מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על "הבימה"

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(באספה בירושלים “למען הבימה”, בתמוז תרפ"ח)


איני מומחה לעניני תיאטרון. איני חושב את התיאטרון לדבר שהוא צורך ראשון; איני עוסק בענינים צבוריים בכלל – ואם אחרי כל אלה נכנסתי ראשי ורובי לעניני “הבימה”, הרי הסבה לכך היא מפני שהכרתי את המוסד הזה מראשית התהוותו ומאז נקשרתי אליו בקשר אמיץ.

“הבימה”, שאת חבריה אני חושב לשליחי האומה, הראתה בימי האפלה במוסקבה מסירת נפש ממש בעד הלשון העברית ובעד זכות קיומה. ימים של קדוש השם היו הימים האלה, כשהתעורר וכוח בשאלת הלשון העברית, שנגדה יצאו צוררי-ישראל משלנו, כלומר היהודים מהיבסקציה, ולעומת זה למדו עליה זכות הרבה לא יהודים. הסופר הרוסי וויאדיסלב איבנוב דבר בשאלה זו דברים כאלה שהיו ראויים להשמע מפי אחד-העם ז“ל, והגורם לכך היתה “הבימה”. במוסד זה מצאתי אש קודש, חום נפש וחיבה גדולה לעבודה. ממש אותן המעלות שמצאתי בשעתי בישיבת וולוזין.. כל כלי שנוצר עליו מצד מתנגדיה לא הצליח. הוא היה ה”מסדה“, המצודה היחידה של מלחמת היהודים בצורריהם לקיומם הרוחני. כח כזה אי-אפשר שלא יהיה פורה, ואני זוכר להם את חסד-נעוריהם. איני חושב שהתיאטרון בכלל נוצר לשעשועים, לדעתי, יש בו טעם הרבה יותר עמוק. איני מסכים גם לדעה שהתיאטרון נוצר ע”י היונים, עוד הנביאים שלנו השתמשו בצורה של חזיונות, כדי להטיף את נבואותיהם. איני מבקר אמנותי, אבל אני סומך על התהלות והתשבחות שפזרו ל“הבימה” מבקרים מומחים בחוץ-לארץ, בכל מקום בואם הנחילו כבוד לאמנות העברית. אכן גם אחרי התהלות והתשבחות אין בחורי ישראל אלה מתפנקים במה שיש, אלא הם מחפשי-דרכים, הם רוצים בהשתלמות אמנותית יתרה. כדי שהתיאטרון העברי יעמוד בגובה גדול משל אחרים.

יש מימרא ש“עתידים שרי יהודה בא”י ללמד לאומות העולם תורה בבתי תיאטראות וקרקסאות שלהם" – ולפי שעה צריכים אנו ללמוד מאומות העולם. המורה הראשון של “הבימה” היה ווכטנגוב ז“ל, והוא נתיהד בתוך החבורה, והלואי שהיו לנו הרבה יהודים כ”גוי" זה. עכשיו תלמד “הבימה” תורה מעוד “גוי” ה' דיקי, העומד לבוא בקרוב לא“י לשם כך. איני חושש: אנו ניהד גם אותו… בתוך שאר הדברים, שאנו זוכים לבנות בביתנו הלאומי צריך להיות גם התיאטרון העברי, ומי כ”הבימה" מסוגלת לכך? אם ניתן לה לצאת לחוץ-לארץ, יהיה הדבר שערוריה לאומית גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, כי מה יאמרו הגויים? מוסקבה פרנסה תיאטרון עברי – וארץ-ישראל לא. אין ערוך להתועלת הגדולה שמוסד זה הביא ומביא להפצת הרעיון הא“י והלשון העברית. מאות אגיטטורים לא ישתוו לו בעבודה זו. ועד כמה אנו זקוקים להפצת הלשון העברית, לשון עברית אמתית אפילו בא”י, תוכיח לנו האוניברסיטה העברית עם פרופסורים אחדים משלה, המרצים בלשון עברית רצוצה, שבורה ומגומגמת שהיא לנו לחרפה ולסמן דלות. עם שלשונו מגומגמת הוא כולו מגומגם…

