מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טיול

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

טִיוּל / אברהם שטרן (“יאיר”)

  1. בַּבֹּקֶר

בִּשְׁמֵי-הַשַּׁבָּת יְשֵׁנִים כּוֹכָבִים,

יְשֵׁנִים צִללֵי בְּקָעוֹת.

נָמָה עוֹד הַשֶֹּמֶשׁ, וְאָנוּ קָמִים:

תְּפִלַּת-שַׁחֲרִית בַּשָּׂדוֹת.

מִתפַּלֵּל הַכְּבִישׁ בְּטָלִּית-הָאָבָק,

וְהָהָר- בְּטַלִּית-עֲרָפֶל.

הִתפַּלֵּלְנָה “מַה-טֹּבוּ”, טָפוֹף וְהַלֵּל,

הָרַגלַיִם, בְּצַעַד-בַּרזֶל!

  1. בַּדֶּרֶך

בֵּין הַיַּרדֵּן וְהַר-צִיּוֹן

חוֹמֵס חַמסִין חוֹלוֹת צָיוֹן,

עָצוּם וָרָם חוֹלֵשׁ רַב-הָר,

שׁוֹמֵר-הַסַּף לְשַׂר-מִדבָּר.

מִשׁעוֹל אֵין-סוֹף תָּלוּל וָצָר,

בְּלֵב שָׁמַיִם רֹאשׁ הָהָר.

וְאוֹר-חַמָּה – זָהָב רֻתַּך –

נִתַּך אֶל פֶּה וְחֵך חָרַך.

בְּפֶה חָרֵב, מָלֵא אָבָק,

לְחֵך סָדוּק לָשׁוֹן תִּדבַּק.

יִצרֹב גָּרוֹן חֲרוֹן-שָׁרָב,

תַּרמִיל כְּהַר יִרבַּץ עַל גָּב.

מִגַּב הָרִים מִתגּוֹדְדִים

נִפשֹׁט אֶל גַּיא כְּשׁוֹדְדִים.

כְּחֹד סַכִּין בְּלֵב-הַצָּר

נִתקַע יָתֵד בְּגֵו-הָהָר.

  1. בַּמִּדבָּר

בָּרוּךְ ה' צוּרִי,

הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב,

אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלחָמָה.

תהלים קמ"ד

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב,

מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, יִשׂרָאֵל!

חוֹנֶה בְּאֶרֶץ יִשׁמָעֵאל

חֵיל-גְּאֻלָּה: כְּבָר הַקְּרָב קָרוֹב.

בָּרוּךְ הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְּרָב,

אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלחָמָה,

דָּשׁ גּוֹי בַּחֲרוּצוּת-חֵמָה.

אַשׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה אֱלֹהָיו!

אַדמַת-כְּנַעַן, אֶרֶץ-הַחִתִּי!

בִּימֵי בִּן-נוּן רָדוּ עִברִים

בָּך, נִינֵהֶם עַתָּה בָּאִים

שׁוּב לִכָבשֵׁך, וְאַתּ לָהֶם תִּהיִי.

אַדמַת נָכרִי, זָבַת זֵעָה וָדָם-

מְכוֹרָה מֵאָז וְעַד עוֹלָם.

4. בַּחֲזָרָה

נֶשֶׁך רַך, כְּיִצחָק עַל מִזבַּח הַר עָקוּד

וְכָאֵשׁ לְעֹלָה שֶׁמֶשׁ עַז

מְהַבהֵב רֹאשׁ בְּרוֹשׁ בְּתַנּוּר נוּר כָּאוּד,

מַאֲכֶלֶת שַׁדַּי – חֲזִיז פָּז.

צֵל עָב קַל עַל גַּב תֵּל – טַלִּית שְׂרַף-אֶל.

וַיִּשָּׂא אַברָהָם אֶת עֵינָיו

וַיַּרא: הִנֵּה אַיִל אֲפֹר-עֲרָפֶל

נֶאֱחַז בַּסְּבַך בְּקַרנָיו.

