לנשמת הרוגי אוקרינה

דָּמֵנוּ יִנָּקְמוּ, יִנָּקְמוּ! וּרְסִיס

אַרְגְּמַן הַקֹּדֶשׁ לֹא שָׁוְא יַרְטִיב אָרֶץ!

אֵין אֹזֶן סוֹפֶגֶת עֱנוּת-הָאַלְמָנָה,

אֵין עַיִן קוֹלֶטֶת תַּמְרוּרֵי-אֲנוּסָה

וּמְנַחֵם לְתִינוֹק גַּם אֵין –

וּנְקָמָה בָאָרֶץ עוֹד יֶשְׁנָהּ!

אֲנַחְנוּ קָטֹנּוּ! אֲנַחְנוּ לֹא נַעַל

עֲלֵיכֶם בְּקַרְדֻּמּוֹת לְבַקֵּעַ הֶהָרוֹת

(כְּמַעֲשֵׂיכֶם אַתֵּמָה), לֹא נִשְׂרֹף עֲלֵיכֶם

אֶת-גַּגּוֹת בָּתֵּיכֶם, וּבְמַטּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל

לֹא נָרֹץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת,

עַד-אִם לֹא שֵׁרַשְׁתֶּם בְּיֶדְכֶם הַחֲזָקָה,

עַד-אִם לֹא טִאטֵאתֶם בְּכַפְּכֶם הַטְּמֵאָה

אֶת-צֶלֶם-אֱלֹהִים הַמְּרַחֵף עָלֵינוּ

אֶת-רִשְׁמֵי אֲצִילוּת-הָרוּחַ מִקֶּדֶם

וִיקַר-רוּחַ דּוֹרוֹת נְדִיבִים

אָסַפְנוּ, מָסַרְנוּ לְלִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם,

פֵּרוּרִים פֵּרוּרִים, נִיצוֹצוֹת וְזִיקִים,

בְּמֵאוֹת שֶׁל יוֹבְלוֹת וּבְמֵאוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת,

שֶׁהֲקִימוֹנוּ בִּנְזִירוּת וּפְרִישׁוּת

וּבְעֹל שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

אוֹתָנוּ אַל תִּירָאוּ, תִּרְעָצוּ! לֹא תֵחַתּוּ

מִסִּיעַת הַכְּלָבִים אֲבוּסֵי-בְשָׂרֵינוּ,

מֵעֶדְרֵי הַזְּאֵבִים פִּטַּמְתֶּם בַּפֶּגֶר

בְּמַעֲבִית יַעֲרֵכֶם הַבְּסִימִים.

וְעִמְקֵכֶם בַּהֲדַר עִשְׂבֵי קְטִיפָה,

וְעַרְבוֹתֵיכֶם – מֶרְחַבְיָה מוֹרִיקָה,

וְקָמַת שְׂדוֹתֵיכֶם, הָעוֹטִים בּוּל זָהָב,

שְׂדוֹת-בּוּר מְעֻלָּפִים סָפִיחַ וְסִירָאוֹת,

וּמֶרְחַק דַּרְכֵיכֶם וּפָרָשׁוֹתֵיהֶן,

גִּנַּתְכֶם הָרֵיחָנִיָּה, –

כָּל-מָקוֹם וּמָקוֹם שָׁם נָפְלוּ פְגָרֵינוּ,

גַּל וָגָל – חֲנוּקֵינוּ, טְבוּחֵינוּ,

וְאוֹתָם הַבּוֹרוֹת לְתוֹכָם הִשְׁלַכְתֶּם,

כְּהַשְׁלֵךְ אִישׁ רָקָב וָפֶרֶשׁ, בְּנֵי-אָדָם

כְּפוּתִים לְקָבְרָם בָּם חַיִּים, –

אִם הֶעֱלוּ אֵלֶּה וַרְדִּינוֹת מַוְרִידוֹת,

צִפֹּרֶן-הַבֶּשֶׂם הַמַּסְמִיק כֹּתַרְתּוֹ,

אֲדָנִי אֲדַמְדַּם וְהַפֶּרֶג הַלּוֹהֵט, –

לָכֶם מְאוּם לֹא יֹאמְרוּ, לֹא יֹאמְרוּ מְאוּם!

