אֱלֶגִיָּה / א"נ גנסין
לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –
עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה,
תּוֹר חֲלוֹמוֹת הָעֲלוּמִים,
תְּקוּפַת חַיַּי הַנִּפְלָאָה!
אֶל אֵל אֶחָד גְּדָל-עֲלִילָה,
עֵת כָּל חוּשַׁי בִּי כָּרָעוּ –
לוֹ הִתְפָּרְצָה שִׁירַת חַיַּי,
עֵינַי חוֹלְמוֹת לוֹ דָמָעוּ…
יָמִים רַבִּים, יָמִים כְּבֵדִים
מִנִּי אָז עָלַי חָלָפוּ;
עִם דִּמְעוֹתַי-חֲלוֹמוֹתַי
אֶל מְצוּלוֹת-עַד נִגְרָפוּ.
וַיִּתְפּוֹצֵץ אֵל מָעֻזִּי,
גְּאוֹן בַּחוּנַי, אוֹיָה, קָרַס …
וַיִּשְׂתָּעֲרוּ אֱלִילִים
עֲלֵי נַפְשִׁי הַנִּסְעָרֶת…
וֶאֱלִילִים בָּאֱלִילִים
תּוֹךְ לִבָּתִי הָאֻמְלָלָה –
עַל הַשָּׁלָל נִלְחָמוּ,
עַל נִשְׁמָתִי הַחֲלָלָה…
לֹא, לֹא יִפְעַת שֶׁמֶשׁ אָבִיב, –
עֶדְנַת שִׁירָה לִי גָוָעָה;
לֹא מַאְפֵּלְיַת לֵיל תְּשׁוּפֵנִי, –
צִיַּת חַיַּי הַנּוֹרָאָה.