מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בֵּין קִבְרוֹת דּוֹר-נֵכָר

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אָז אוֹתוֹ הָרֶגַע הַשּׁוֹקֵט הִגִּיעַ,

בּוֹ יוּעַם הַנֶּקָּר1 וּכְלַהַב יוֹפִיעַ,

כְּלַהַב הַחֶרֶב וְהִיא בַּרְזֶל-עָשׁוֹת;

וְשַׁבְרִירִים שֶׁל גַּלִּים וְגֻלּוֹת נִגְרָשׁוֹת

מִתְגַּלִּים בַּמַּיִם, וְרִקְמָתָם נִמְשֶׁכֶת

כְּצִיּוּרֵי פִתּוּחִים עַל פְּנֵי הַמַּתֶּכֶת.

וּלְאִטִּי לְאֹרֶךְ הַנַּחַל הָלַכְתִּי,

וָאַעַל הָהָרָה וּבְחָרְבָּה דָרַכְתִּי.

בֵּין קִבְרוֹת דּוֹר-נֵכָר אֲנִי הִתְהַלָּכְתִּי,

וּבְחַבְלֵי-הַקֶּסֶם נֶהְדַּפְתִּי, נִמְשָׁכְתִּי,

רָאִיתִי הַצְּרִיחַ בֵּין חָרְבוֹת חוֹמוֹתָיו,

עֲרִירִי וְנִזְעָם, וּגְדוּעוֹת צַלְעוֹתָיו,

וְכֹה הָיוּ קַוָּיו הַפְּשׁוּטִים נִמְרָצִים,

לַאֲבָנָיו עֵין אֵפֶר; וּבְרִקְמַת הַפְּרָצִים

הִתְחַבֵּט צֵל-יָגוֹן, צֵל מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,

כְּאִלּוּ הִתְגַלֵּם בּוֹ קוֹל הָאֵיתָנִים

עִם אוֹתוֹ “יֵשׁ” כָּמוּס בֶּן-לַיִל, רַב אוֹנִים,

מוֹרֶשֶׁת הַסַּעַר וְנַחֲלַת קַדְמוֹנִים,

הַמְּפַכֶּה בְּמִסְתָּרִים וּבְחַדְרֵי לֵב-גָּבֶר,

אַךְ דְּמָמָה… וּלְאָזְנַי בָּא פִּטְפּוּט-הַיָּעַר,

עֳפָאָיו מְסַפְּרִים… הָרוּחַ בָּם גָּעַר?

אוֹ קָם זְמָן לִתְחִיָּה וְיוֹבְלִים מִקֶּבֶר,

וּמִסְגְּרוֹת-חַלּוֹנוֹת נִבָּטוֹת מַשְׁקִיפוֹת,

כִּתְמֵהוֹת עֵינַיִם לֶעָבָר וַחֲלִיפוֹת?

מִנִּפְצֵי הַדָּיֵק – שָׁוְא כֹּחִי חָגַרְתִּי –

הַסִּיעַ אַךְ אֶבֶן מִמְּקוֹמָהּ אָמַרְתִּי.

כִּזְרוֹעוֹת עֲנָקִים מִדָּמִים עֲקֻבּוֹת,

הַמְּלֵאוֹת בֶּהָרוֹת אֲמֻצּוֹת, וְחַרְצֻבּוֹת

יְחַבְּקוּם וִיחַנְּקוּם כָּל שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים

בְּמַחְבְּרוֹת חַיּוֹת וְחִשּׁוּקֵי עוֹלָמִים,

כְּאִלּוּ לְאַגְּדָם לָנֶצַח חֲפֵצִים.

שָׁם שְׁיָרֵי עַמּוּדִים, הֲרִיסוֹת אוּלַמִּים –

הוֹי מְכִתַּת חַיִּים! אָסוּרָה וְאֶרְאֶה!

מִזִּיז אֶל זִיז עָלָה הַגֶּפֶן הַפֶּרֶא,

וּבְחוֹר וָחוֹר יַפְרִיא, וּפָגַע בְּכוֹתֶרֶת

וְנִתְלָה בַּמְּרוֹמִים כְּמִקְלַעַת סוֹרֶרֶת;

וְרַעְמַת הָאֵזוֹב הַיָּרוֹק חוֹפֶפֶת

עַל אֶבֶן מִקִּיר וְעַל גֻּלָּה וָצֶפֶת.

שׁוּר, הִנֵּה הִנָּם מִבְצָרֶיךָ, דּוֹר גֵּאֶה,

מִשְׁפַּחַת הַבַּרְזֶל, דּוֹר נַעֲרָץ, גְּדָל דֵּעָה,

הַשָּׂם צוּרִים קִנּוֹ וּמְכוֹן-רִבְצוֹ רְכָסִים

וְנִשְׁקָף מִשָּׁמָיו עַל בֵּית הַנַּנָּסִים!

בְּאַבְנֵי-עַד שִׁמְךָ, שֶׁם-עַד, עַל אֲדָמוֹת,

דּוֹר גָּדוֹל בֶּאֱמוּנָה וְכַבִּיר בַּאֲשָׁמוֹת!