מַרְבַדֵּי רִקְמָתָם רְוַת-דָּמִים

בָּכֶם לֹא יָעִידוּ וּבְפָעֳלֵיכֶם,

מֵהֶם כְּלִילִים תִּתְּנוּ בְרֹאשׁ שִׁגְלוֹתֵיכֶם,

וְשִׁפְעַת גַּוְנֵיהֶם יַעַנְדוּ דִגְלֵיכֶם,

וִיחַיּוּ נִסֵּיכֶם הַמְּנַצְּחִים.

אוֹתָנוּ אַל תִּרָאוּ

וּשְׁלוּ, כַּלְבֵי-דָמִים!

וְאוּלָם – – –

דָּמֵנוּ יַחְדּוֹרוּ וּבָאוּ בָכֶם

וְהִרְעִילוּ יְסוֹדוֹת כָּל-יֶשְׁכֶם,

וּסְפָגוּם עֵינֵיכֶם הַקָּרוֹת כַּתַּנִּים

וּלְבַבְכֶם הַקָּשֶׁה מִגּוּשׁ שֶׁל רֵחַיִם,

רְמַ“ח אֶבְרֵיכֶם וּשְׁסַ”ה כָּל-גִּידֵיכֶם;

וּפָשׁוּ בְּצִיבֵי רִקְמַת שְׁרִירֵיכֶם,

וְעָנוּ כְהֵד, וּכְהֵד מִפִּי הֵד

וּכְבַת-קוֹל שֶׁל בַּת-קוֹל – תָּאֵיכֶם…

וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ!

יוֹם יוֹם יְמַלְּאוּכֶם, יוֹם יוֹם יַרְעִילוּכֶם.

יוֹם יוֹם יִקְשֶׁה לִבְּכֶם, יוֹם יוֹם תִּתְאַכְזָרוּ.

כָּל-פֶּגֶר תּוֹסִיפוּ עַל רִבְבוֹת הַפְּגָרִים

יַאְדִּירְכֶם לְתִתָּם נוֹסָפוֹת,

אֲנָחָה חֲדָשָׁה בִגְלַלְכֶם כִּי בָאָה

כִּי תַחֲרִישׁ אֲנָחָה קְדָמַתָּה…

וְאַתֶּם לֹא תָבִינוּ –

עַד יָבוֹא יוֹם נָקָם,

יוֹם שִׁלֵּם גַּם לָנוּ!

וּסְאַת פִּשְׁעֵיכֶם תִּמָּלֵא…

וּשְׁפַכְתֶּם כָּל-מְרֹרוֹת הַפְּתָנִים בִּלְבַבְכֶם

וּמַעְיַן אַרְסְכֶם הַמְּפַעְפֵּעַ,

הָעִפּוּשׁ הַמְּמַלֵּא נַפְשְׁכֶם,

וַהֲרִיקוֹתֶם אוֹתָם עַל-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם,

וְיוֹצְאֵי-חֲלָצֵיכֶם הֵם יִירָשׁוּהָ, –

וְאָז יָבוֹא יוֹם הַדִּין!

יוֹם תִּתְקַע פְּגוּמַת מַאֲכָלְתְּךָ בִּגְרוֹן

אָחִיךָ בֶּן-אִמְּךָ וְתִשְׁחָטֶנּוּ,

כִּשְׁחָטְךָ בַּחֲצֵרְךָ וּבְמִגְרַשׁ הַכְּפָר

אֶת-בְּחִיר-חֲזִירֶיךָ בְּעַרְבֵי-פְסָחֶיךָ,

וְאָזְנְךָ קוֹלְטָה בְנַחֲרַת גְּסִיסָתוֹ

מִתַּעֲנוּג שֶׁל חַג וּנְגִינָתוֹ.

יוֹם נָקָם!

יוֹם בִּנְךָ יְמָרֵט זְקָנְךָ הָפַךְ שֵׂיבָה,

עָלֶיךָ יָנִיף אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּמְלֹא לוֹעוֹ, לוֹעַ בֶּהֱמַת-אָדָם,

יִקְרָא לְךָ: נָבָל!

קֳבָל-עָם וָקֳבָל-עֵדָה יִקְרָאֶךָ.

יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!

יוֹם תִּתְגַּל כְּכַלְבָּה חֲצוּפָה בְעוֹנָתָהּ,

וְשִׁכּוֹרָה מִשֵּׁכָר מְגַמְגֶּמֶת בִּלְשׁוֹנָהּ

תָּשִׂיחַ לְךָ בִתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

אֶת נַאֲפוּפֶיהָ…

זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ!

וּתְחִי נִקְמָתֵנוּ –

וְדוֹר יַנְחִילֶנָּה לְדוֹר! – – –

אודיסה 1920