני על התנגדותם של רבנים לפעולה זו שאתם פותחים בה. אולם אין להתפלא כלל על ה“ראביים” הידועים, שיצאו אף הם כנגד, ה“רביים” האלה יראים מפני פריחתה של התרבות העברית בארץ זו, שמא תראה קטנותם לאורה… ממערב אירופה באו אלה עם ה“כבודה” הרוחנית שלהם, ומה הוסיפו? איזו תורות חדשות, איזה רעיונות חדשים ומקוריים? – לא כלום

אולם זכרו: “דלא מוסיף – יסוף”, מי שאיננו מוסיף סופו לגווע. הכלל הזה מכוון לא רק כלפי יחידים, אלא גם כלפי אומות וקבוצים שלמים. ואתם, יהודי אמריקה, אם לא תוסיפו על אוצרותינו הרוחניים – סוף תסופו! אמנם לא אתם בלבד. דאגה זו ל“דלא מוסיף” צריכה לחדור עתה לתוך כל העולם היהודי. היהדות חדלה ל“הוסיף” – כאן עיקר הטרגדיה שלנו. יזכרו נא ציוני אמריקה, שעליהם – כמו על כל יהודי אמריקה – לתמוך בעבודה ארץ-הישראלית לא רק בשביל א“י כי אם גם בשבילם הם ולטובתם הם. וכלום תענית היא שתוכלו “לפדות” את עצמכם ב”צדקה"? ואתם מדברים על רעב לתרבות עצמית ונהנים מאוצרות תרבות זרה – בחינת “הולך אצל פלגשו ונשבע בשם אשתו”…

איני מבין את הפחד והיראה שאתם מפילים על עצמכם, האמנם צריכים אנו באמת לשלם בנשמתנו וברכושנו הלאומי בעד מעט הזכויות שאנו מקבלים? – זו היא השאלה וכך צריך להציגה. אתם דרשו זכויות לאומיות שלמות וחנוך עברי מלא – דרשו את זה לפחות מעצמכם. בית-ספר עברי שלם – לא למוד של שעה וחצי ליום. מאמין אני, שאלמלי הצגתם לעצמכם את התפקיד הזה, הייתם מצליחים להגשימו, ואתם צריכים להרגיש את עצמכם כאומללים, כל זמן שלא תצליחו להגשים את האידיאל הזה בשלמותו.. אנו ברוסיה לא יראנו להציג דרישות כאלה ואתם כאן יראים. כלום זה הוא החופש שלכם פה באמריקה?!

זאת ועוד אחרת. אל לכם להסתפק בחנוך אלמנטרי בלבד. איזה רגש כבוד ירחש הדור הצעיר שלנו אל תרבותננו ואל עמנו, אם כל ה“מטען” הרוחני, שבו הוא יצא מבית-הספר, יהיה “הפטורה” ו“ברכות”? מבתי ספר עממיים בלבד לא נושע. צריך שיוצרו גם מוסדות חנוך תיכוניים וגבוהים, נוסף על אלה צריך ליצור גם אוניברסיטאות עממיות, למען קרב את ההשכלה אל המוני העם. כאן תסייע לכם בהרבה א“י שלנו. א”י תקבל מכם תרומה ומעשר ותעבד את זה – בשבילכם ולמענכם, אך עיקר העיקרים – אל תדמו בנפשכם, שהתאספתם היום לשם איזה תקון קל-ערך בחיים, לא ולא! בפני שנוי עצום וקרדינלי בחייכם ובחיי כל עמנו אתם עומדים. עבדו והצליחו!

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בבית המדרש הישן

מאת יוסף יואל ריבלין (פרוזה)

לנשמת חביבי הילד

נתן צבי בן אליעזר רבלין

א.

– בשכונתנו היו שני בתי-כנסיות, חדש וישן, האחד על גבי רעהו, הישן מלמטה והחדש על גבו מלמעלה.

החדש – בימי נבנה. זכורני עוד כשהעלינו, אנחנו תלמידי “תלמוד תורה”, את הרעפים אל העליה, ובאנו על שכרנו בסֻכריות, שחלק לנו הגבאי ר' צבי ביד נדיבה.

בית-הכנסת החדש היה בנין רבוע. על ארבעה קירות רבועים, חלקים ולבנים כשלג, התמתחה תקרה רבועה ולבנה. שורות שורות של שלחנות צרים עם ספסלים מאחריהם נמשכו לרחב הבית, ובאמציעותו בימה יפה. היה לו גם פרוזדור נאה, ששם היה תלוי כיור נחשת-קלל מתנוצץ, ומגבת צחה על ידו.

ומתחת לו, עמד קודר בית-הכנסת הישן. כפה עגולה הפוכה כקערה על גבי קירות נמוכים, אשר חשך משחור תארם. אויר מחניק וטחוב בוקע ועולה לתוך אפו של הבא מן החוץ. רק בימי הקיץ היותר בהירים, היה מתגנב קרן אור קלוש דרך שמשות הצבעונים, שלא נֻקו מחלאתן זה עידן ועדנים, ואשר הוסיפו אפלה על אפל קירות בית-הכנסת. פה ושם עמדו מפזרים שלחנות וספסלים, אשר משום האפלה ומרֹב שנותיהם אי-אפשר היה לבחן צבעיהם בדיוק. בימה רעועה, אשר השמיעה קול נאקה בצעד עליה צעדי גבר, עמדה שקועה באפלה; ובפנה כיור שמסביב לו אשפה קטנה בימי-הקיץ וגדולה הימנה בימי-החרף.

שמא תאמרו, אהבתי את בית-הכנסת החדש? – לא-כי!

כח-טמיר משכני דוקא אל בית-הכנסת הישן. וגם בשעה שאבא העתיק מקום תפלתו אל בית-המדרש החדש, נשארתי אנכי ממתפללי בית-המדרש הישן. חשדני אבא, שרצוני להשתמט מעינו הפקוחה לשמר דרכי תפלתי, אך שהדי במרומים, כי הפעם חשדני חשד חנם.

אנכי אהבתי יותר את בית-הכנסת הישן, אהבתי את אפלתו, וגם – למה אכחיש? – גם אוירו הטחוב ערב לי וביחוד בימות הגשמים. משכוני זקנו הארוך והלבן וגבותיו העבותות של ר' אבא-איצי. לא פעם באתי על שכרי במכות-לחי בגין אלה. רגיל הייתי להשקיע עיני בהם בעת התפלה עד לידי שכחת עולם ומלואו. ורק מכת-לחי מצד אבא העירתני, כי הקהל כבר הרחיק…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.