מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַם אֶחָד הָיִינוּ, עַם אֶחָד נֶהִי,

כִּי מִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ;

יַחְדָּו נַחְלֹקָה גַּם שִׂמְחָה גַּם נֶהִי

זֶה שָׁנִים אַלְפַּים מֵעֵת נִפְזַרְנוּ

וּמִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

בִּמְסִלּוֹת הַחַיִים אִישׁ נֶגְדּוֹ נַעַל,

אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יָתוּר מִרְעֵהוּ.

רֵעוֹ סִיר רַחְצוֹ, עַל אָח יַשְׁלִיך נַעַל,

כִּי אִישׁ אֶל נַפְשׁוֹ יָתֵר מֵרֵעֵהוּ;

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ קוֹל אֱלֹהֵינוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

"יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד – עָלֵינוּ יַלְשִׁינוּ –

“דָּתֵיהֶם שֹׁנוֹת, דָּת מַלְכוּת יַעֲבֹרוּ”?

שֶׁקֶר אַתֶּם דֹּבְרִים! כֵּנִים הָיִינוּ,

עִבְרִים אֲנַחְנוּ תּוֹרָתָם יִשְׁמֹרוּ,

אוּלָם בִּקְרוֹא לָנוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

עַם אֶחָד נַחְנוּ, כִּי אֵל אֶחָד לָנוּ,

וּמִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ,

גַּם תּוֹרָה אַחַת וּשְׂפָתָהּ אִתָּנוּ

וּבַעֲבֹתוֹת זָהָב אֵלֶה נִקְשַׁרְנוּ:

בַּחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ הַזֶּה הַמְקַשּׁרֵנוּ

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

זָקֵן וָנָעַר – בַּחָכְמָה, בַּכֶּסֶף,

אוֹ בִּתְקוּפוֹת יָמִים זָקֵן וָנָעַר,

אֶל דֶּגֶל קָדְשֵׁנוּ יַחְדָּו נֵאָסֶף

כַּעֲנִיֵי הַצֹּאן עֵת יִתְחוֹלֵל סָעַר

הַסָּעַר לֹא יַפְלָה בֵּין שַּר וָהֵלֶךְ,

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

הַסָּעַר מִתְחוֹלֵל, יֵהֹם הָרוּח,

מַיִם זֵידוֹנִים עַד צַוָּאר הִגִּיעוּ –

אַל תִּירָא, יַעֲקֹב, אַל נַפְשְׁךָ תָּשׁוּחַ.

רִבְבוֹת אָדָם לַטֶּבַח לֹא יַכְרִיעוּ!

מִן הַסְּעָרָה קֹרֵא קוֹל אֱלֹהֵינוּ –

נֵלֵךְ בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ

נַחֲזִיק בֶּאֱלֹהִים, דָּתוֹ אַל נַעֲזֹבָה,

וּשְׂפַת קָדְשׁוֹ אַל תִּשּׁכַח מִפִּינוּ,

רָאִינוּ רָעָה עוֹד נִרְאֶה גַּם טוֹבָה,

עוֹד נִחְיֶה בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר חָיִינוּ;

אִם גָּמַר הָאֵל כִּי עוֹד נַחֲזִיק פֶּלֶךְ –

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מסירות נפש

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

לפני כמה דורות נודע לשם בעיר צפת איש יהודי, עשיר גדול, מצליח בכל דרכיו, סוחר בתכשיטין ובאבנים טובות ומרגליות. והאיש עשיר ממש, לא רק למראית-עין, כאלה המתעשרים שבימינו.

ולאיש היכל נהדר, שחלונותיו – זכוכית זכה – צופים פני כנרת. ופרדס נפלא מסביב להיכל, ובו עצי חמד ופירות מתוקים וצפרי זמרה, וראשי בשׂמים וציצים ופרחים ושאר צמחים מכל המינים שבעולם – הן לנוי והן לרפואה.

ושבילים רחבים בתום הפרדס, מרובצים כלם עפרות זהב – חול אדמדם ומזהיב, והאילנות מזה ומזה סוככים עליהם בענפיהם העבותים מלמעלה לצל מחורב.

וסוכות מפוזרות בכל פנות הפרדס למנוחה ולמרגעה, וברכות-מים קבועות בו כאספקלריות מאירות, ואַוזים לבנים צפים עליהן – אין זה כי אם גן-עדן התחתון!

ולאיש שפעת גמלים וחמורים, לעבור עמהם במדבר, וספינה לו משלו עם מלחים ורב-חובל, לעבור בה ארחות-ימים.

סוף דבר: מי יתן וירבו כמותו בישׂראל!

והיה העשיר ההוא מבזבז הרבה ממון ומתחתן ברבנים וראשי-ישיבה וגאונים סתם, מבבל ומארץ-ישׂראל. ואת בניו היה שולח למקום תורה; ולכל אחד מבניו, ששילח מלפניו, נתן מיד את חלקו בירושה בכסף מזומן, מלבד סכום עצום לנדוניא כיד הגבירים. לבסוף נשארה עמו בביתו רק בתו הצעירה ושמה שׂרה, בת-זקונים אהובה, שהיה שומרה כבבת עינו.

ושׂרה היתה יפה-פיה במאד-מאד, ובעלת לב טוב ומזג יקר שאין לשער.

וכשהגיע פרקה של בתו יחידתו, הביא מתוך בית-הישיבה של הנשׂיא בבבל בחור אחד, “כלי-יקר”, ושמו חייא.

ועל אותו הבחור כתב ראש-הישיבה להרב בצפת בלשון זו: “עטרת ראשי ועטרת הישיבה”, והוסיף עוד גם: “שלשלת היוחסין”.

והקול נשמע בעולם, שאותו הבחור חייא חוטר “מזרע המלוכה” הוא, אך בשעת חירום בבבל, כשנהרגו אביו ואמו ונרצחו אחיותיו ואחיו, והוא לבדו נצל בדרך נס, – אבדה לו אז אגרת-היוחסין של משפחתו ואיננה… אולם ר' חייא, העניו הגדול, מעולם לא דבּר על זה כלום – ואין יודע. אבל דבר זה ברור, שבני-האדם שראו את הבחור חייא הולך ברחוב, היו עומדים נצבים על מקומם ומסתכלים בו, ויש שהיו מוציאים מפיהם ברכה על יפיו, לפי שהיו פני חייא כפני בן-מלך גמוּר והשכינה היתה שרויה עליהם. ורבי חייא ישב בבית חותנו בצפת על התורה ועל העבודה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.