מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לנשמת הרוגי אוקרינה


דָּמֵנוּ יִנָּקְמוּ, יִנָּקְמוּ! וּרְסִיס

אַרְגְּמַן הַקֹּדֶשׁ לֹא שָׁוְא יַרְטִיב אָרֶץ!

אֵין אֹזֶן סוֹפֶגֶת עֱנוּת-הָאַלְמָנָה,

אֵין עַיִן קוֹלֶטֶת תַּמְרוּרֵי-אֲנוּסָה

וּמְנַחֵם לְתִינוֹק גַּם אֵין –

וּנְקָמָה בָאָרֶץ עוֹד יֶשְׁנָהּ!


אֲנַחְנוּ קָטֹנּוּ! אֲנַחְנוּ לֹא נַעַל

עֲלֵיכֶם בְּקַרְדֻּמּוֹת לְבַקֵּעַ הֶהָרוֹת

(כְּמַעֲשֵׂיכֶם אַתֵּמָה), לֹא נִשְׂרֹף עֲלֵיכֶם

אֶת-גַּגּוֹת בָּתֵּיכֶם, וּבְמַטּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל

לֹא נָרֹץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת,

עַד-אִם לֹא שֵׁרַשְׁתֶּם בְּיֶדְכֶם הַחֲזָקָה,

עַד-אִם לֹא טִאטֵאתֶם בְּכַפְּכֶם הַטְּמֵאָה

אֶת-צֶלֶם-אֱלֹהִים הַמְּרַחֵף עָלֵינוּ

אֶת-רִשְׁמֵי אֲצִילוּת-הָרוּחַ מִקֶּדֶם

וִיקַר-רוּחַ דּוֹרוֹת נְדִיבִים

אָסַפְנוּ, מָסַרְנוּ לְלִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם,

פֵּרוּרִים פֵּרוּרִים, נִיצוֹצוֹת וְזִיקִים,

בְּמֵאוֹת שֶׁל יוֹבְלוֹת וּבְמֵאוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת,

שֶׁהֲקִימוֹנוּ בִּנְזִירוּת וּפְרִישׁוּת

וּבְעֹל שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.


אוֹתָנוּ אַל תִּירָאוּ, תִּרְעָצוּ! לֹא תֵחַתּוּ

מִסִּיעַת הַכְּלָבִים אֲבוּסֵי-בְשָׂרֵינוּ,

מֵעֶדְרֵי הַזְּאֵבִים פִּטַּמְתֶּם בַּפֶּגֶר

בְּמַעֲבִית יַעֲרֵכֶם הַבְּסִימִים.

וְעִמְקֵכֶם בַּהֲדַר עִשְׂבֵי קְטִיפָה,

וְעַרְבוֹתֵיכֶם – מֶרְחַבְיָה מוֹרִיקָה,

וְקָמַת שְׂדוֹתֵיכֶם, הָעוֹטִים בּוּל זָהָב,

שְׂדוֹת-בּוּר מְעֻלָּפִים סָפִיחַ וְסִירָאוֹת,

וּמֶרְחַק דַּרְכֵיכֶם וּפָרָשׁוֹתֵיהֶן,

גִּנַּתְכֶם הָרֵיחָנִיָּה, –

כָּל-מָקוֹם וּמָקוֹם שָׁם נָפְלוּ פְגָרֵינוּ,

גַּל וָגָל – חֲנוּקֵינוּ, טְבוּחֵינוּ,

וְאוֹתָם הַבּוֹרוֹת לְתוֹכָם הִשְׁלַכְתֶּם,

כְּהַשְׁלֵךְ אִישׁ רָקָב וָפֶרֶשׁ, בְּנֵי-אָדָם

כְּפוּתִים לְקָבְרָם בָּם חַיִּים, –

אִם הֶעֱלוּ אֵלֶּה וַרְדִּינוֹת מַוְרִידוֹת,

צִפֹּרֶן-הַבֶּשֶׂם הַמַּסְמִיק כֹּתַרְתּוֹ,

אֲדָנִי אֲדַמְדַּם וְהַפֶּרֶג הַלּוֹהֵט, –

לָכֶם מְאוּם לֹא יֹאמְרוּ, לֹא יֹאמְרוּ מְאוּם!


מַרְבַדֵּי רִקְמָתָם רְוַת-דָּמִים

בָּכֶם לֹא יָעִידוּ וּבְפָעֳלֵיכֶם,

מֵהֶם כְּלִילִים תִּתְּנוּ בְרֹאשׁ שִׁגְלוֹתֵיכֶם,

וְשִׁפְעַת גַּוְנֵיהֶם יַעַנְדוּ דִגְלֵיכֶם,

וִיחַיּוּ נִסֵּיכֶם הַמְּנַצְּחִים.

אוֹתָנוּ אַל תִּרָאוּ

וּשְׁלוּ, כַּלְבֵי-דָמִים!


וְאוּלָם – – –

דָּמֵנוּ יַחְדּוֹרוּ וּבָאוּ בָכֶם

וְהִרְעִילוּ יְסוֹדוֹת כָּל-יֶשְׁכֶם,

וּסְפָגוּם עֵינֵיכֶם הַקָּרוֹת כַּתַּנִּים

וּלְבַבְכֶם הַקָּשֶׁה מִגּוּשׁ שֶׁל רֵחַיִם,

רְמַ“ח אֶבְרֵיכֶם וּשְׁסַ”ה כָּל-גִּידֵיכֶם;

וּפָשׁוּ בְּצִיבֵי רִקְמַת שְׁרִירֵיכֶם,

וְעָנוּ כְהֵד, וּכְהֵד מִפִּי הֵד

וּכְבַת-קוֹל שֶׁל בַּת-קוֹל – תָּאֵיכֶם…

וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ!


