מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על "מגילת העיר העתיקה" מאת עדינה שריון

מאת: עדינה שריון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

על “מגילת העיר העתיקה” מאת עדינה שריון

© כל הזכויות שמורות להוצאת “מערכות”. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לחיבור עצמו

הקדמה למהדורה האלקטרונית

אמי, עדינה לבית שריון, בת רחביה, ירושלים, לא היתה לוחמת מאומנת מעודה. היא עברה כמה אימוני נשק ב“הגנה”, כפי שהיה מקובל בקרב בני דורה, ובכך הסתכמה ה“הכשרה הצבאית” שלה. אבל כמורה מטעם הסוכנות היהודית, לאחר שכבר לימדה בכמה מקומות ברחבי ארץ ישראל המנדטורית, היא התנדבה להיכנס לעיר העתיקה של ירושליים באפריל 1947, כאשר הרובע היהודי היה כבר תחת מצור ואפשר היה להגיע אליו רק באמצעות שיירות משוריינות של השלטון הבריטי. וכך היא מצאה את עצמה בין מגיני הרובע כאשר יצאו הבריטים מן העיר ב-13 במאי והקרבות פרצו במלא עוזם. לאחר הכניעה, והיא עדיין נסערת ומיוסרת – ונזעמת על ההאשמות שהוטחו בפני המגינים על החלטתם להיכנע – היא כתבה מכתב ארוך לידידה שהתרשמה והזדעזעה ממנו ולפיכך החליטה להראותו למכר, עורך ב“מערכות”, אשר החליט לפרסמו לאחר שעבר עליו במשיכת קולמוס. הספרון שימש כמקור סימוכין לכמה וכמה מן הספרים שיצאו אח"כ על ירושלים, אבל כיום נותרו ממנו עותקים בודדים בלבד. לכן החלטתי שהגיע הזמן להעלות אותו על האינטרנט, שם יזכה לחיי הנצח להם הוא ראוי.

לדעתי זהו מסמך הסטורי חשוב דווקא בזכות הנופך האישי, החד-צדדי ואפילו המשוחד משהו, שהרי הוא מבוסס על הפרספקטיבה הצרה של עדת-ראיה במקום שאינה מודעת לכל פרטי התמונה הכללית, ובוודאי שאינה מסוגלת לראות את המצב דרך משקפיו של הצד השני. ליקוטן של עדויות כאלו, מזוויות ראיה שונות, בצירוף רשומות ונתונים רשמיים – זו הרי עיקר חוכמתה של מלאכת כתיבת ההסטוריה.

חיברתי גם תרגום מקוצר לאנגלית של סיפורה של אמי, שאותו ערכתי מחדש בצורת יומן, מה שמקל על הקורא האנגלי לעקוב אחרי השתשלות העניינים ע"פ הסדר הכרונולוגי שלהם. אולם לפי בקשתה של אמי, הגירסה העברית המקורית מובאת פה כמות שהיא, ללא שינויים. קריאה נעימה!

עמיחי ארגמן

י“ח אלול תשס”ז – 1 בספטמבר 2007

דבר העורך המקורי (1949)

הכותבת – אחת המורות שהתנדבו לעבודה בקרב ילדי העיר העתיקה בתקופת המצור. היא נכנסה לבין חומות ירושלים בימים הראשונים של חודש אפריל ונשארה שם עד הסוף

חוש בריא של אדם אחראי בפני הדור ובפני האמת, הוא המסעיר את בת ישראל ואינו נותן לה מנוח.

אתה חש בכל שורה בדפים אלה, את הלמות לבן של סימטאות ירושלים, על כל הנועז והכאוב שהתלבט בהן כמלכודת איומה במשך שבועיים ימים רצופים; על מצבם הנפשי של התושבים, המגינים והמפקדים הצעירים שנפלה על שכמם האחריות הרבה לגורל 1,600 זקנים, טף וחולים וכמאה פצועי מלחמה.

יש בין הדפים תיאור ההמונים במצוקתם, תיאורים של יחידים, מפקדים צעירים, נערים שהוטלה עליהם מעמסה כבדה מנשוא, הראויים לשמש חומר קריאה קלאסי לכל יהודי ולכל אדם.

בכוח עצמת הרשמים ושפעת הרגשות, ניתן לכותבת כושר ביטוי ספרותי מעולה. השתלשלות הסיפור, לפי הסדר הכרונולוגי של התפתחות הקרבות בעיר העתיקה, היא כמלאכת מחשבת שיצאה מתחת ידיו של אמן אפי, היודע לשחזר בחוטי סיפורו מאורעות ודמויות בצורה חיה ומשכנעת.

דבר הכותבת (1949)

הדברים שבחוברת זו נכתבו לא לשם פרסום. היה זה מכתב לידידה קרובה שנכתב מתוך התעוררות פנימית חזקה, מתוך צורך נפשי להשתחרר ע"י הכתיבה ממועקה וממחשבות מטרידות. נתגלגלו הדברים כך שעתה, לאחר ששבויינו חזרו משבייָם, מופיע הוא בדפוס.