הַשָּׁרָב בְּשָׂרֵנוּ עָקַץ כְּעַקרָב,

נְעָלֵינוּ בָּלוֹת, עֲפֹרוֹת,

הַתַּרמִיל עַל הַגַּב מִתעַלֵּף בָּרָעָב;

מְפַרזַל שִׁיר בִּרכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת.

הִנֵּה יְרוּשָׁלַיִם – עֲמֹד: פְּטוּרִים!

נֵעָלֵם בְּסִמטוֹת אֲבֵלוֹת,

יִכָּרֵת שִׁיר חֶדוָה מִפִּיוֹת בַּחוּרִים

וּבַלֵּב תְּפִלַּת-תְּפִלּוֹת:

אֱלֹהִים הַמַּדלִיק בַּמָּרוֹם כּוֹכָבִים-

נֵרוֹת-פָּז - וְעוֹשֶׂה הַבדָּלָה!

מִבָּתֵּי-הַכְּנֶסֶת בָּנֶיךָ שָׁבִים,

מְלַוִּים הַשַּׁבָּת לַגּוֹלָה.

מַדלִיקִים הַנֵּרוֹת, נוֹטְלִים הַכּוֹסוֹת:

"אַשׁרֵי אִישׁ הַבּוֹטֵחַ בְּךָ,

אֲדֹנָי צְבָאוֹת! אֶשָּׂא כּוֹס-יְשוּעוֹת,

וְאֶקרָא, אֲדֹנָי, בְּשִׁמךָ!" - - -

גַּם אֲנַחְנוּ שָׁבִים מֵעַרבִּית-הַשִּׁחרוּר.

אַט שָׁלוּ עַפעַפֵּי-הַחַמָּה,

עַד שַׁקַּמנוּ תַּרגֵּל תַּרגִּילֵי-הַפִּזּוּר

וְיָרֹה בְּמִדבַּר-דְּמָמָה.

הֵן יָדַענוּ מֵאָז: לֹא מִכּוֹס יְשׁוּעוֹת,

כִּי מִכּוֹס-תַּרעֵלָה יֵשׁתּ הָעָם.

וּתְהִי מְכוֹרָה כְּגוֹלָה בְּיוֹם-שֹׁד,

בּוֹ לַטֶּבַח יוּבַל צֹאן-אָדָם.

וּבָעִיר לֹא יָשִׁיר עוֹד פַּטִּישׁ-בַּנָּאִים.

וּבַנִּיר לֹא יָשִׂישׂ עוֹד מַעדֵּר.

לְבֵית-הָעוֹלָם תִּהיֶה עִיר-אֱלֹהִים

וְכָל בַּיִת – לְקֶבֶר קוֹדֵר.

וְיַסִּיעוּ מֵתִים בִּמכוֹנִית-הַמַּשָּׂא

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ לְהַר-הַזֵּיתִים.

וְתִתפֹּר כְּלָיָה בִּמכוֹנַת-יְרִיָּה

תַּכרִיכִים לְמֵאוֹת אֲחֵרִים.

יַאֲדִימוּ פִּרחֵי-הַשָּׁקֵד הַלְּבָנִים

בְּתוֹך נַחֲלֵי-אַרגָּמָן;

וְתִפרַחנָה בְּטִיט-הַחוּצוֹת כִּפרָחִים

גֻּלגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת-בֵּית רַבָּן.

אָז נֵצֵא לִשׂדֵה-מָוֶת זָרֹעַ בְּדָם

וּבְדֶמַע מַלכוּת-יִשׂרָאֵל.

צָרִים נְגָרֵם. חֵילָם וּכְבוֹדָם

יִתֵּן בְּיָדֵנוּ גוֹאֵל.

כִּי "כָל גּוֹי לְפָנֶיךָ יֵשֵׁב פְּרָזוֹת.

מִמִּצרַיִם עַד שַׁעַר אֲרַם-

נַהֲרַיִם תִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת",

כֹּה אָמַר אֱלֹהִים לְאַברָם.

לְמַכֵּה מְלָכִים בְּרִית-עַד אֵל הֵקִים.

וּצְבָא הַמָּרוֹם לָהּ שׂוֹהֵד.

