נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני (סנהדרין נ"ב.)

שְׁלֹשָׁה נְעָרִים עַל פַּרְדֵּס עָבָרוּ

וַיִּרְאוּ אִישׁ זָקֵן אֵשֶׁל נוֹטֵעַ:

“בֶּן שִׁבְעִים לִנְטוֹעַ?” – אֵלָיו אָמָרוּ –

"אֵין זֹאת כִּי אִם הִנְךָ מִשְׁתַּגֵּעַ!

הַעוֹד תּוֹחִיל לֶאֱכֹל מִפְּרִי הָאֵשֶׁל?

הֲתֹאמַר הַאֲרִיךְ יָמִים כִּמְתוּשֶׁלַח?

וּכְבָר הֵן שַׂבְתָּ וַתָּבֹא בַּכֶּלַח,

עוֹד מִצְעָר וֵאלוֹהַּ אֶת נַפְשְׁךָ יֵשָׁל

וּמָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָךְ עָתָּה?

אַתֶּם הַיְשִׁישִׁים קדְמוֹנִיּוֹת הִתְכּוֹנָנוּ

וַעֲתִידֹת לָחוּשׁ לָנוּ הַנְּעָרִים הַנִּיחוּ".

לָכֶם הַעֲתִידֹת? – עָנָם רַב הַדָּעַת –

הַיְדַעְתֶּם אֶל נָכוֹן כִּי יָמִים תַּאֲרִיכוּ?

הֵן חֶרֶב הַמָּוֶת לַכֹּל מֹרָטָה,

וּמִי זֶה יוֹדֵעַ מִי מִכֻּלָּנוּ

יִהְיֶה רִאשׁוֹנָה אֹכֶל לַתּוֹלָעַת?

וַאֲנִי לֹא לִי כַּיּוֹם עֵץ זֶה אֶטָּעָה

כִּי אִם לְדוֹר אַחֲרוֹן יָקוּם תַּחְתֵּנִי,

הוּא יֹאכַל פִּרְיוֹ – יֹאכַל וִיבָרְכֵנִי,

וּבִרְכָתוֹ הוּא פִּרְיִי מֵעֲמָלִי אֶשְׂבָּעָה;

אַךְ אוּלַי עוֹד יָמִים רַבִּים אַחֲרֵיכֶם

אֶתְהַלְּכָה לָשׂוּחַ עַל קִבְרוֹתֵיכֶם!

וּכְדַבְּרוֹ כֵּן הָיָה. כִּי קִדְּמָם הַמָּוֶת

וּשְׁלָשְׁתָּם מֵתוּ בִּנְעוּרֵיהֶם,

וּבֶן-הַשִּׁבְעִים חָרַת עַל קִבְרֵיהֶם

דִּבְרֵי זֶה הַמָּשָׁל עַל הַמַּצָּבֶת.