מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[הכובסת העושה שליחות של שד. – עינן מתחתן]

מאת: יוסף אבן זבארה

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אָמַר [עֵינָן]: פַּעַם אַחַת בָּאתִי אֶל מְדִינָה / יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח עֲדִינָה, / וְהָיִיתִי כָל הַיּוֹם מְשׁוֹטֵט בְּחוּצוֹתֶיהָ וּמְבַקֵּשׁ / וְלֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. / וָאֹמַר: אֵין זֶה מְחוֹז חֶפְצִי, / אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי./ וַיְהִי כְצֵאתִי מִן הָעִיר יָשַׁבְתִּי עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת בָּאָה לְכַבֵּס בְּגָדִים / וַתַּבֵּט אֵלַי וַתֹּאמַר “אַתָּה מִבְּנֵי אָדָם אוֹ מִבְּנֵי הַשֵּׁדִים?” / וָאֹמַר “עִם בְּנֵי אָדָם גָּדַלְתִּי, / אַךְ בֵּין הַשֵּׁדִים יֻלַּדְתִּי”. / וַתֹּאמַר “מֵאַיִן תָּבוֹא וְאָנָה תֵלֵךְ?” אָמַרְתִּי "הִנֵּה יָשַׁבְתִּי בָעִיר הַזֹּאת חֹדֶשׁ יָמִים וּמָצָאתִי כָל יוֹשְׁבֶיהָ דוֹדִים וְרֵעִים / זֶה עִם זֶה מְשַׂחֲקִים וּמְשַׁעַשְׁעִים, / וְלֹא יָכֹלְתִּי לִמְסֹךְ בְּקִרְבָּם רוּחַ עִוְעִים ". / וַתֹּאמֶר בְּשִׂפְתֵי גַאֲוָה וָבוּז / “חֵי נַפְשְׁךָ! בַּעֲבוּרְךָ הַשֵּׁדִים אָבוּז. / כִּי אַתֶּם נִרְאִים חֲזָקִים וְקָשִׁים – / וְאַתֶּם חַלָּשִׁים יוֹתֵר מִן הַנָּשִׁים. / שֵׁב הֵנָּה וּשְׁמֹר הַבְּגָדִים / וְאַל תִּהְיֶה מִן הַבּוֹגְדִים,/ וְאָשׁוּב שָׁמָּה וְאֵשׁ וְחֵמָה בֵינֵיהֶם אַבְעִיר / וְרוּחַ רָעָה עֲלֵיהֶם אָעִיר / עַד תִּרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָעִיר”. / וָאֹמַר “הִנְנִי מְיַחֵל בּוֹאֵךְ / עַד אֶרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דְּבָרֵךְ”.

וַתָּשָׁב אֶל הָעִיר וַתָּבוֹא בְבֵית אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים וַתֹּאמֶר אֶל בַּעֲלַת הַבַּיִת “תְּנִי לִי בְגָדַיִךְ וּבִגְדֵי אֲדוֹנִי אִישֵׁךְ / וַאֲכַבְּסֵם כְּכָל אַוַּת נַפְשֵׁךְ”. / וּבְעוֹד הָיְתָה שִׁפְחָתָהּ אוֹסֶפֶת הַבְּגָדִים נָשְׂאָה הָאִשָּׁה אֶל הַגְּבִירָה עֵינֶיהָ / וַתַּבֵּט אֶל יְפִי פָנֶיהָ / וַתֹּאמַר “אֲרוּרִים יִהְיוּ כָל הָאֲנָשִׁים, כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בּוֹגְדִים, / וְאֵינָם לִנְשֵׁיהֶם אוֹהֲבִים וְדוֹדִים”. / וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ “וְלָמָּה תֹאמְרִי הַדָּבָר הַזֶּה?” וַתֹּאמַר “כִּי כְצֵאתִי / עַתָּה מִבֵּיתִי / רָאִיתִי אִישֵׁךְ יוֹצֵא מִבֵּית זוֹנָה אַחַת / וְכִמְעַט מַרְאִי עָלַי נִשְׁחַת, / וְתָמַהְתִּי אֵיךְ עָזַב יָפְיֵך ְ כִּי הוּא לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה / בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה מֹרְאָה נִגְאֲלָה”. / וּכְשָׁמְעָהּ נָפְלו פָנֶיהָ / וְנָזְלוּ עֵינֶיהָ. / וַתֹּאמַר “לָמָּה נָפְלוּ פָנַיִךְ / וְנִגְּרוּ עֵינַיִךְ? / הַחֲרִישִׁי וְאַל תּוֹרִידִי דִמְעָתֵךְ, / כִּי אֶעֱשֶׂה לָּךְ דָּבָר לְאַהֲבָתֵךְ / שֶׁלֹּא יֶאֱהַב לְעוֹלָם אִשָּׁה זוּלָתֵךְ, / וַאֲנִי אָסִיר חֶרְפָּתוֹ מֵעָלַיִךְ / אִם תַּעֲשִׂי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלַיִךְ: / כְּבוֹאוֹ אֶל בֵּיתוֹ / אַחֲרֵי אָכְלוֹ וְשָׁתֹה / פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְהַמְתִּיקִי לוֹ אֶת דְּבָרַיִךְ / וְתַחֲלִיקִי לוֹ אֲמָרַיִךְ / וְיַשְּׁנִי אוֹתוֹ עַל בִּרְכַּיִךְ / וְכַאֲשֶׁר יִישַׁן קְחִי תַעַר מְלֻטָּשׁ וְכִרְתִי מִזְּקָנוֹ שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת / לְבָנוֹת אוֹ שְׁחֹרוֹת. / בְּשׁוּבִי אֵלַיִךְ תִּתְּנִים לִי וְאֶעֱשֶׂה לָךְ מֵהֶם רְפוּאוֹת / וְחָשְׁכוּ בְחֹרֵיהֶן עֵינָיו הָרוֹאוֹת / מֵהַבִּיט עוֹד לְנָשִׁים אֲחֵרוֹת יָפוֹת וְנָאוֹת / וְיַדְבֵּק בָּךְ אַהֲבָתוֹ גְדוֹלָה וְנוֹדַעַת / אֲשֶׁר מִמֵּךְ מֵעוֹלָם לֹא תִהְיֶה נִמְנַעַת”. / וַתֹּאמַר " כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ / וְאִם תָּבוֹא הָאַהֲבָה כַּאֲשֶׁר אָמַרְתְּ!"

