(לאחד ממכירי אשר עזב ארץ מולדתו וילך להשתקע במדינת הים; בספר זכרון לפניו).
עֵת עַל אָבְדַן עַמִּי קִינָה נָשָׂאתִי
לְפָנִים בִּסְפָרַד אֶרֶץ הַמְרָתַיִם
חֲטָאָה גְדוֹלָה בִּשְׂפָתַי חָטָאתִי
וּדְבָרִים הִטַּחְתִּי כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.
אָמַרְתִּי: נוֹאָשׁ, מִקְוֶה לָנוּ אָיִן,
אֵין לוֹ לְיִשְׂרָאֵל גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ;
כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ כְּהֹרֵג קָיִן
וֵאלֹהֵי הַנְּקָמוֹת לֹא יָקוּם יוֹפִיעַ.
זוּ סְפָרַד לַפַּרְדֵּס אוֹתָהּ הָפַכְנוּ
וָהִיא לַסִרְפָּד לָנוּ נֶהְפָּכָה
וּכְנֵצֶר נִתְעָב מִקִּרְבָּהּ הָשְׁלַכְנוּ –
וּמָה הִגִּיעַ אֵלֶיהָ עַל כָּכָה?
הֲפָקַד אֵל זֹעֵם עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ,
הַהוֹרִיד נִצְחָהּ, מִבְצָרֶיהָ הָרָס?
לֹא! הוּא הִרְבָּה חֵילָהּ, הִרְחִיב גְּבוּלֶיהָ,
עַל יַד הַשַּׁיָּט קָלֻמְבְּ קְרִסְטָפָרָס.
מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ פָּקָדָה
סְפָרַד עָלֵינוּ הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה
אֹרְחַת קָלֻמְבּוּס הַיָּמָּה יָרָדָה
וַתְּגַל וַתּוֹסֶף לָהּ אֶרֶץ חֲדָשָׁה.
וָאֹמַר: נוֹפְלִים אֲנַחְנוּ מִקָּיִן;
כָּל הֹרֵג קַיִן יֻקָּם שִׁבְעָתַיִם
וַאֲנַחְנוּ – גּוֹאֵל הַדָּם לָנוּ אָיִן,
לֹא פֹה בָּאָרֶץ, לֹא שָׁם בַּשָּׁמָיִם.
עַתָּה רוֹאֶה אָנֹכִי עַוָּתָתִי
כִּי לַשָּׁוְא נָתַתִּי לֵאלֹהִים תִּפְלָה.
שְׂתֻם עַיִן, לֹא רָאִיתִי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי
כִּי הוּא גַּם בָּזֹאת חַסְדּוֹ לָנוּ הִפְלָה:
יָדַע אֱלֹהִים כִּי לֹא תַּם עָנְיֵנוּ,
עַל כֵּן גִּלָּה הָאָרֶץ מֵעֵבֶר לַיָּם,
בַּעֲבוּר עֵת יוֹסִיפוּ גּוֹיִם לְהַגְלוֹתֵנוּ
יִהְיֶה לַנִּדָּחִים מְקוֹם מִקְלָט שָׁם.
אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מֵאָז חָלָפוּ
מִיּוֹם גְּלוֹת יִשְׂרָאֵל וְהִגָּלוֹת הָאָרֶץ,
צָרוֹת חֲדָשׁוֹת אוֹתָנוּ אָפָפוּ
וְאֵין גּוֹדֵר גָּדֵר עוֹמֵד בַּפָּרֶץ.
שְׁנַת “מְזָרֵ”ה יִשְׂרָאֵל" שָׁבָה וּבָאָה,
שָׁבוּ נִפְתְּחוּ לָנוּ שַׁעֲרֵי אֶרֶץ נוֹד,
וּשְׁנַת “יְקַבְּצֶנּוּ” עוֹד לֹא נוֹדָעָה
מָתַי תָּבֹא אוֹ אִם תָּבֹא מָתַי עוֹד.
אָכֵן עַתָּה הַגּוֹלִים אֵינָם נְבוּכִים,
לֹא עוֹד כְּצֹאן אֹבְדוֹת יִתְעוּ אֶל כָּל פִּנָּה,
עַתָּה מְקוֹמוֹת מִקְלָט לָהֶם עֲרוּכִים:
אַמֶּרִיקָא, בְּרַזִילְיָה, אַרְגֶּנְטִינָה
גַּם אַתָּה אָדָם כָּשֵׁר, שֶׂה לָעֹלָה,
גַּם אַתָּה נִדְחַף לָצֵאת עִם שְׁאָר עַמֶּךָ.
אַל יִפֹּל לִבְּךָ: עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה,
בָּרֵךְ אֱלֹהִים וּגְלֵה מִמְּקוֹמֶךָ.
אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אַתָּה גוֹלֶה,
אֶרֶץ מַאֲכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְאוֹתָם לֹא תָקִיא;
אֶל עַם שוֹקֵט וּבוֹטֵחַ אַתָּה עוֹלֶה,
כַּפָּיו לֹא נְגֹאֲלוּ בַּבָּז וּבְדָם נָקִי.
שָׁם תֹּאכַל בִּמְנוּחָה יְגִיעַ כַּפֶּיךָ,
תַּחֲלִיף כֹּחַ, תִּשְׁכַּח יָמִים עָבָרוּ,
וּבָנֶיךָ כִּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים אַחֲרֶיךָ
יִירְשׁוּ אָרֶץ וּכְאֶזְרָחִים יִתְעָרוּ.
בָּרֵךְ אֱלֹהִים עַל כִּי הֵכִין מָנוֹס
לַעֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים לִמְצֹא מָנוֹחַ שָׁם,
וּמִדֵּי עָבְרְךָ דֶּרֶךְ יַם אוֹקְיָנוֹס
תַּשְׁלִיךְ אֶת חֲטָאתִי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם.
ספ“ב, חשון תרנ”ב.