מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טיול

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

טִיוּל / אברהם שטרן (“יאיר”)

  1. בַּבֹּקֶר

בִּשְׁמֵי-הַשַּׁבָּת יְשֵׁנִים כּוֹכָבִים,

יְשֵׁנִים צִללֵי בְּקָעוֹת.

נָמָה עוֹד הַשֶֹּמֶשׁ, וְאָנוּ קָמִים:

תְּפִלַּת-שַׁחֲרִית בַּשָּׂדוֹת.

מִתפַּלֵּל הַכְּבִישׁ בְּטָלִּית-הָאָבָק,

וְהָהָר- בְּטַלִּית-עֲרָפֶל.

הִתפַּלֵּלְנָה “מַה-טֹּבוּ”, טָפוֹף וְהַלֵּל,

הָרַגלַיִם, בְּצַעַד-בַּרזֶל!

  1. בַּדֶּרֶך

בֵּין הַיַּרדֵּן וְהַר-צִיּוֹן

חוֹמֵס חַמסִין חוֹלוֹת צָיוֹן,

עָצוּם וָרָם חוֹלֵשׁ רַב-הָר,

שׁוֹמֵר-הַסַּף לְשַׂר-מִדבָּר.

מִשׁעוֹל אֵין-סוֹף תָּלוּל וָצָר,

בְּלֵב שָׁמַיִם רֹאשׁ הָהָר.

וְאוֹר-חַמָּה – זָהָב רֻתַּך –

נִתַּך אֶל פֶּה וְחֵך חָרַך.

בְּפֶה חָרֵב, מָלֵא אָבָק,

לְחֵך סָדוּק לָשׁוֹן תִּדבַּק.

יִצרֹב גָּרוֹן חֲרוֹן-שָׁרָב,

תַּרמִיל כְּהַר יִרבַּץ עַל גָּב.

מִגַּב הָרִים מִתגּוֹדְדִים

נִפשֹׁט אֶל גַּיא כְּשׁוֹדְדִים.

כְּחֹד סַכִּין בְּלֵב-הַצָּר

נִתקַע יָתֵד בְּגֵו-הָהָר.

  1. בַּמִּדבָּר

בָּרוּךְ ה' צוּרִי,

הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב,

אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלחָמָה.

תהלים קמ"ד

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב,

מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, יִשׂרָאֵל!

חוֹנֶה בְּאֶרֶץ יִשׁמָעֵאל

חֵיל-גְּאֻלָּה: כְּבָר הַקְּרָב קָרוֹב.

בָּרוּךְ הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְּרָב,

אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלחָמָה,

דָּשׁ גּוֹי בַּחֲרוּצוּת-חֵמָה.

אַשׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה אֱלֹהָיו!

אַדמַת-כְּנַעַן, אֶרֶץ-הַחִתִּי!

בִּימֵי בִּן-נוּן רָדוּ עִברִים

בָּך, נִינֵהֶם עַתָּה בָּאִים

שׁוּב לִכָבשֵׁך, וְאַתּ לָהֶם תִּהיִי.

אַדמַת נָכרִי, זָבַת זֵעָה וָדָם-

מְכוֹרָה מֵאָז וְעַד עוֹלָם.

4. בַּחֲזָרָה

נֶשֶׁך רַך, כְּיִצחָק עַל מִזבַּח הַר עָקוּד

וְכָאֵשׁ לְעֹלָה שֶׁמֶשׁ עַז

מְהַבהֵב רֹאשׁ בְּרוֹשׁ בְּתַנּוּר נוּר כָּאוּד,

מַאֲכֶלֶת שַׁדַּי – חֲזִיז פָּז.

צֵל עָב קַל עַל גַּב תֵּל – טַלִּית שְׂרַף-אֶל.

וַיִּשָּׂא אַברָהָם אֶת עֵינָיו

וַיַּרא: הִנֵּה אַיִל אֲפֹר-עֲרָפֶל

נֶאֱחַז בַּסְּבַך בְּקַרנָיו.