וַתִּקַּח אֶת הַבְּגָדִים וַתֵּצֵא מֵאִתָּהּ וַתֵּלֵךְ לְאִישָׁה / כְּאִשָּׁה מְצֵרָה וַחֲלוּשָׁה / וַתֹּאמַר "דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי, / וְלֹא אֵדַע אִם אוּכַל לְסַפֵּר אוֹתוֹ בִלְשׁוֹנִי, / כִּי נִבְהֲלָה שִׁפְחָתֶךָ / מֵאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְרָאִיתִי בְבֵיתֶךָ, / הַשֵּׁם יִתֵּן מוּתִי תַחְתֶּיךָ / וְלֹא אֶרְאֶה בְרָעָתֶךָ! " / וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ “סַפְּרִי מַהֵר מַה שָּׁמַעַתְּ וְרָאִית בְּבֵיתִי / וְהָסִירִי מֵעָלַי פַּחְדָּתִי”. / וַתֹּאמַר "בָּאתִי אֶל בֵּיתְךָ וַתִּתֵּן לִי הַגְּבִירָה אֵלֶּה הַבְּגָדִים לְכַבְּסָם. וּבְעוֹד הָיִיתִי עוֹמֶדֶת שָׁמָּה רָאִיתִי בָחוּר אֶחָד נֶחְמָד לוֹבֵשׁ מְעִיל הוֹד / וְהוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד / וַיָּבוֹא עִמָּהּ הַחַדְרָה / וְסָגְרוּ אַחֲרֵיהֶם הַשַּׁעְרָה, / וַיִּוָּעֲדוּ שְׁנֵיהֶם / וָאַטֶּה אֶת אָזְנִי לִשְׁמֹעַ מִלֵּיהֶם / וָאֶשְׁמַע וְהִנֵּה הוּא אוֹמֵר אֵלֶיהָ, / אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָחַז בִּכְנַף מְעִילֶיהָ, / וְהָפַךְ פָּנֶיהָ עַל שׁוּלֶיהָ, / “לְכִי, הִרְגִי אֶת אִישֵׁךְ אֲשֶׁר רוּחוֹ עָלַיִךְ הִקְשָׁה / וַאֲנִי אֶקַּח אוֹתָךְ לִי לְאִשָּׁה”. / וַתֹּאמֶר אֵלָיו “וְאֵיךְ אֶהֶרְגֶנּו ּ, / כִּי מֵעֲשׂוֹת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה אֶפְחַד מִמֶּנּוּ”. / וַיֹּאמַר “יַשְּׁנִי אוֹתוֹ בְחֵיקֵךְ, וְעֵת תֶּעֱרַב לוֹ שְׁנָתוֹ, / קְחִי תַעַר מְלֻטָּשׁ וְשַׁחֲטִי אוֹתוֹ. / וְאַמְצִי לִבֵּךְ, פֶּן יִרְפּוּ יָדַיִךְ, / וְאָז אָבוֹא עָלַיִךְ וְאָלִין בֵּין שְׁנֵי שָׁדַיִךְ”. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי הָרְשָׁעָה, / כִּמְעַט אֲחָזַתּוּ רוּחַ רָעָה / וַתִּפֹּל עָלָיו פַּחַד וְאֵימָה / וַיִּשָּׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה / וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר לְאִשְׁתּוֹ הָעֲנִיָּה / “הָכִינִי לִי הַבִּרְיָה / וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ / וְאַחֲרֵי כֵן אִישָׁן מְעַט עַל בִּרְכֵּךְ”. / וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁת ְּ וַיִּשְׁכַּב עַל בִּרְכֶּיהָ, / וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי מִתְאַנֶּה עַל דְּרָכֶיהָ. / וְכִי רָאֲתָה כִּי סָגַר עֵינוֹ, / הוֹצִיאָה הַתַּעַר לִכְרֹת שְׂעַר זְקָנוֹ. / וַיָּקָם מְהֵרָה וַיִּקַּח אֶת הַתַּעַר מִיָּדָהּ וַיִּשְׁחַט אוֹתָהּ. / וַיֵּאָסְפוּ אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ אֶל בֵּיתָהּ / וַיַּכּוּ אֶת הָאִישׁ וַיַּהַרְגוּהוּ וְנֶחֶרְבוּ שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת עַד אֲשֶׁר נָפְלוּ מִן הַגְּדוֹלִים / מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים חֲלָלִים. / וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה אֵלַי וַתַּגֶּד לִי אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂתָה / וַתְּהִי צְעָקָה גְדוֹלָה בְכָל הָעִיר אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיָתָה. / וָאֶשָּׁבַע בַּיּוֹם הַהוּא לְבַל אַזִּיק אָדָם לְעוֹלָם / וְעִם כֻּלָּם אֶסְכֹּן וְאֶשְׁלַם.

