שְׁבוּ סָבִיב הַשֻּׁלְחָנוֹת,

וּמַלְּאוּ הַכּוֹסוֹת יָיִן

וּבְקוֹל שִׁיר-רְנָנוֹת,

שַׂמְּחוּ לֵב וָעָיִן.

יַיִּן מִכַּדִּים נָרִיקָה,

עֵת לַגָּרוֹן יִשְׁתַפֵּךְ;

סוֹד יַחַד נַמְתִּיקָה,

לְאֵשׁ הַיַּיִן יִתְהַפֵּךְ;

מַלֵּא הַכּוֹס, הַחֵמֶת סַפֵּחַ,

וּבְמִזְמוֹר שִׁיר עֲנֵה לַמְנַצֵּחַ.

עֵת תֵּבֵל מֵחַיִּים נִמָּחָה,

בִּתְהוֹם מַיִם וָזֶרֶם;

אָז נֹחַ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הֵחֵל נוֹטֵעַ כֶּרֶם.

מֵחֲלָצָיו יָצְאוּ מִשְׁפָּחוֹת,

מִמֵּעָיו גּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

מִכּוֹסוֹ דָלְפוּ אֲנָחוֹת,

מִגְּבִיעוֹ רְסִיסֵי תַּנְחוּמִים.

מַלֵּא הַכּוֹס, הַחֵמֶת סַפֵּחַ,

וּבְמִזְמוֹר שִׁיר עֲנֵה לַמְנַצֵּחַ.

זֶה לוֹט נַפְשׁוֹ חַיָּה

מִסְּדוֹם הָעִיר הַהֲפוּכָה;

מִדַּם גֶּפֶן פּוֹרִיָה,

נָפְשׁוֹ הָיְתָה בְּרוּכָה.

מֵחֲלָצָיו יָצְאוּ הֲמוֹנִים,

בַּגּוֹיִם שָׂמוּ אוֹתוֹתָם;

מוֹאָבִים עִם עַמּוֹנִים,

כֵּן נִקְרְאוּ בְּשְׁמוֹתָם,

מַלֵּא הַכּוֹס, הַחֵמֶת סַפֵּחַ,

וּבְמִזְמוֹר שִׁיר עֲנֵה לַמְנַצֵּחַ.

יִשְׂרָאֵל כְּגֶפֶן בּוֹקֵק,

הָיָה יָמִים רַבִּים;

עֵת עָזַב חֶלְקַת מְחוֹקֵק,

וַיְהִי חֲבוּר לַעֲצַבִּים,

עַתָּה תִּקְוָתִי נִשְׁקָפָה,

נַפְשׁוֹ קָמָה לִתְחִיָה,

כִּי בְּצִיּוֹן הַיָּפָה

יִשְׁתֶּה עֲסִיס גֶּפֶן פּוֹרִיָה.

מַלֵּא הַכּוֹס, הַחֵמֶת סַפֵּחַ,

וּמִזְמוֹר שִׁיר עֲנֵה לַמְנַצֵּחַ.

לִבְּךָ לַפְּסִילִים בַּל יִפֶן,

בַּל תִּשְׁמַע לַנְּזִירִים;

וּלְבוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

תּוֹדָה תַּשְׁמִיעַ בַּשִּׁירִים.

מִי זֶה לַעֲשׂוֹת הַחִלָּם,

לַעֲדֹר הַכֶּרֶם בַּמַּחֲרֵשָׁה;

וּכְבוֹד יַעֲקֹב עַד עֲדֻלָּם

עוֹד יָבוֹא עַד מָרֵשָׁה,

מַלֵּא הַכּוֹס, הַחֵמֶת סַפֵּחַ,

וּמִזְמוֹר שִׁיר עֲנֵה לַמְנַצֵּחַ.

(מוקדש לאכרי ארץ ישראל)