הַשָּׁרָב בְּשָׂרֵנוּ עָקַץ כְּעַקרָב,

נְעָלֵינוּ בָּלוֹת, עֲפֹרוֹת,

הַתַּרמִיל עַל הַגַּב מִתעַלֵּף בָּרָעָב;

מְפַרזַל שִׁיר בִּרכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת.

הִנֵּה יְרוּשָׁלַיִם – עֲמֹד: פְּטוּרִים!

נֵעָלֵם בְּסִמטוֹת אֲבֵלוֹת,

יִכָּרֵת שִׁיר חֶדוָה מִפִּיוֹת בַּחוּרִים

וּבַלֵּב תְּפִלַּת-תְּפִלּוֹת:

אֱלֹהִים הַמַּדלִיק בַּמָּרוֹם כּוֹכָבִים-

נֵרוֹת-פָּז - וְעוֹשֶׂה הַבדָּלָה!

מִבָּתֵּי-הַכְּנֶסֶת בָּנֶיךָ שָׁבִים,

מְלַוִּים הַשַּׁבָּת לַגּוֹלָה.

מַדלִיקִים הַנֵּרוֹת, נוֹטְלִים הַכּוֹסוֹת:

"אַשׁרֵי אִישׁ הַבּוֹטֵחַ בְּךָ,

אֲדֹנָי צְבָאוֹת! אֶשָּׂא כּוֹס-יְשוּעוֹת,

וְאֶקרָא, אֲדֹנָי, בְּשִׁמךָ!" - - -

גַּם אֲנַחְנוּ שָׁבִים מֵעַרבִּית-הַשִּׁחרוּר.

אַט שָׁלוּ עַפעַפֵּי-הַחַמָּה,

עַד שַׁקַּמנוּ תַּרגֵּל תַּרגִּילֵי-הַפִּזּוּר

וְיָרֹה בְּמִדבַּר-דְּמָמָה.

הֵן יָדַענוּ מֵאָז: לֹא מִכּוֹס יְשׁוּעוֹת,

כִּי מִכּוֹס-תַּרעֵלָה יֵשׁתּ הָעָם.

וּתְהִי מְכוֹרָה כְּגוֹלָה בְּיוֹם-שֹׁד,

בּוֹ לַטֶּבַח יוּבַל צֹאן-אָדָם.

וּבָעִיר לֹא יָשִׁיר עוֹד פַּטִּישׁ-בַּנָּאִים.

וּבַנִּיר לֹא יָשִׂישׂ עוֹד מַעדֵּר.

לְבֵית-הָעוֹלָם תִּהיֶה עִיר-אֱלֹהִים

וְכָל בַּיִת – לְקֶבֶר קוֹדֵר.

וְיַסִּיעוּ מֵתִים בִּמכוֹנִית-הַמַּשָּׂא

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ לְהַר-הַזֵּיתִים.

וְתִתפֹּר כְּלָיָה בִּמכוֹנַת-יְרִיָּה

תַּכרִיכִים לְמֵאוֹת אֲחֵרִים.

יַאֲדִימוּ פִּרחֵי-הַשָּׁקֵד הַלְּבָנִים

בְּתוֹך נַחֲלֵי-אַרגָּמָן;

וְתִפרַחנָה בְּטִיט-הַחוּצוֹת כִּפרָחִים

גֻּלגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת-בֵּית רַבָּן.

אָז נֵצֵא לִשׂדֵה-מָוֶת זָרֹעַ בְּדָם

וּבְדֶמַע מַלכוּת-יִשׂרָאֵל.

צָרִים נְגָרֵם. חֵילָם וּכְבוֹדָם

יִתֵּן בְּיָדֵנוּ גוֹאֵל.

כִּי "כָל גּוֹי לְפָנֶיךָ יֵשֵׁב פְּרָזוֹת.

מִמִּצרַיִם עַד שַׁעַר אֲרַם-

נַהֲרַיִם תִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת",

כֹּה אָמַר אֱלֹהִים לְאַברָם.

לְמַכֵּה מְלָכִים בְּרִית-עַד אֵל הֵקִים.