כל רעיון ורעיון מתגלגל ובא, אמנם בדרך מעבר, לאותו הדבר הנקרא “מטבע” שעל ידו אפשר להוציא את הרעיון אל הפועל. וגם “הבימה” זקוקה לזה ועלינו להמציא לה, כדי שתוכל להשאר בא"י, שלה שאפה מראשית יצירתה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

חַטַּאת הַכִּפּוּרִים

מאת קרל אמיל פרנצוז / שמואל ליב ציטרון (פרוזה)

א.

הילדה לאה, ראש פנת ספורי זה, היתה כבת ארבע שנה. שערות ראשה שחורות כעורב, ועיניה הגדולות – כיונים על אפיקי מים. אפס כי העינים האלה לא הפיצו אור ברק, וכמו צעיף עלטת כסתה אותן ואת כל פניה הענוגים המעולפים בחורת מות. הוריה היו מבני דלת העם ושמלה אחת מטולאה פנים ואחור היתה לעורה בימי השבת והחול, וכה נשחת תארה, עד כי רק בכבדות יכלו להכיר את צבעה הצהוב שהיה לה בימי קדם.

אולם לא עצבון רוחה ויגונה על דבר עניה ומרודה, ארגו וירקמו את מעטה האפל אשר על עיניה ופניה, כי מה ללאה ולרישה? מדי יום ביום הטו אליה אוכיל, ואם כי לא לשבע, אך גם הרעב לא הכביד את אכפו עליה ולא ידעה מחסור; בכל יום ויום נתנו לה להשתעשע ולצחק כנפשה שבעה תחת רקיע השמים לרוח צח ובהיר, לרוח עדן וענג, מחליץ עצמות ומשיב נפש, ומה מאד נעים ונחמד למראה היה המקום אשר אותה לה לאה לשעשועיה! המקום הזה היה ככר גדול ורחב-ידים אשר דמית-מות שוררת בו, עטוף בדשא ירקרק חרוץ, מעולף באלפי ציצים ופרחים מרהיבים עין ביפעת חמדתם ובקסם תפארתם, ומלא בהמון ספסלי עשב נפלאים מעשי ידיה בריאה אשר עצים רעננים שלחו עליהם סעפותיהם ודליותיהם המכוסות בעלים ירקרקים ועין להם כמו זה עתה רוו מטל שמים. הככר הזה הוא חצר המות אשר לעדת ישרון בעיר ברנע. כתמונה נפלאה אשר עברו עליה צבעים שונים חליפות, נראתה הילדה הזאת ברגעים אשר התהלכה במבטי – חשך בלי אמר ודברים בין שורות הקברים, או בשבתה על אחת מאבני המצבות ועיניה משוטטות ברוח אחרי זבובי השדה המזהבים אשר עפו וידאו וישתקשקו בכנפיהם בחדוה וצהלה ממעל לראשה.

אך גם פחד המות לא פרש את צללי החשך על פניה, כי מה לה ללאה ולמות? היא ידעה כי אביה מת ובדמיונה נתנה למת תאר איש ישן אשר איננו רעב ללחם לעולם; ועוד גם זאת, כי מראה הקברים לא יכל לפחת בה רוח נכאה ולפרוש עליה ענן-תוגה למסך, אחרי אשר ראתם בעיניה יום יום… לא, לא יד כל אלה פעלה ועשתה זאת, וגם יהודי-ברגע לא דברו נכוחה באמרם איש אל רעהו לאמר: הן הילדה הזאת “חטאת הכפורים” היא, ועל כן תכסה צלמות את פניה וערפל חתולתם! אותות התלאה ותוי היגון אשר האריכו למעניתן על פניה, נחלת הורים הנה לה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.