אַנְשֵׁי לֵבָב, שִׁמְעוּ לִי

בְּקָרְאִי “אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי!”

שֵׁם כְּבוֹדוֹ אֲבָאֵר בְּשִׂכְלִי –

לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי!

יָחִיד, יִחוּדוֹ בְמִסְפָּר אַל תֵּחַד,

יְרָא רֵאשִׁיתוֹ וְאַחֲרִיתוֹ וּפְחַד,

הֱיוֹתוֹ בְשֵׁם “אֶהְיֶה” לֹא נִכְחַד –

הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד!

צָפוּן יְקָרוֹ בְמַעֲלוֹת גְּבֹהִים,

גְּבֹהִים אַחַר גְּבֹהִים נוֹהִים,

יְעִידוּן לְכָל עַיִן מְסִבּוֹת נְגֹהִים:

אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים!

חוֹקְרֵי כְבוֹדוֹ תָמָהוּ,

עָמְדוּ מֵרְאוֹת וְהִתְמַהְמָהוּ,

עֵינֵי שִׂכְלָם מֵרְאוֹת כָּהוּ –

וַיֹּאמְרוּ “לוֹא-הוּא!”

יָדְךָ עַל שִׁלֵּשִים תִּכְבַּד,

הַחוֹשְׁבִים אָב וְרוּחַ נֶעְבָּד,

וּבֶן-מָוֶת וְנָשׂוּא עַל בַּד

מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד!

צַדִּיק גּוֹי יַעֲרִיצְךָ בְרוּחַ נְדִיבָה,

יַמְלִיכֲךָ בְשָׂפָה עֲרֵבָה,

קוֹרֵא “אֶחָד!” פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה –

וְאֶל הַשְּׁלֹשָּה לֹא בָא!