רקע
אלתר לוין
דבר שלח אדני
mנחלת הכלל [?]
tשירה

דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי / אלתר לוין


עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם הַמַּשְׂאֵת! אַתֶּם הַדֹּרְכִים מִקְדָּשִׁי,

אַתֶּם אֲטוּמֵי הַקּוֹל, הָעִוְרִים לַצֶּבַע וָמַרְאוֹת,

הַנּוֹטְעִים דַּרְדַּרִים בַּהֵיכָל וְתוֹלִים עֲלֵיהֶם לְבַבְכֶם;

אֲשֶׁר נְשִׁיתֶם שָׁמַיִם וַאֲדָמָה וְרוּחַ וָמֶרְחָב,

יְנַקְתֶּם שָׁדַיִם שׁוֹקֵקוֹת, לִכַחְתֶּם אֲבַק זִלְעָפוֹת,

רְדַפְתֶּם נְבוֹבֵי הַצְּלָלִים גַּם שַׂמְתֶּם הֲדָרִי לִזְוָעָה

וַתֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַבַּדִּים וַתֹּאמְרוּ כָּכָה צִוִּיתִי…

עִבְדוּנִי! וּצְאוּ מִן הַשּׁפֶל, הִשְׁתַּחֲווּ לֶאֱלֹהֵי הָאָרֶץ

אֱלֹהִים הָרַעֲנַנִּים וּגְדוֹלִים מִתְהַלְכֵי מֶרְחֲבֵי נַחֲלָתִי,

הָעוֹטְפִים רוּחַ הָאָדָם וּמַצְמִיחִים הַכָּנָף לַנְשּׁמָה!

עִבְדוּנִי! וּצְאוּ נָא הַשָּׂדֶה לְמַעַן יִתְקוֹמֵם הָרוּחַ

לְהַחֲיוֹת הַמִּלָּה הָרֵקָה, לְהַרְטִיב צְחִיחַ הַלָּשׁוֹן,

לְרַפְּאוֹת הַחַבּוּרָה הַנְּמַקָּה תַּחַת אֲפוֹדְכֶם אַרְגָּמָן!

אֲנִי אֵל שַׁדָּי! הִתְפַּלְלוּ וּתְנוּ לִי אֲרָשֶׁת

כִּי הֵדֵי אַלְמָוֶת הוֹלִידוּ דִבְרוֹתַי וְקוֹלִי הָאַדִּיר

מִתְפַּשְׁטִים מִכִּפַּת הַלְּבָנוֹן וְהוֹלְכִים עַד סִינַי הָהָר!…

כִּי הִנֵּה מַעֲרוּמֵי לְבָבְכֶם אַעֲבִיר כַּקַּשׁ בַּדָּיִשׁ,

כַּחֲסִידוֹת הַמְּזַנְּבוֹת בָּאַרְבֶּה כָּכָה אֲבַעֵר אָנֹכִי,

כָּכָה אֲבַעֵר הָרָקָב הַשּׁוֹכֵן בְּקֶרֶב אַשְׁפַּתּוֹת,

אֲבַעֵר אַחֲרֵי הַזּוֹחֵל מֵעוֹלָם לֹא נָגַע בַּשּׁרְבִיט.

אַחֲרֵי כָּל עֶבֶד וְדַכָּא צוֹלֵעַ וּמִתְרַקֵּם בַּחֹשֶׁךְ!

הָלְאָה הַמָּגוֹר, הַלְּטָאָה! הֱיוּ לִי כְנֶשֶׁר עֲרָבוֹת,

הֱיוּ לִי כָּאֲרִי בַּיַּעַר, כְּגִבּוֹר מִתְגַּלֶּה לַשּׁמֶשׁ!

כִּי קוֹלִי מִתְהַלֵּךְ! קוֹל אֱלֹהֵיכֶם הַמְּדַבֵּר

מִפַּרְעוֹת הַסְּלָעִים בַּיְּשִׁימוֹן, מֵאַשְׁדוֹת הַנְּחָלִים בַּגָּלִיל,

מִקִּרְיוֹת הֶהָרִים בִּיהוּדָה, מִנָּפוֹת הַבְּרוּכוֹת בְּשֹׁמְרוֹן!

אָנֹכִי, אָנֹכִי הוּא הַבּוֹרֵא סַנְפִּירֵי הַבְּדֹלַח,

מַטִּיף אֲגָלִים לָאוֹר וְחוֹרֵז מַרְגָלִיּוֹת לַטָּל,

נוֹתֵן הָזָּהָב וְכֶסֶף לְשׁוּלֵי עַרְפַּלִּים מִתְלַבְּנִים

וְזֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה לְפַאֲתֵי מִזְרָח וָיָם;

אָנֹכִי, אָנֹכִי הָאֵל מַצְמִיחַ הָרִנָּה בַּכְּרָמִים,

שְׂשׂוֹן עַלִּיזִים בַּגֹּרֶן וְהֵדֵי הֶחַלִיל בְּאָחוּ,

נוֹתֵן שִׁירָתִי בַּשּׂדֶה, יוֹצֵר תְּהִלּוֹתַי בֶּהַרִים,

סוֹדִי רָקַמְתִּי בַּלַּיְלָה וּרְחָשַׁי עַל שִׂפְתֵי הַבֹּקֶר!

אָנֹכִי שַׂמְתִּי חֲרוֹנִי בְּזַעַף הַסַּעַר וּרְעָמָיו,

בַּחֲזִיז הַחַשְׁמַל לַשּׁחָקִים, בְּקֶצֶף עֲרִיפֵי הַתּוֹלָע,

בִּשְׁרַב חַרְבוֹנִים נִגְלֵיתִי, בְּרֶטֶט הַצְּמָחִים בַּשְּׁקִיעָה,

בִּתְרוּעַת שְׁבָטִים מִתְנַקְּשִׁים, בְּשַׁאֲגַת דוֹרוֹת נִגְאָלִים!

צְאוּ נָא וְרִדְפוּ הַצָּיִד! צְאוּ אַחֲרֵי מַרְאוֹת הַשַּׂגִּיא

וְהֵם עַל מַיִם רַבִּים, בְּתוֹך כָּל שְׁלוּלִית וָפֶלֶג

עַל כָּל זָרוּעַ וְנֶטַע, בְּכַנְפֵי הָרוּחַ וְעָנָן,

בְּקַו עֲקַלָּתוֹן לֶהָרִים, בְּרֶשֶׁת הָאוֹרוֹת לַשּׁפֵלָה;

וְהֵם בְּחֵרוּת הַכִּכָּר, בְּסוֹד תַּעֲלוּמֵי זַרְזִיפִים,

בְּפִיּוֹת צִפֳּרִים בַּקֵּן, בְּלוּלֵי אֶפְרוֹחִים מְמַלְלִים!..

כִּי יֵשׁ יוֹם לַאֲדֹנָי, יֵשׁ יוֹם לָכֶם וְלָאָרֶץ

אֲשֶׁר לֹא יֶעְתַּם הַלֵּב, יִסָּגֵר הָרִים לָעֵינָים,

יְכַסֶּה הַתְּנוּךְ לָאֹזֶן – וּתְמֵהִים וְחוֹזִים תַעֲמֹדוּ,

הָאִישׁ בְּזָוִית זוּ, הַנָּבִיא בְּזָוִית אַחֶרֶת,

לְכָל צֶבַע וּמַרְאֶה וְנִיב וְהֶגֶה וְרִשְׁרוּשׁ וְקוֹל,

לְכָל גִּלּוּי וְשֶׁפֶךְ וּתְמוּנָה, נִבְרֶשֶׁת וְתִמּוּר הֶחָזוֹן

אֲשֶׁר יִתְגַּלּוּ בִּרְעָדָה עַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים –

וְהֵם הֲלִיכוֹת אֱלֹהִים, הָאֱלֹהִים הַמִּתְהַלְּכִים בָּאָרֶץ!

המלצות קוראים
תגיות