וּצְבָא הַמָּרוֹם לָהּ שׂוֹהֵד.

כְּתַנּוּר-הֶעָּשָׁן עֲרָפֶל-עֲמָקִים.

כַּלַּפִּיד הַיָּרֵחַ לוֹהֵט.

אֱלֹהִים, הוֹצִיאֵנוּ מֵעֵמֶק-עָכוֹר

אַחֲרִית-אֱמֹרִי לְהַכרִית;

וּבִבתֹר מֵץ גּוּפֵנוּ בַּחֶרֶב, זְכֹר:

בֵּין הַבְּתָרִים הַבְּרִית.

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם שטרן
יצירה בהפתעה
רקע

בתיה

מאת צבי שץ (פרוזה)

א.

– נוּ, ועכשיו…

שושנה זרקה מעל הרגלים את סנדליה הקלים ובתנועה רפה, כאומרת: “אחַלצה-נא את עצמותי”, פרשה את שתי ידיה כלפי חבל הרי הגולן הגוֹוע שם מעבר לים-הכנרת בבהרות-האורה, שַׂחֵק וגָוֹע, רמוז ודעוך.

ובתיה – זו התנפלה כולה אל תוך אחת הערמות הבשַׂמות, שולבת ידיה מאחוריה ומוסרת את עצמה כולה לריחות-החציר החריפים. היא נהנית בלי שחוק על השפתים… בקצב יעל וירד חזה; העינים עצומות; הנה הטתה אוזן כארנבת… מרחוק נשמע משק-גלגלים – זאת עגלת-בר האחרונה עולה שם על הכביש. עוד יגיעו קולות-שירה מקוטעים ו“אִיוֹ” של יחזקאל המחמר – וישֹׁכּוּ…

כפולטם כן גנזם הערב לפתע. ספק נשימה, ספק אנחה קלה יצאה מפי בתיה ובתנועת פנוק לֵאָה ומרושלת תשלח את ידיה הצדה.

– והנה כבר שבת, – מִלטה: – כמה שבתות הנני כבר…– ונשתתקה.

שושנה סרקה את קווצותיה הבהירות וחִיכה; היא עמדה עתה על ברכיה לפני בתיה. זו האחרונה הצטחקה פתאום:

– יחזקאל מתהלך במכנסים קרועים… זה כמה פעמים אמרתי לו: “תן, אתקן לך!” – איננו רוצה…מתבַיש, כנראה.

– אולי אני אגיד לו…– הציעה שושנה.

– אַתְּ? אולי… תנסי…

– נמאס, – אמרה שושנה – לא צריך היה להרגיל אותם לרשלנות שכזאת; הנה דָן כבר גמר והחליט, כנראה, שאני מוכרחה תמיד לתקן את חולצותיו ובעצמו – אף פעם!

בתיה הפליטה בשקט וכאילו בבקשת הסכמה:

– היום היה דן כל כך יפה… בעבודה… לא כן?

– שום דבר מיוחד לא ראיתי… – ענתה שושנה.

בתיה השפילה את עיניה. שושנה הסתכלה בה רגע ותוסף בהתרגשות פנימית:

– האומנם, בתיה, נכון הדבר?… ויחזקאל?

– יחזקאל? הוא נשאר יחזקאל האהוב שלי והטוב… אך דן, שושנה… את צריכה להכיר אותו…אמתיות שכזאת… הוא כל כך בלתי-אמצעי ותמים. אילו ידעת! עד לטפשות מגיע.

והיא צחקה כנזכרת בדבר-מה. צחקה גם שושנה:

– הוא טפש ואת פתיה – שניכם שוים.

התאדמה בתיה ותאמר בעצב:

– את מלגלגת לי… על מה, שושנה?

היא הביטה ובאישוני עיניה נולדו פתאום ניצוצות-משובה:

– ואולי… את, פשוט, מקנאה בי?

הן צחקו שוב.

– לא, ברצינות, למה אינך מסוגלה להבין אותי?

משהו של עצב נשמע בצחוקה של שושנה:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.