הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה
בְּבוֹא לֵיל־סֵדֶר זֶה?
אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה
וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע
הֵיכָן הַגְּדִי –וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ,
יַבִּיט, יֹאמַר: “הַגְּדִי אֵינֶנּוּ”.
וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,
וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,
לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח, –
כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,
אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,
וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא.