מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְמִי שֶׁהָיָה יְדִידִי

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לכבוד ידידי העורך ומוציא דברי הימים לבני ישראל ברוסיא ד"ר קאנטאר


בַּחֲבָלַי עַל הָאָבְנָיִם בְּכָרְעִי לָלֶדֶת

אַתָּה הַרוֹפֵא הָיִיתָ לִי הַמְיַלֶּדֶת;

עַתָּה הַיֶּלֶד הַיֻּלָּד עַל בִּרְכֶּיךָ

הִנֵּהוּ נִצָּב עִמָּךְ, לְךָ הֲבֵאתִיהוּ;

יִמְצָא נָא חֵן וְשֵׂכָל טוֹב בְּעֵינֶיךָ

הִשְׁתַּעֲשֵׁע בּוֹ וֶאֱהוֹב אֶת אָבִיהוּ1.


  1. תפלתי זאת בעונותי הרבים לא נתקבלה ואהבת האיש הזה אולי לא ארכה רק עד “היום”; מה היום הולך ואינו חוזר כך היא הלכה ואיננה חוזרת. (הערה משנת תרמ"ה).  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

חיים של פרנסה

מאת שמחה בן-ציון (פרוזה)

א

אנוס על-פי חַסיה אשתו החדשה, שהיתה בוכה במסתרים ובחשאי כשהגיעה שעתה לילך מעירה ומבית-אביה, ומוטעה על-ידי חמיו, שהבטיח ר' רוּ"כ 1נדן במזומנים וחזר בו ואמר, שאינו יכול לסלק אלא בשוֶה כסף, בחצי דירה מדירתו, – יצא טיבֶל (טוביה) מעירו, מרַשקוֹב, להשתקע בעירה של זוגתו הצעירה, בדַבֶּשְתּא – “עיירה של פרנסה” העומדת בטבּורה של הקוֹדרא 2בּבֶּסֶרַבִּיה הברוכה.

אמר טיבל: ‘יאמרו הכרוך אחרי אשתו כרוך אחרי משפחתה’ או ‘חן אשה על בית-אביה’ – יאמרו! ועוד אמר: בין הוא, שאלמן חֲשׂוּך-בנים, המצפּה להבָּנות מאשתו החדשה, יהא הוא כפוּף לה ועושה רצונה, ומכל-שכן בילדה בת ט"ז כחסיה שלו, הטעונה רחמנות.

ובכוחה זה של “הרחמנות” הגדולה שבלבו, נתגבר טיבל וסילק את הבוּשה אל הצד, ולאחר שהיה כבר בעל-הבית לעצמו ברשקוֹב, נטל את מטלטליו בלילה אחד ויצא, ובבוקר לא עבות שבראש-חודש ניסן, בא לבית חמיו בדבשתא ונתישב בחצי דירה.

הדירה של שני חדרים היתה, שאחד מהם משַמש מטבח. עמדו הזקנים והעבירו מיטתם לקובה שמצד התנור, במטבח, ונתּן “חדר הכבוד” משכן לזוג הצעיר. וטיבל נוח לו ומרוּוָח לו בחצי ביתו, ולכאורה, לא איכפת לו שמא נראה הו בעיני הבריות כאברך הסמוך על שולחן חמיו, הכל כדאי לו, ובלבד שחסיה לא תהא עוד עצוּבה ובוכה במסתרים.

מסתכל טיבל בטַלְיָתא לבנה זו, שבשבילו גילחה את מקלעותיה הזהובות וכרכה ראשה במטלית, המהודקה לה על פדחתה החלקלקה – ונעוריו מתחדשים עליו, בן שבע ועשרים זה נראה אז בעיני עצמו כאברך בן שבע-עשרה. רואה הוא את עיניה, החבויות בצלן של עפעפים שחוּמים, ושהיא משפילה אותן בפניו מתוך בוּשה וסרוּב של ילדוּת – ודומה עליו, שנעשה אב: מן השמים ריחמו עליו, שלא ילך עוד ערירי, ונתנו לו בת, “יונה שתקנית” זו, ו“בריה נפלאה” ומהירה, שהכל נעשה אצלה כמו מאליו ובבל ירָאה. זו, אמנם עדין מצדדת פניה הימנו ואינה מספרת עמו, – אבל מה בכך? הוא – זקנו מגוּדל ומעוּבה, וזו – “ילדה” היא והריהי מתבישת…

תתבייש עד שתתרגל בדבר. “מרדכי ישראל הוא” – אומר טיבל ואינו דואג…


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.