כְּתַנּוּר-הֶעָּשָׁן עֲרָפֶל-עֲמָקִים.

כַּלַּפִּיד הַיָּרֵחַ לוֹהֵט.

אֱלֹהִים, הוֹצִיאֵנוּ מֵעֵמֶק-עָכוֹר

אַחֲרִית-אֱמֹרִי לְהַכרִית;

וּבִבתֹר מֵץ גּוּפֵנוּ בַּחֶרֶב, זְכֹר:

בֵּין הַבְּתָרִים הַבְּרִית.

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם שטרן
יצירה בהפתעה
רקע

מחשבות ומעשים 23

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

עוד הפעם הנני עולה על במת הסופרים, אחרי אשר ירדתי מעליה כמעט זה שנה. והעת הן לא תעמוד, ושנה אחת לאו מלתא זוטרתא היא עתה בחיינו ובספרותנו, כי בחפזון נחיה ובחפזון נחשוב מחשבות. כמעט חדשים לבקרים אנו בוראים עולמות ונחריבם, כופרים בכמה אמונות ישנות ומאמינים בחדשות; מהרסים בנינים קדומים ומוסדים חדשים, וכמו שלא ידעת אתמול, מה יהיו עיקרי אמונתך היום, כן לא תדע היום, במה תאמין מחר… כלבוש נחליף את דעותינו. היו ימים בישראל, אשר שנה ושנתים, ואף יובל שנים, לא הביאו חליפות ותמורות בחיינו הפנימיים. דור הולך ודור בא, וסגנון החיים לא נשתנה מאומה. אבות ובנים ובני-בנים חיו ומתו באמונה אחת, בסגנון אחד, בדעה אחת. ואם יש אשר למראה-עין רבו והתוכחו על דבר אמונות ודעות, הנה באמת רק למראה-עין היתה כזאת, כי רבו והתוכחו לא על דבר “עיקרים” ו“יסודות”, אלא על פירושים ל“העיקרים” – על שינוי נוסחאות בתפלה, על השחזת הסכין של השוחטים, על זמן קריאת-שמע וזמן תפלה, על הזוהר ויחוסו להתלמוד, על תפלין של רש“י ושל רבנו-תם, וכדומה. בעיקר הדבר האמינו שני הצדדים אמונת-אומן, כי התפלה נחוצה ומוכרחת, כי בלא תפלה שלש פעמים ביום אי אפשר להיות יהודי כלל וכלל, ושחיטה – בודאי היא יסוד ושורש היהדות. ותפלין? – מה זו שאלה? “קרקפתא דלא מנח תפלין”! הזוהר והתלמוד שניהם קדושים ושניהם דברי אלהים חיים; וככה היו כל מחלוקותיהם. ממילא מובן, כי מחלוקת כזו, על דבר “קוצו של יו”ד”, ולא על אודות ה“יו”ד" גופא, היתה מעין מעשי-נערות, בכדי לבדח מעט את הדעת בשעות הפנויות מהגלות היתרה. הגלים נראו רק על פני המים מלמעלה, אבל בעמקי ים החיים היה הכל שלו ושאנן; היהדות בעצמה, ביסודותיה, לא נזדעזעה, ואשיותיה בל נמוטו. מה שאין כן עתה. עתה גם היסודות היותר עמוקים של היהדות מזדעזעים, ואין אנו יודעים היום מה תהיה אמונתנו מחר. במצב כזה לא רק שנה, אלא אף ירחים וימים מצטרפים לחשבון, ומה-גם שנה פוריה, מעשית, כשנה החולפת. כמה מקדשים הרסנו בה, וכמה אלילים גרשנו, וכמה מזבחות בנינו, וכמה קרבנות הקרבנו לפני אלהים חדשים! האספה באודיסא בתחלת השנה, סגירת בתי-הספר ביפו, המלאכות לפריז, ההתאבקות עם חברת מרבי השכלה באודיסא, אספת הרבנים בלאָדז, אספת הצעירים בבזיליא והקונגרס אחריו… שנה פוריה כזו לא היתה לנו זה כמה. ובודאי גם אני וגם אתם, חביבי הקוראים, רבות חשבנו על אודות כל אלה. ממילא מובן, כי אתם, בתור קוראים, אינכם מחויבים להציע לפני את דעתכם על אודות כל הענינים האלה. הקורא בכלל והקורא העברי בפרט יש לו, כידוע, זכות מיוחדת להחליף את דעותיו עשרת מונים, הכל לפי רוח המאמר שיקרא באותה שעה, ותמיד צדק בעיניו בעל המאמר האחרון. אבל אני, בתור סופר, אין לי הזכות ההיא, ואתם דורשים ממני בחזקה להתיצב לפניכם ולקרוא בקול את ה“אני מאמין” שלי…

