מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לנשמת הרוגי אוקרינה


דָּמֵנוּ יִנָּקְמוּ, יִנָּקְמוּ! וּרְסִיס

אַרְגְּמַן הַקֹּדֶשׁ לֹא שָׁוְא יַרְטִיב אָרֶץ!

אֵין אֹזֶן סוֹפֶגֶת עֱנוּת-הָאַלְמָנָה,

אֵין עַיִן קוֹלֶטֶת תַּמְרוּרֵי-אֲנוּסָה

וּמְנַחֵם לְתִינוֹק גַּם אֵין –

וּנְקָמָה בָאָרֶץ עוֹד יֶשְׁנָהּ!


אֲנַחְנוּ קָטֹנּוּ! אֲנַחְנוּ לֹא נַעַל

עֲלֵיכֶם בְּקַרְדֻּמּוֹת לְבַקֵּעַ הֶהָרוֹת

(כְּמַעֲשֵׂיכֶם אַתֵּמָה), לֹא נִשְׂרֹף עֲלֵיכֶם

אֶת-גַּגּוֹת בָּתֵּיכֶם, וּבְמַטּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל

לֹא נָרֹץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת,

עַד-אִם לֹא שֵׁרַשְׁתֶּם בְּיֶדְכֶם הַחֲזָקָה,

עַד-אִם לֹא טִאטֵאתֶם בְּכַפְּכֶם הַטְּמֵאָה

אֶת-צֶלֶם-אֱלֹהִים הַמְּרַחֵף עָלֵינוּ

אֶת-רִשְׁמֵי אֲצִילוּת-הָרוּחַ מִקֶּדֶם

וִיקַר-רוּחַ דּוֹרוֹת נְדִיבִים

אָסַפְנוּ, מָסַרְנוּ לְלִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם,

פֵּרוּרִים פֵּרוּרִים, נִיצוֹצוֹת וְזִיקִים,

בְּמֵאוֹת שֶׁל יוֹבְלוֹת וּבְמֵאוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת,

שֶׁהֲקִימוֹנוּ בִּנְזִירוּת וּפְרִישׁוּת

וּבְעֹל שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.


אוֹתָנוּ אַל תִּירָאוּ, תִּרְעָצוּ! לֹא תֵחַתּוּ

מִסִּיעַת הַכְּלָבִים אֲבוּסֵי-בְשָׂרֵינוּ,

מֵעֶדְרֵי הַזְּאֵבִים פִּטַּמְתֶּם בַּפֶּגֶר

בְּמַעֲבִית יַעֲרֵכֶם הַבְּסִימִים.

וְעִמְקֵכֶם בַּהֲדַר עִשְׂבֵי קְטִיפָה,

וְעַרְבוֹתֵיכֶם – מֶרְחַבְיָה מוֹרִיקָה,

וְקָמַת שְׂדוֹתֵיכֶם, הָעוֹטִים בּוּל זָהָב,

שְׂדוֹת-בּוּר מְעֻלָּפִים סָפִיחַ וְסִירָאוֹת,

וּמֶרְחַק דַּרְכֵיכֶם וּפָרָשׁוֹתֵיהֶן,

גִּנַּתְכֶם הָרֵיחָנִיָּה, –

כָּל-מָקוֹם וּמָקוֹם שָׁם נָפְלוּ פְגָרֵינוּ,

גַּל וָגָל – חֲנוּקֵינוּ, טְבוּחֵינוּ,

וְאוֹתָם הַבּוֹרוֹת לְתוֹכָם הִשְׁלַכְתֶּם,

כְּהַשְׁלֵךְ אִישׁ רָקָב וָפֶרֶשׁ, בְּנֵי-אָדָם

כְּפוּתִים לְקָבְרָם בָּם חַיִּים, –

אִם הֶעֱלוּ אֵלֶּה וַרְדִּינוֹת מַוְרִידוֹת,

צִפֹּרֶן-הַבֶּשֶׂם הַמַּסְמִיק כֹּתַרְתּוֹ,

אֲדָנִי אֲדַמְדַּם וְהַפֶּרֶג הַלּוֹהֵט, –

לָכֶם מְאוּם לֹא יֹאמְרוּ, לֹא יֹאמְרוּ מְאוּם!


מַרְבַדֵּי רִקְמָתָם רְוַת-דָּמִים

בָּכֶם לֹא יָעִידוּ וּבְפָעֳלֵיכֶם,

מֵהֶם כְּלִילִים תִּתְּנוּ בְרֹאשׁ שִׁגְלוֹתֵיכֶם,

וְשִׁפְעַת גַּוְנֵיהֶם יַעַנְדוּ דִגְלֵיכֶם,

וִיחַיּוּ נִסֵּיכֶם הַמְּנַצְּחִים.

אוֹתָנוּ אַל תִּרָאוּ

וּשְׁלוּ, כַּלְבֵי-דָמִים!


וְאוּלָם – – –

דָּמֵנוּ יַחְדּוֹרוּ וּבָאוּ בָכֶם

וְהִרְעִילוּ יְסוֹדוֹת כָּל-יֶשְׁכֶם,

וּסְפָגוּם עֵינֵיכֶם הַקָּרוֹת כַּתַּנִּים

וּלְבַבְכֶם הַקָּשֶׁה מִגּוּשׁ שֶׁל רֵחַיִם,

רְמַ“ח אֶבְרֵיכֶם וּשְׁסַ”ה כָּל-גִּידֵיכֶם;

וּפָשׁוּ בְּצִיבֵי רִקְמַת שְׁרִירֵיכֶם,

וְעָנוּ כְהֵד, וּכְהֵד מִפִּי הֵד

וּכְבַת-קוֹל שֶׁל בַּת-קוֹל – תָּאֵיכֶם…

וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ!


