“הַאִם לֹא רְאִיתֶם הַיְּפֵהפִיָּה?”

פָּנָה פָרָשׁ אֶל הָרוֹעִים;

“הַיְפֵהפִיָּה עַל הֶהָרִים!”

עָנָה רוֹעֶה אֶת הַפָּרָשׁ.

צָהַל פָּרָשׁ, סוּסוֹ צָהַל,

גִּמֵא אֶרֶץ אֶל הֶהָרִים;

“הַאִם לֹא רְאִיתֶם הַיְּפֵהפִיָּה?”

שָׁאַל אָהֳלֵי בְנֵי זֻלַּיְקָה.

דּוּמָם יוֹשְׁבִים בְּנֵי הָאֹהֶל,

אֵין כָּל מַעֲנֶה לִבְנֵי הָרִים;

“הָבוּ מַהֵר הַיְּפֵהפִיָּה!”

הִרְעִים פָּרָשׁ, חַרְבּוֹ שָׁלָף.

אִלְּמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי זֻלַּיְקָה,

בֵּין אֹהָלִים עוֹמֵד אַחְמָד.

“פֹּה לֹא הָיְתָה הַיְּפֵהפִיָּה!”

עָנָה–וַיִּשְׁלַח יַד לַחֶרֶב…

“עֲלֵיכֶם רוֹבְצָה אָלַת אַלְלָה!”¹

נִשְׁמַע רַעַם קוֹל הַפָּרָשׁ;

"יִכְזֹב שֵׁבֶט כָּל זֻלַּיְקָה

וְרוֹעֶה נֶאֱמָן אַל יִכָּזֵב!"

כָּכָה סָעַר מוּל הַגְּבָרִים

וַיִסְתָּעֵר עַל כֻּלָמוֹ;

“עֲמֹד רֹאשׁ כֶּלֶב!” רָעַם אַחְמָד

וַיִסְתָּעֵר עַל הַפָּרָשׁ.

קוֹל פִּיפִיוֹת, קִשְׁקוּש סְיָפִים,

קִלְלַת נָבִיא, שְׁבוּעַת נָקָם;

מִן הָאֹהֶל הַיְּפֵהפִיָּה,

הַיְּפֵהפִיָּה מִתְגַּנָּבֶת–

“הֶרֶף, עוֹמר בֶּן-עַבְּדַלָּה!”

גָּנְחָה תַמְרוּר הַיְּפֵהפִיָּה:

זִנְקָה מַהֶר חֶרֶב עוֹמָר,

צָהַל רוּחַ בֶּן עַבְּדַלָּה.

בֵּין זְרוֹעוֹתָיו הַיְּפֵהפִיָּה

יָטוּשׁ, יָעוּף חִישׁ הַפָּרָשׁ:

וְעַל הֶהָרִים זַעַם אַחֲרוֹן

סוֹגֵר שׂפְתֵי חָלָל אַחְמָד – – –