מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַם אֶחָד הָיִינוּ, עַם אֶחָד נֶהִי,

כִּי מִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ;

יַחְדָּו נַחְלֹקָה גַּם שִׂמְחָה גַּם נֶהִי

זֶה שָׁנִים אַלְפַּים מֵעֵת נִפְזַרְנוּ

וּמִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

בִּמְסִלּוֹת הַחַיִים אִישׁ נֶגְדּוֹ נַעַל,

אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יָתוּר מִרְעֵהוּ.

רֵעוֹ סִיר רַחְצוֹ, עַל אָח יַשְׁלִיך נַעַל,

כִּי אִישׁ אֶל נַפְשׁוֹ יָתֵר מֵרֵעֵהוּ;

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ קוֹל אֱלֹהֵינוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד – עָלֵינוּ יַלְשִׁינוּ –

“דָּתֵיהֶם שֹׁנוֹת, דָּת מַלְכוּת יַעֲבֹרוּ”?

שֶׁקֶר אַתֶּם דֹּבְרִים! כֵּנִים הָיִינוּ,

עִבְרִים אֲנַחְנוּ תּוֹרָתָם יִשְׁמֹרוּ,

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

עַם אֶחָד נַחְנוּ, כִּי אֵל אֶחָד לָנוּ,

וּמִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ,

גַּם תּוֹרָה אַחַת וּשְׂפָתָהּ אִתָּנוּ

וּבַעֲבֹתוֹת זָהָב אֵלֶה נִקְשַׁרְנוּ:

בַּחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ הַזֶּה הַמְקַשּׁרֵנוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

זָקֵן וָנָעַר – בַּחָכְמָה, בַּכֶּסֶף,

אוֹ בִּתְקוּפוֹת יָמִים זָקֵן וָנָעַר,

אֶל דֶּגֶל קָדְשֵׁנוּ יַחְדָּו נֵאָסֶף

כַּעֲנִיֵי הַצֹּאן עֵת יִתְחוֹלֵל סָעַר

הַסָּעַר לֹא יַפְלָה בֵּין שַּר וָהֵלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

הַסָּעַר מִתְחוֹלֵל, יֵהֹם הָרוּח,

מַיִם זֵידוֹנִים עַד צַוָּאר הִגִּיעוּ –

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ.

רִבְבוֹת אָדָם לַטֶּבַח לֹא יַכְרִיעוּ!

מִן הַסְּעָרָה קֹרֵא קוֹל אֱלֹהֵינוּ –

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

נַחֲזִיק בֶּאֱלֹהִים, דָּתוֹ אַל נַעֲזֹבָה,

וּשְׂפַת קָדְשׁוֹ אַל תִּשּׁכַח מִפִּינוּ,

רָאִינוּ רָעָה עוֹד נִרְאֶה גַּם טוֹבָה,

עוֹד נִחְיֶה בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר חָיִינוּ;

אִם גָּמַר הָאֵל כִּי עוֹד נַחֲזִיק פֶּלֶךְ –

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מבוכת מולדת

מאת משה בסוק (מאמרים ומסות)

אכן, עתים את מטילה מבוכה, מולדת. טובים ואוהבים עומדים נבעתים בפניך, בורחים ממך – אליך. פחד מתוק ומחריד הוא בפחדים, מולדת.

יודעים מבוכה זו, ואת הפחד ואת הבריחה, גם משוררי אומות שאננות, בני ארצות בוטחות. כלום יד המקרה הוא או גזירה מן החוץ בלבד שכמה וכמה מהם גלו ונתרחקו מעל אדמתם? ודאי: גם מישטר ושליטי-ארץ עשו את שלהם, ושבטים ועקרבים של החברה; ודאי: הוליך אותם גם יצר-ניעה ורעב-ראייה. אך דומה: יד חזקה וקשה מכל אלה היתה עליהם, תלשה אותם מנופם והוליכה אותם אל מעבר לגבולין וטילטלה אותם בין זרים: שם לבקש את עצמם, למצוא שירת מולדתם.

הנסערים בגויים השאננים נתנסו בכל אלה. אולם הללו לעולם בני-מולדת ובני-ארצם הם. חיה וקיימת זו בתוכם, אוירה – חיי-נפשם ובסערתם – היא עמהם. דבקה היא בהם לא פחות משהם דבקים בה, אפילו מטיחים נגדה ומתייצבים מנגד. לא כמותם המשורר העברי ב’דור אחרון לשיעבוד‘, בטרם גאולה, שארצו לא היתה לו אלא זכרון אומה או חלום או ייחול בלבד, וילדותו – שהיא ודאוּת מפורשת – לא ידעה אותה, ומראות-נכר פירנסו את עיניו. אמוּר היה לזכּוֹת את עצמו במתן-ארץ: במעמד-הר שהוא בו הנותן והמקבל כאחד. נשתנה גם בכך גורלנו מכל המון הגורלות. לא תמיד בשלום ולא תמיד מתרוננת היתה שיבת בנים-יוצרים אל מולדתם; פעמים אפילו דומה היה עליהם כי הפגישה מרוששת אותם, ועצמוּתם מסתחפת. הכל תלוי בעין: ‘יעמוד – ולא אכיר מראהו’. יכול שתהיה נוכח כאן, אך השיר הולך אחרי החלום, והוא ‘שם’. בין ה’נכנסים’ היה מי שנאלם או נחבא קולו או שלא ידע לכוון אותו; ומי שהיה עליו מוראו של כורח שתיקה שבהקשבה בטרם יהיה עליו דבר השיר; מי שלא זכה לסלק מחיצות, וה’שם' וה’כאן' היו שרויים בנפשו במחלוקת-תמיד; מי שהציץ וחזר, כנמלט על נפשו; ומי שקפץ ונכנס לתוך המבוכה ולתוך הפחד וסופו מדבירם וכובש לו ארצו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.