יוֹם יוֹם יְמַלְּאוּכֶם, יוֹם יוֹם יַרְעִילוּכֶם.

יוֹם יוֹם יִקְשֶׁה לִבְּכֶם, יוֹם יוֹם תִּתְאַכְזָרוּ.

כָּל-פֶּגֶר תּוֹסִיפוּ עַל רִבְבוֹת הַפְּגָרִים

יַאְדִּירְכֶם לְתִתָּם נוֹסָפוֹת,

אֲנָחָה חֲדָשָׁה בִגְלַלְכֶם כִּי בָאָה

כִּי תַחֲרִישׁ אֲנָחָה קְדָמַתָּה…

וְאַתֶּם לֹא תָבִינוּ –

עַד יָבוֹא יוֹם נָקָם,

יוֹם שִׁלֵּם גַּם לָנוּ!


וּסְאַת פִּשְׁעֵיכֶם תִּמָּלֵא…

וּשְׁפַכְתֶּם כָּל-מְרֹרוֹת הַפְּתָנִים בִּלְבַבְכֶם

וּמַעְיַן אַרְסְכֶם הַמְּפַעְפֵּעַ,

הָעִפּוּשׁ הַמְּמַלֵּא נַפְשְׁכֶם,

וַהֲרִיקוֹתֶם אוֹתָם עַל-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם,

וְיוֹצְאֵי-חֲלָצֵיכֶם הֵם יִירָשׁוּהָ, –

וְאָז יָבוֹא יוֹם הַדִּין!


יוֹם תִּתְקַע פְּגוּמַת מַאֲכָלְתְּךָ בִּגְרוֹן

אָחִיךָ בֶּן-אִמְּךָ וְתִשְׁחָטֶנּוּ,

כִּשְׁחָטְךָ בַּחֲצֵרְךָ וּבְמִגְרַשׁ הַכְּפָר

אֶת-בְּחִיר-חֲזִירֶיךָ בְּעַרְבֵי-פְסָחֶיךָ,

וְאָזְנְךָ קוֹלְטָה בְנַחֲרַת גְּסִיסָתוֹ

מִתַּעֲנוּג שֶׁל חַג וּנְגִינָתוֹ.


יוֹם נָקָם!

יוֹם בִּנְךָ יְמָרֵט זְקָנְךָ הָפַךְ שֵׂיבָה,

עָלֶיךָ יָנִיף אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּמְלֹא לוֹעוֹ, לוֹעַ בֶּהֱמַת-אָדָם,

יִקְרָא לְךָ: נָבָל!

קֳבָל-עָם וָקֳבָל-עֵדָה יִקְרָאֶךָ.


יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!

יוֹם תִּתְגַּל כְּכַלְבָּה חֲצוּפָה בְעוֹנָתָהּ,

וְשִׁכּוֹרָה מִשֵּׁכָר מְגַמְגֶּמֶת בִּלְשׁוֹנָהּ

תָּשִׂיחַ לְךָ בִתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

אֶת נַאֲפוּפֶיהָ…


זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ!

וּתְחִי נִקְמָתֵנוּ –

וְדוֹר יַנְחִילֶנָּה לְדוֹר! – – –


אודיסה 1920

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הקנרית

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

בבהלת-הששון, ששון הרדיפה, שבה דלקנו אחרי האויב דרך הרים ובקעות, גנים וכפרים – נתקלנו סמוך לצ’נסטוכובה באיזה ארמון ריק מאדם.

הדלתות והחלונות פעורים; השולחן שבחדר-הסעודה מסובל עדיין בכלי האכילה ומכשיריה. הכוסות ריקות רק למחצה, ולא עוד אלא אפילו מכליהם-שלהם לא הספיקו האופיצירים המבוהלים לקחת הרבה.

וחוק חמוּר מאוד אוסר על הכובשים לקחת אף קופסת גפרורים בלי-רשות.

ופתאום שומע אני קול מאחורי, מאחד החדרים. קול משרתי הוא:

– אדוני הנאור, צפור-קנרית בכלוב. ירשה-נא לקחתה. יחד עם הכלוב. היא רעבה.

– קח.

והמשכנו את דרכנו. לא היתה פקודה לעמוד.

כעבור קילומטר בערך רואה אני את המשרת מתלבט אחרי בלי הצפור.

– ואיפה הקנרית?

– לא אני לקחתיה. חייל אחר.

וגם פרש בשמו של החייל, אלא שאני לא הקשבתי לו. – רדפנו עוד כארבע שעות ואחר כך באה הפקודה לעמוד ולפוש.

וכעבור חצי שעה באה פקודה נוספת:

– להתבצר באדמה. עד לפקודה חדשה.

התבצרנו ונחנו אחרי אשר אכלנו לשובע.

האויב היה רחוק בערך ואפשר היה להתהולל קצת. להתהולל, פירוש: להריק את הנפש המלאה. לזמר, לנגן, לחרף ולגדף ולקלל את העולם ומלואו. ואף המלחמה עצמה בכלל.

החירופים והגידופים הם נראקוֹזה נפלאה בשדה-הקטל. לא רק שמותר לחרף ולגדף בגסות המחפירה כל שכור-מומחה, אלא חביבים החירופים הגסים על האדונים האופיצירים מפי חייליהם.

לולא המלים הגסות, אפשר היה להתפקע פשוט ממתח העצבים הנרגזים.

ויחד עם הקללות הנמרצות – ספורי-עובדות על דבר המלחמה, הרדיפה, הרציחות והנצחונות עצמם. ומובן, שמלאכה זו, מלאכת הגסות, העמידה בעלי מקצוע מובהקים. כמו הרציחות עצמן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.