יוֹם יוֹם יְמַלְּאוּכֶם, יוֹם יוֹם יַרְעִילוּכֶם.

יוֹם יוֹם יִקְשֶׁה לִבְּכֶם, יוֹם יוֹם תִּתְאַכְזָרוּ.

כָּל-פֶּגֶר תּוֹסִיפוּ עַל רִבְבוֹת הַפְּגָרִים

יַאְדִּירְכֶם לְתִתָּם נוֹסָפוֹת,

אֲנָחָה חֲדָשָׁה בִגְלַלְכֶם כִּי בָאָה

כִּי תַחֲרִישׁ אֲנָחָה קְדָמַתָּה…

וְאַתֶּם לֹא תָבִינוּ –

עַד יָבוֹא יוֹם נָקָם,

יוֹם שִׁלֵּם גַּם לָנוּ!


וּסְאַת פִּשְׁעֵיכֶם תִּמָּלֵא…

וּשְׁפַכְתֶּם כָּל-מְרֹרוֹת הַפְּתָנִים בִּלְבַבְכֶם

וּמַעְיַן אַרְסְכֶם הַמְּפַעְפֵּעַ,

הָעִפּוּשׁ הַמְּמַלֵּא נַפְשְׁכֶם,

וַהֲרִיקוֹתֶם אוֹתָם עַל-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם,

וְיוֹצְאֵי-חֲלָצֵיכֶם הֵם יִירָשׁוּהָ, –

וְאָז יָבוֹא יוֹם הַדִּין!


יוֹם תִּתְקַע פְּגוּמַת מַאֲכָלְתְּךָ בִּגְרוֹן

אָחִיךָ בֶּן-אִמְּךָ וְתִשְׁחָטֶנּוּ,

כִּשְׁחָטְךָ בַּחֲצֵרְךָ וּבְמִגְרַשׁ הַכְּפָר

אֶת-בְּחִיר-חֲזִירֶיךָ בְּעַרְבֵי-פְסָחֶיךָ,

וְאָזְנְךָ קוֹלְטָה בְנַחֲרַת גְּסִיסָתוֹ

מִתַּעֲנוּג שֶׁל חַג וּנְגִינָתוֹ.


יוֹם נָקָם!

יוֹם בִּנְךָ יְמָרֵט זְקָנְךָ הָפַךְ שֵׂיבָה,

עָלֶיךָ יָנִיף אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּמְלֹא לוֹעוֹ, לוֹעַ בֶּהֱמַת-אָדָם,

יִקְרָא לְךָ: נָבָל!

קֳבָל-עָם וָקֳבָל-עֵדָה יִקְרָאֶךָ.


יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!

יוֹם תִּתְגַּל כְּכַלְבָּה חֲצוּפָה בְעוֹנָתָהּ,

וְשִׁכּוֹרָה מִשֵּׁכָר מְגַמְגֶּמֶת בִּלְשׁוֹנָהּ

תָּשִׂיחַ לְךָ בִתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

אֶת נַאֲפוּפֶיהָ…


זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ!

וּתְחִי נִקְמָתֵנוּ –

וְדוֹר יַנְחִילֶנָּה לְדוֹר! – – –


אודיסה 1920

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

על נחיצות "מורה נבוכים שני"

מאת זלמן אפשטין (מאמרים ומסות)

בשעה שהציוניות חדלה להיות ענין של חלק מצומצם מישראל והיא מקבלת צורה כללית של האומה בשלמותה; בשעה שהישוב הארץ-ישראלי, בכל קטנותו היחסי, בכמות, בערך לתפוצות הגולה בכל קצוי תבל, הולך ומתהוה למרכז האומה, שעיני כל ישראל תלויות בו, ובו גם רואים את נקודת-הכובד, בצורה זו או אחרת, של הצלת האומה בכל קיומה ועתידה, - בשעה שכזו מוטל על הישוב הארץ-ישראלי לסמן ולהדגיש בכל תוקף את יחסו ליהדות, כי הוא לא רק שאינו שלילי, דבר שהוא מחויב המציאות ואי-אפשר ללכת נגדו, אך גם איננו מסתפק בעמדה ניטרלית, כמו שחושבים רבים קצרי-הראות מסוג ידוע, והוא חיובי בהחלט, זאת אומרת, כי הישוב הארץ-ישראלי ברובו המכריע רואה ביהדות עמוד התיכון של קיום האומה, לא רק הגלותית, אך גם בשובה לתחיה, אם גם אפשר ואפשר לא בדיוק באותה צורה, גם בכמות וגם באיכות, שבה התבטאה בקיום הגלותי.

ובעמדנו על נקודה זו, חפצים אנו להראות על עבודה גדולה כלל-ישראלית, שהאיניציאטיבה של יצירתה צריכה לצאת מארץ-ישראל, ממרכזה הרוחני של האומה. בעבודה זו יש הכרח ממדרגה ראשונה גם לדורנו אנו וגם לדורות הבאים בישראל ואין להחמיצה ואין לעזבה לידי המקרה ולידי כחות מתנדבים דרך ארעי, שאפשר יבואו ואפשר לא. העבודה בכל מהותה ותוצאותיה היא כל-כך רבת-ערך וחיונית, עד כי הצבור העברי מחויב להעמיסה על שכמו, והעומד ראשונה בשורה בפתרון שאלה לאומית כזו הוא הישוב הארץ-ישראלי. “מציון תצא תורה”, וציון צריכה להיות המתחילה במצוה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.