מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הליכות האסון

מאת: מאיר הלוי לטריס

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1
סוֹבֵב סוֹבֵב בְּשָׁאוֹן יְהַלֵּךְ הָאָסוֹן

עִמּוֹ יִלָּווּ מְרִירוּת לֵב וָצַעַר

עַל אֹהָלִים יֶאֱרוֹב וְהֵיכַל חָסוֹן

בְּקוֹל יְלֵיל דּוֹפֵק עֲלֵי דֶלֶת וָשַׁעַר

אֲהָהּ! אֵין גַּם אֶחָד חָפְשִׁי הִנֵּהוּ

לָשֶׁבֶת שַׁאֲנָן מִשּׁוֹד יְבוֹאֵהוּ!

מִבַּלְהוֹת בְּשֹׂרָתוֹ בְּכָל מְעוֹנֵינוּ

הַיּוֹם אוֹ מָחָר יִרְחֲפוּ עֲצָמֵינוּ.

עֵת יְעָרוֹת נֶחֱשָׂפוּ

וּנְטָעִים קָמָלוּ

עֵת זְקֵנִים יְרוֹפָפוּ

לִקְבָרוֹת יוּבָלוּ

הֵן צִיר יָּהּ שָׁלוּחַ

יַקְשִׁיב בָּטוּחַ

לְקוֹל חֻקִּים יְשָׁנִים

חָק אֵל בַּשּׁנִים

אִם כָּזֹאת אֵל יַרְאֵנוּ

פַּלָצוּת בַּל תֹּאחֲזֵנוּ.

אוּלָם גַּם מִשּׁד פִּתְאוֹם יְבַעֲתֵנוּ

הָהּ לִמְדוּ לְיִרְאָה בְּחַיֵּי הֶבְלֵנוּ!

בֶּעֱזוּז עֶבְרָתוֹ יְבַלַּע הָרֶצַח

גַּם אֲגוּדַת קֹדֶשׁ יִתֵּר לָנֶצַח;

הַמָּוֶת בְּסַעַר

וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה

יוֹבִיל גַּם נַעַר

לָאָרֶץ הַנְּשִׁיָּה.

עֵת הִתְקַדְּרוּ שָׁמַיִם עָבֵי שְׁחָקִים

וּבְקוֹל חֲתַת וּבַלָּהָה יָרֹבוּ בְרָקִים

הִנֵּה כָל רוּחַ כָּל נֶפֶשׁ יוֹדַעַת

כִּי תַחַת עָצמַת אֵל הִנֵּה נִכְנַעַת.

אוּלָם גַּם מִטּוֹהַר שָׁמַיִם

יְרוֹצֵץ הַבָּרָק וְיַכֶּה חָרְמָה

לָכֵן אֱנוֹשׁ! גַּם בְּהַצְלָחַת הַחַיִּים

דַּע כִּי יֵשׁ שֹׁד יִקְרַב בְּתָרְמָה.

אַל תָּשִׂים לִבְּךָ אֶל מַשְׂכִּיּוֹת חָלֶד

יַעְדּוּ חַיֶּיךָ כְּשַׁעֲשׁוּעֵי יָלֶד

אִם מִכְמַנִּים אָסַפְתָּ וַתִּצְלַח צָלֹחַ

כִּי חֶסֶר אַחֲרֵיהֶם אַל תִּשְׁכַּח שָׁכֹחַ


  1. Nach Schiller's Chor aus der Braut von Messina: “Durch die Strassen der Städte.”  ↩

מאיר הלוי לטריס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר הלוי לטריס
יצירה בהפתעה
רקע

באירופה ואצלנו מאחורי התנור

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

תרגם: שמשון מלצר

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

מי שמסיר עינו מעל החיים הרותחים באירוֹפא ומעיף מבט-עין אל המתהווה אצלנו מאחורי התנור, יש לו ההרגשה של תייר-נוסע, החוזר לאחר סערה וסגריר הביתה, אל בית ישן-נושן ושקט ושלו.

בחוץ נתגלעה מריבה בין רקיע-השמים הקדוש ובין האדמה החוטאת. הרקיע קימט את מצחו כמו גויל עתיק, וחולפת על פניו עננה אחר עננה; כל אחת כבדה מחברתה, שחורה מחברתה ושופעת-מים יותר מחברתה ומעינה של ההשגחה העליונה מתמלטים הברקים בזה אחר זה, ומידו של הקב"ה יוצא רעם אחר רעם…

הנה הוא פוגע במתבן ישן; עצי הבנין היו יבשים ומיובשים עד כדי כך, שהיו סבורים, הבנין הזה יאריך ימים ושנים עד קץ הימין, והנה הוא מתלקח ועולה באש ככפיס היבש, ונופל ומתפורר; והנה מתפתלוֹת לשונות אש בין עמודי עשן מסביב לארמון חדש וחדיש; וקרוב לוַדאי, שגם ממנו לא יישאר זכר כלשהו. וכאן משתפכים במורד-ההר מי-הגשמים הקוצפים-הסוערים, משתברים ומתגברים במרוצם וסוחבים עמהם בכעסם את כל האבנים והגדרות ואבני-התחומין העומדים להם לשׂטן בדרכם.

אך השבח לאל, כבר אנו נמצאים בבית. כאן הכל משעמם, אך שקט ושלו; מחניק במקצת, אך חמים – כאן האדם בטוח בחייו…

שם יהיה הרעם מתפוצץ, כאן מפצפץ לפעמים גזר-עץ בתנור… שם נדמה היה, שהקב"ה מבקש לגעול את האדמה באש ולשטוף אותה במים טהורים, כאן יושבת סבתא הזקנה ומורטת נוצות… שם רקיע-השמים והאדמה נלחמים זה בזה, וכאן שתים דודות זקנות מתוַכּחוֹת בשאלה, מה טוב יותר: צנון מותך או צנון מרוסק…

ואין הן נראות כלל נוראות כל כך! גרבים של צמר בידיהן, קני-סריגה מאחורי האזנים, המשקפים מורמים על המצח…

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.