לר.

בַּקַּיִץ - מֵחֹרֶב חָרוּ עַצמוֹתֵינוּ.

בַּחֹרֶף – דָּמֵנוּ קָפָא מִצִנָּה.

תָּמִיד, עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל, דַּרכֵּנוּ

תָּצֵל בְּכַנפֵי קַדרוּתָהּ סַכָּנָה:

בַּחֹם הַצּוֹרֵב, בַּמַּרתֵּף עֵת נִדבֶּקֶת

חֻלצָה אֶל הַגֵּו וְלָשׁוֹן אֶל הַחֵך,

כַּף-יָד אֶת יָדִית-הָאֶקדָּח מְהַדֶּקֶת,

קוֹפֵאת בַּעֲוִית וְהַפֶּה מְחַיֵּך;

בְּגֶשֶׁם שׁוֹטֵף, בְּסִמטָה מְזֹהֶמֶת,

עֵת קֹר הַיָּדַיִם מַגלִיד נְפוּחוֹת,

מַזכֶּרֶת-מֹשֶׁה מְעֻפֶּשֶׁת נִרדֶּמֶת,

וְאָנוּ עֵרִים בַּחוּצוֹת עַד חֲצוֹת;

נִישַׁן בַּגִּיוּס עַל רִצפָּה מְטֻנֶּפֶת,

נֹאכַל נֹקֶף-זַיִת וּפַת יְבֵשָׁה;

נִשׁמֹר יוֹם וָלֵיל בֵּית-כְּנֶסֶת וָרֶפֶת,

זְהַב-הַמֵּתִים, מְלוּנָה בְּמִקשָׁה.

נֵעָלֵם עֵת עָבִים יַעַברוּ וְהַשֶּׁמֶשׁ

תִּזרַח וְיַחבִּיא אֶת נִשׁקוֹ גַּם הַצָּר,

נְכוֹנִים לְסַכֵּן אֶת נַפשֵׁנוּ כְּאֶמֶשׁ,

לְהָגֵן וְלָמוּת עַל אַחֵינוּ מָחָר.

ניסן תרצ"ד