מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַמֶּלֶךְ / שאול טשרניחובסקי

וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה. פָּגַע שָׁם

נְבִיאִים חֶבֶל יוֹרְדִים מִן הַבָּמָה.

לִפְנֵיהֶם אֶחָד נוֹשֵׂא גְדָיִים שְׁלֹשָׁה,

וְאֶחָד נוֹשֵׂא נֵבֶל יַיִן וְכִנּוֹר.

וַיִּתְּנוּ לוֹ שְׁנֵי גְדָיִים, וּשְׁנֵי לֶחֶם,

וְנֵבֶל יַיִן וְאֶת הַכִּנּוֹר. – לָקָח.

וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל נָבִיא,

וַיַּעַן אִישׁ מֵהֶם וַיֹּאמֶר: "שָׁלוֹם,

בְּרוּךְ-אֱלֹהִים מִגְּבָרִים, מְשִׁיחַ-אֵל

הַגָּדוֹל עַל פְּנֵי אֶחָיו! מִשְׁנֶה בָרוּךְ

בִּבְרָכָה שֶׁל יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְאָשְׁרָם

וּבְאֹשֶׁר גְּבִיר-לְאֶחָיו וּמַר-סִבְלוֹ;

הַנֶּאְפָּד תַּעֲלוּמוֹת שַׁלִּיט גּוֹזֵר

בִּדְבָרוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמָּוֶת,

וּסְפוּג שִׁכָּרוֹן גָּדוֹל, שִׁכְרוֹן-חוֹזֶה,

וּגְלוּי עֵינַיִם לַחֲזוֹת צֵל אֵל-חָי.

וְנַעֲלֵיתָ עוֹד וּלְבָבְךָ יִטְהַר

עַד כְּדֵי שֶׁיִּקְלֹט מִן הָאוֹר הַנֶּאֱצָל;

וְאִם לֹא הִתְקַדַּשְׁתָּ, נַפְשְׁךָ תִכְאַב

מִמַּגַּע כַּנְפֵי אֵין-הַסּוֹף בְּחָפְזָן

בְּתוֹךְ נְצָחִים שׁוֹפְכִים לְתוֹךְ נְצָחִים

לָדַעַת סוֹד הַדְּרוֹר הַגָּמוּר מַה הוּא…"

וַיָּבוֹא הָרָמָתָה וְעַד הַבָּמָה.

וְשָׁם נְבִיא אֵל-חָי, – וְהוּא הַגָּדוֹל

מֵאֶחָיו בְּנֵי הַנְּבִיאִים – יָשִׁישׁ נֶהְדָּר.

וַיְשַׁסַּע אֶת הַגְּדִי – וְהֵם צָלוּהוּ,

וַיְבָרֶךְ עַל הַלֶּחֶם – וַיֹּאכֵלוּ,

וּמִן הַבָּשָׂר טָעַם – וַיִּשְׂבָּעוּ.

וּכְשָׂבְעָם פָּרַט אֶחָד עַל הַנֵּבֶל,

וַיִּשְׂאוּ כֻלָּם קוֹלָם וַיְשׁוֹרֵרוּ

וּבְשִׁירָם נָח עֲלֵיהֶם רוּחַ-פִּתְאֹם –

וַיַּחֲזֵק אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, יַד יָמִין

בְּיָד שֶׁל שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל בְּיַד יְמִינוֹ

וַיִּשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם, כֻּלָּם יָצְאוּ

בִּמְחוֹל-חֲסִידִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ;

וַיְכַרְכְּרוּ בְכָל עֹז: וּבְכָל מְאֹדָם,

וַיֵּצֵא אִתָּם גַּם הַמֶּלֶךְ בְּמָחוֹל.

וּשְׁלוּבֵי יָדַיִם שָׁם כִּרְכְּרוּ הַנְּבִיאִים,

הֵימִינוּ, הִשְׂמְאִילוּ, מִזְדַּקְּפִים, מְרִיעִים,

יֵשׁ נִכְחָם עוֹלִים וְחוֹזְרִים וּנְסוֹגִים,

כְּצָרִים עַל חוֹמָה, כִּנְצוּרִים נְמוֹגִים.

מֵרֶגַע לְרֶגַע שִׂמְחָתָם גָּדֵלָה,

וְגֵוָם מִשְׁתּוֹקֵק לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר אָז הַמֶּלֶךְ נֵזֶר-זְהָבוֹ

וַיַּשְׁלֵךְ צִיץ-תִּפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עָלָיו.

וַיִּפֹּל נִזְרוֹ אָרְצָה, וּבֶחָצָץ

שָׁם זִנֵּק בְּצִלְצוּל וְשׁוּב הִתְגַּלְגֵּל, צִלְצֵל.

וַתִּפֹּל גַּם הַחוֹמָה הַחוֹצֶצֶת

אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין כָּל בְּנֵי עַמּוֹ,

מְחִיצָה אֲשֶׁר הֵקִים אָדָם לְאָדָם,

וַיְהִי כְּכָל יִשְׂרָאֵל, כְּאַחַד עַמּוֹ.

וּשְׁלוּבֵי זְרוֹעוֹתָם הִסְתּוֹבְבוּ הַנְּבִיאִים,

הֵימִינוּ, הִשְׂמְאִילוּ קוֹרְאִים-מְרִיעִים,

נִפְרָדִים לְטִיעוֹת וְחוֹזְרִים מִתְלַכְּדִים

לְעִגּוּל רַב-תְּנוּעָה, מְפַזְּזִים, מְרַקְּדִים.

מֵרֶגַע לְרֶגַע הִתְלַהֲבוּתָם גָּדֵלָה,

וְלִבָּם הִתְגַּעְגַּע לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר כִּנּוֹר-שִׁירוֹ, כִּנּוֹר-בְּרוֹתִים,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת כְּלִי זִמְרוֹ אֶל הַסְּבָכִים.

וַיִּפֹּל כְּלִי הַשִּׁיר בַּסְּבָךְ בֵּין פֹּארוֹת,

שָׁם נִתְּקוּ נִימָיו. נִימָה וְאַנְחָתָה.

וַתִּפֹּל גַּם הַחוֹמָה הַחוֹצֶצֶת

אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הָאָדָם כֻּלָּם,

מְחִיצָה אֲשֶׁר הֵקִים בּוֹרֵא-עוֹלָם,

וַיְהִי כְכָל הָאָדָם עַל הָאָרֶץ.

וּשְׁלוּבֵי יָדַיִם הִשְׁתַּגְעוּ הַנְּבִיאִים,

הֵימִינוּ, הִשְׂמְאִילוּ, מִתְעוֹפְפִים, מַמְּרִיאִים,

מְחַבְּקִים אִישׁ אָחִיו דