אֱלֶגִיָּה / א"נ גנסין

לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –

עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה,

תּוֹר חֲלוֹמוֹת הָעֲלוּמִים,

תְּקוּפַת חַיַּי הַנִּפְלָאָה!

אֶל אֵל אֶחָד גְּדָל-עֲלִילָה,

עֵת כָּל חוּשַׁי בִּי כָּרָעוּ –

לוֹ הִתְפָּרְצָה שִׁירַת חַיַּי,

עֵינַי חוֹלְמוֹת לוֹ דָמָעוּ…

יָמִים רַבִּים, יָמִים כְּבֵדִים

מִנִּי אָז עָלַי חָלָפוּ;

עִם דִּמְעוֹתַי-חֲלוֹמוֹתַי

אֶל מְצוּלוֹת-עַד נִגְרָפוּ.

וַיִּתְפּוֹצֵץ אֵל מָעֻזִּי,

גְּאוֹן בַּחוּנַי, אוֹיָה, קָרַס …

וַיִּשְׂתָּעֲרוּ אֱלִילִים

עֲלֵי נַפְשִׁי הַנִּסְעָרֶת…

וֶאֱלִילִים בָּאֱלִילִים

תּוֹךְ לִבָּתִי הָאֻמְלָלָה –

עַל הַשָּׁלָל נִלְחָמוּ,

עַל נִשְׁמָתִי הַחֲלָלָה…

לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –

עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה;

לֹא מַאְפֵּלְיַת לֵיל תְּשׁוּפֵנִי, –

צִיַּת חַיַּי הַנּוֹרָאָה.