/ מרדכי צבי מאנה
1. 🔗
אָנָּא, יָגוֹן נָעִים, אַל נָא תִטְּשֵׁנִי!
חִצְּךָ הַשָּׁנוּן הֵן טָבוּל בַּנֹּפֶת.
אוֹ לִנְוֵה עֵדֶן שָׁמַיְמָה הַעֲלֵנִי,
2. 🔗
אֶאֱהָבְךָ, יָגוֹן, אִם גַּם תִּשָּׁכֵנִי,
אִם גַּם תִּינַק, תָּמֹץ דָּמִי כַּעֲלוּקָה:
נֹעַם נִפְלָא מֶנִּי אָז תַּטְעִימֵנִי,
3. 🔗
אָז לֹא אֶעְצוֹר זֶרֶם פַּלְגֵי דִמְעוֹתַי,
כִּי מַרְפֵּא הֵנָּה אֶל פִּצְעֵי לִבָּתִי;
אָז אֶתֵּן חֹפֶשׁ אֶל הֶמְיַת רִגְשׁוֹתַי,
4. 🔗
לָכֵן, יָגוֹן נָעִים, אַל נָא תִטְּשֵׁנִי!
סַעֲרוֹ, רִגְשׁוֹתַי, מִבְּלִי כָּל מַתְּלָאָה!
הוֹרִידִי בַּסֵּתֶר דִּמְעָה, בַּת עֵינִי,
אַךְ קוֹל בַּת שִׁירָתִי לוּ אָז אֶשְׁמָעָה!
תמוז, תרמ"ב.