…וְשׁוּב נִסְגַּר מַעְגָּל. אֲחוֹרָה אַל תַּבִּיט
בְּזַעַם אוֹ בְּנֹחַם־שָׁוְא, אַף לֹא בְּצַעַר!
הָיוּ יָמִים, כִּי בְּיָדְךָ פָּרַח שַׁרְבִיט,
הָיוּ יָמִים, כִּי הַפְּרָחִים קִפֵּד הַסַּעַר;
וְיֵשׁ אֲשֶׁר דִּמִּיתָ, כִּי מִכָּל זָוִית
לְךָ הָאַהֲבָה קוֹרֶנֶת, וּבְכָל שַׁעַר
נִמְתָּח לְךָ שָׁטִיחַ שֶׁל כּוֹכְבֵי־שָׁבִיט, –
וַתַּעַל עַל סוּס־יִצְרְךָ לָרוּץ בְּדַהַר,
וְהַנָּהָר עָבַרְתָּ עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר צָר,
וְעַד קָצֵהוּ בָּאתָ – אַבִּירְךָ נֶעְצַר…
וּרְאֵה־נָא: עַל פַּכִּים קְטַנִּים עִם אֵל שָׂרִיתָ,
עַד נְטוֹת יוֹמְךָ, וּרְאֵה עַד מַה קָּצַר! –
אַךְ מִבְּשָׂרְךָ פְּלָאָיו בְּמַעֲשָׂיו חָזִיתָ,
שֶׁכֵּן בָּעֶצֶב כְּבַגִּיל עִם אֵל חָיִיתָ.