אתם דורשים?… כך רגילים אנו, הסופרים, לחשוב. אבל באמת – מי יודע? אפשר שכל עמלנו הוא למותר, ואתם אינכם דורשים כלל ולא תשימו לבכם כלל אלי בעזבי את המערכה ובשובי אליה. יש אשר עמל ויגע סופר בישראל ימים ושנים הרבה, כתב ומחק והתוכח והתפלפל בכל השאלות העומדות על הפרק; ימים ושנים עמד על המצפה במקום רואים והיה לכאורה גם מרוצה לקהל וחביב עליו, אחד העמודים אשר איזה אורגן ספרותי נשען עליו; כמדומה לך, ולו בעצמו, כי הוא הרוח החיה באורגן הזה, שבלעדו אין אפשר לו להתקיים כלל, ובכל אופן יציאתו תעשה רושם גדול. אבל תשגו, חביבי, תשגו. אם מאיזו סבה נתפטר הסופר מעבודתו, אין קהל הקוראים חוקרים ודורשים אחריו. הלך – ואיננו, ומקומו לא ישאר פנוי, כי יבוא אחר תחתיו ויכתוב מה שיכתוב ואיך שיכתוב; העיקר בעיני הקוראים, כי מספר הגליונות ימלא.

בנוהג שבעולם הספרות אצלם, אצל הנשמות הגסות של העמים, הכחות הפועלים בהאורגנים הספרותיים, הסופרים התמידיים, הנם עמודיה החזקים של הספרות, ואם יעזוב איזה סופר תמידי את המערכה, יעשה הדבר רושם. אבל אצלנו אין הדבר כן. לא הסופרים, הכחות הפועלים, הם העיקר, כי-אם שמו של האורגן בלבד. הקורא העברי רגיל לקרוא את עתונו וקורא אותו כמו שקרא אבי לפנים את הזוהר, לשם סגולה, אף על פי שלא הבין את הכתוב בו. הוא מחבב את השם, אפילו אם “נתרוקן מתוכו”: אם רגיל לקרוא מכ“ע פלוני, הרי הוא קורא אותו כמו “שהוא”, כמו שעלה ברצון המו”ל והעורך לתת לו, מבלי להרגיש כלל את השינוים הפנימיים שנעשו בו. הקריאה האבטומטית הזאת מקלקלת את טעמם של… מולינ“ו ועורכינו, אחרי כי הם אינם נזקקים כלל לסופרים בעלי טעם וסגנון ודעה. אין אצלם ההתחרות וקנאת מולי”ם בדבר הסופרים, אשר תרבה חכמה וטוב טעם, כי כל אחד ואחד ישתדל להצטיין בסופריו… עורכינו יישנו במנוחה, יודעים הם כי “בל יחסר המזג”, וישנם “אומללים” הנכונים למלאות את הגליון, הנכונים לכתוב כל היום וכל הלילה ובינתים לנענע את הילד בעריסה… ואשר לזאת רואים אנו בעתונינו חליפות ותמורות, אשר כמוהן אי אפשר לראות בכל הספרות העתונית של שאר העולם. היום – עוזרים מצוינים בכשרונם, בסגנונם, בדעותיהם, ומחר – ריקנות נוראה ופטפטנות משונה, ואין דבר. הקוראים יקבלו באהבה את כל הנתון לפניהם, והיריד הספרותי ישאר כמו שהיה. ובאמת אמרו: גם בלי יהודי אחד יתקיים היריד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.