וְעוֹד כִּי אֶפְחַד פֶּן תִּדְמֶה הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת אֲשֶׁר בִּימֵי בְחוּרוֹתַי לְקַחְתִּיהָ / וְכַמָּה שָׁנִים עִמִּי הָיְתָה וְשִׁלַּחְתִּיהָ, / כִּי נִלְאֵיתִי נְשׂא רָעָתָהּ / וְיָגַעְתִּי סְבֹל עַל רִשְׁעָתָה ּ: / כִּי הָיְתָה כְדֶלֶף טוֹרֵד / וּמִקּוֹלָהּ הָיִיתִי חָרֵד, / וְעַל יְפִי יִפְעָתָהּ / וְהוֹד תְּמוּנָתָהּ / וְשִׂכְלָהּ וּתְבוּנָתָהּ / אָמַרְתִּי הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה:

דְּמוּת שֵׁד עַל פְּנֵי אִשָּׁה מְפֻתָּח – / נְתָחַי בַחֲזוֹת יָפְיָהּ תְּנַתַּח,

תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת רֹאשִׁי לְשׁוֹנָהּ, / וְקוֹלָהּ מוֹסְרוֹת לִבִּי יְפַתַּח.

תְּסַגֵּר שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם וְרֵעוּת – / וּפִתְחֵי רִיב וּמִדְיָנִים תְּפַתַּח.

מְלוֹנָהּ תַּעֲרֹךְ עַל הַר תְּלֻנּוֹת / וְתִפְרֹשׂ אָהֳלָה ּ עָלָיו וְתִמְתַּח.

כְּחוֹל יָם הִיא כְבֵדָה עַל כְּבֵדִי, / וְמֵעַי תָאֳרָהּ כַּסִּיר יְרַתַּח.

וָאֹמַר אֵלָיו “אַל תִּירָא / כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ כִי אִם נַעֲרָה יָפָה וְטוֹבָה וּכְשֵׁרָה”. / וָאֶתֶּן לוֹ אַחַת מִבְּנוֹת רֵעַי / וְיוֹדְעַי וּמְיֻדָּעַי. / וַיִּקַּח אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה וַיְקָרְבֶהָ / וַיְבִיאֶהָ אֶל בֵּיתוֹ וַיֶּאֱהָבֶהָ. / וְכִרְאוֹתִי כִּי שָׁלֵם עִמָּהּ וַיִּסְכֹּן / אָמַרְתִּי בְלִבִּי: כָּל עוֹף לְמִינוֹ יִשְׁכֹּן.

יוסף אבן זבארה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

[חֲשֹׁב רֹאשׁ]

מאת שמואל הנגיד (שירה)

חֲשֹׁב רֹאשׁ אוֹהֲבִים רֵעַ אֲהֵבָךְ

אֲהָבִים לֹא בְדָבָר הֵם תְּלוּיִם

וְרֹאשׁ כָּל-נֶאֱמָנִים אִישׁ מְשַׁלֵּם

גְּמוּל טוֹבַת עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים. …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.