פֹּה בְּאַרְמוֹן הַיְשִׁימוֹן, בִּירֵשַׁת כִּלָּיוֹן,

פִּי-אֶלֶף תְּקָפַנִי עֱזוּז-הַצִּמָּאוֹן

לְאוֹתוֹ הָרָצוֹן, הַנִּמְרָץ וּבוֹעֵר

וּמַעְצוֹר לֹא יַכִּיר, וְלַכֹּחַ הַסּוֹעֵר,

שֶׁהִכּוּ פֹּה גַלִּים וַיִּתְגָּעָשׁוּ,

וּבְדָכְיֵי הַזַּעַף נָאָקוּ, רָעָשׁוּ

בֵּין כָּתְלֵי-כִלְאָמוֹ הַלּוֹחֲצִים אוֹתָם,

וְשָׁטְפוּ, וְחָלְפוּ וְעָבְרוּ עַל גְּדוֹתָם

לְהַזּוֹת מִשִּׁפְעָם עַד אַפְסֵי-הָאָרֶץ,

לְמַלֵּא מְלֹא-תֵּבֵל אַךְ מוֹטָה וָפָרֶץ.

הִתְנַעֵר נִכְסַפְתִּי אָנֹכִי אַךְ פַּעַם,

וְהִתְחוֹלֵל בְּשׂוֹא-חַיִּים, בְּנֵפֶץ וָרַעַם,

וְאֵדְעָה: מַה צִוָּה אֵל, בְּגִיחִי מֵרֶחֶם,

לִהְיוֹת מוֹט-בַּרְזֶל אֶזְרוֹעִי בַּשֶּׁכֶם?

אֲנִי זֹאת חָפַצְתִּי: כָּל שְׂעִפַּי, מַעְבָּדַי

יִתְגַּלְמוּ – וְעֵינַי הָרוֹאוֹת – בֵּין יָדַי,

וּבְהַלְמוּת הַפַּטִּישׁ עַל סַדַּן הַיְצִירָה,

יָנוּעַ זֶה חָזִי, כְּנוֹעַ הַסִּירָה,

וּשְׁרִירַי מְתוּחִים מַרְעִידִים בַּיְגִיעַ,

מִקְלַעַת כָּל גִּידַי עָלֵימוֹ תַּצִּיעַ,

וְעוֹרְקַי מְמֻשָּׁכִים וּדְרוּכִים מִתְנַשְּׂאִים

כְּתִלֵּי-הַחוֹלוֹת לִשְׂפַת יָם מְכַסִּים.


הידלברג


  1. שם נהר באשכנז  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

כתבים גנוזים

מאת חיים נחמן ביאליק (פרוזה)

קטע

ר' יעקב משה הריהו זקן כבן שמונים שנה וזה כחמשים שנה משהסתלק ונפנה מכל הבלי העולם הזה, נטש כספו ועסקיו על בניו המפרנסים ועושים לו כל צרכיו בכבוד והוא, הזקן יושב לו כלוא בביתו, יושב ועובד את ה'… עובד ועובד כבעל מלאכה נאמן בזעת אפים וביגיעת בשר, עבודה נאמנה, עבודת עבד… והיום מה קצר והמלאכה מה מרובה וכבדה! ובעל הבית מה קפדן ודקדקן! תקון חצות, תהלים, מעמדו, ה“יהי רצון” הארוך עם “יהי רצונים” קטנים אין מספר, שלש תפלות בכל יום עם הפרפראות שלפניהן ולאחריהן, עם כל הכוונות הפשטיות ועם כוונות האר“י ז”ל, הכתובות בספר עבודת הקודש לחיד“א, חוק לישראל, פרקי משניות, שעורי הגמרא והזוהר, שעור בספרי מוסר, מאה ברכות וחבילות חבילות של מצוות ודקדוקי מצוות ודקדוקי דקדוקיהן (למן החומש ועד ה“ראשית חכמה”) למיום ברוא אלהים את החומש ועד הִכָּתֵב ספר ההלכות או ספר המוסר האחרון שבאחרונים… הוי רבוש”ע, מה חלש האדם! ומה קטן כחו של בשר ודם!

והימים חולפים כצל, והמות – הנה הוא עומד אחרי הכותל.

ואת כל המלאכה הזאת חייב היהודי לעשות ואנוס לעשותה ואיננו בן-חורין להפטר ממנה ולהשתמט אפילו שעה אחת. ואף ר' יעקב משה לא עשה את מלאכתו רמיה ויעבוד ויעבוד את אלהים כל הימים ורוב הלילות ויהיה כולו, בכל רמ“ח אבריו ושס”ה גידיו, משועבד לעבודתו יתברך – כל גופו לעול שמים ולמשאם – ומי יתן והספיקה לו שעתו ומצאה ידו להפקיע את עצמו, לפרוע את חובות היום בדוחק ולהפיק במקצת רצון רבו.

אולם גם אלהים אֵל חסד הוא, רחום וחנון ורב-צדקה, וברוב רחמיו וחסדיו הוא נותן לעיף כֹח ולבן-אדם תולעה עָצמה יַרבה לשאת על גבו הכפוף את כל המשא והטורח הזה לבדו, שבעים שנים רצופות, לכַלות את מלאכת חוקו דבַר יום ביומו במלואה, לשוב ולחזור עליה מחר, לשנותה מחרתים, ולשַׁלשה ממחרת מחרתים – וכן תמיד יום יום, בלי-הרף ובלי חשׂך, ומבלי שיבוא כל חדוש, שנוי ותמורה בעבודה זו, להתחיל בכל בוקר הכל מחדש ומתחלה, הכל כדאתמול וכתמול שלשום, כאילו עד היום עוד לא נעשה כלום וכן עשו גם אבותינו ואבות אבותינו עד לפני אלפים שנה, והלב לא יקוץ והרוח לא תֵשַׁם והנפש לא תקצר – הוי מה רבים וגדולים חסדיך, רבוש"ע, האדון המושיע!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.