סיפור עמידתה של העיר העתיקה הוא סיפור פרשה על מאבקם של האנשים שהיו כלואים בה כבמלכודת במשך שבועות רצופים, על המצב הנפשי של התושבים, המגינים והמפקדים הצעירים (כה צעירים) שנפלה על שכמם האחריות הרבה לגורל 1,600 זקנים, טף וחולים וכמאה פצועי מלחמה ועוד… יתכן ולא היו בפרשה זו גילויי גבורה יוצאים מן הכלל (על כל פנים, במידה שיכולתי אני לראות); אך אם לצרף יחד את הגילויים הפעוטים, היומיומיים והצנועים של גבורה, אומץ לב והתעלות של כל אחד ואחד בפני עצמו – יהיה בהם לא מעט מן המאלף.

כל הכתוב נושא, כמובן, חותם אישי, ועל כן הוא חד צדדי; ועל כן גם ניתן בו מקום רב לדברים או לאנשים שהיו קרובים לי יותר בתוקף התנאים שחיינו בהם. הארכתי בתיאור העבודה בבית החולים וקיצרתי בתיאור המצב בעמדות שהיו חשובות אולי יותר – כי אני בפירוש אינני עוסקת בחלק הצבאי. כתבתי את התרשמויותיי, הערכתי בדברי הערכה לחבר קרוב לי שנהרג ולא הזכרתי כמעט חברים אחרים שתרמו אולי יותר למאמץ המלחמה.

פרשת מלחמתה של העיר העתיקה מול קלגסי הלגיון הערבי ודאי עוד תיכתב. ודברי אלה, שנכתבו במועדם, אינם אלא ראיה של אחת החברות שעמדו עם האחרים במצור, וכפי שנראו בעיניה אותה שעה.

ט' ניסן תש"ט עדינה.

© כל הזכויות שמורות להוצאת “מערכות”. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לחיבור עצמו

עדינה שריון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של עדינה שריון
יצירה בהפתעה
רקע

ספר הבהמות

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

בכליון עינים, כמו שאמרו המליצים לפנים, אנכי מחכה ליום צאת לאור האֶנציקלופדיא העברית, או “אוצר היהדות”.

אפשר כי הענין, שאנכי מתענה בו, יבואר גם בהאֶנציקלופדיא הכללית, אבל כמדומני, כי בהאֶנציקלופדיא הכללית יבוטל החלק העברי ברוב. כמדומה לי, וירא אנכי, שהאֶנציקלופדיא הגדולה, הכללית, למרות רצון מולי"ה, מוכרחת תהיה להיות אֶנציקלופדיא של “נבלע ישראל בין הגוים”… ואנכי חפץ הייתי, כמו בחיים כן בספרות, לקבוע לנו מדור מיוחד, דוקא מדור מיוחד, וחפצי זה אין בו משום שנאה או גאוה לאומית. אדרבא, יש בזה ענוה לאומית. יודע אנכי, כי הננו המעט מכל העמים, גם בחיים וגם בספרות. והיה כי נתחבר עמהם, בחיים או בספרות, סוף-סוף נתבטל ברבם.

ואשר לדוגמא, הענין שאנכי עומד עליו כעת – ערך “בהמה”: חפץ אנכי לחקור ולדעת את פעולות “הבהמות” והשפעתן על מהלך ההיסטוריא שלנו.

“הערך” הזה בודאי לא יפקד גם בהאֶנציקלופדיא הכללית, כי השפעת הבהמות והחיות בדברי-ימי העולם בכלל גדולה ורבה ובולטת.

די להזכיר את הזאבה שהניקה את “רמולס” ואת “רמוס”. קשה לנו גם לתאר את פני התבל עתה, לוּ לא הניקה הזאבה אז את ה“תכשיטים” היקרים האלה ולוּ גועו המה ברעב או נטרפו בשדה, ורומה לא היתה נבנתה על ידם. ולא היה העולם מה שהוא עתה, ולא היה אולי לא “כח האגרוף” של רומי, לא המשפטים הקשים, חקי-הברזל, של רומי, לא ההשכלה הרומאית ולא גם הסדרים הרומאיים. או גם, לוּ ניקה אותם לא זאבה, כי אם מינקת אחרת, יותר רחמניה, ולא היה אולי לרומי זו התכונה הזאבית “אכלה ומדקה ושארא ברגליה רפסה”, אשר בה הצטיינה כל ימי קיומה, והיתה אולי תכונה יותר רכה ואנושית גם להשכלתה וגם לחקיה.

במלים אחדות: קשה לנו גם לתאר את השפעת “הזאבה”, על-ידי רמולס ורמוס, על מהלך התפתחות האנושית, מאז ועד היום הזה; בכל פנות אתה פונה, בבית ובשוק, בבתי-מדרש החכמה, בבתי-המשפט, בבתי-המסחר, בכל מקום אתה מוצא את ההשפעה הזאת.

הזאבה השפיעה ואצלה מתכונתה על רמולס ורמוס, והמה השפיעו על “רומי” – ורומי, כידוע, השפיעה על כל באי תבל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.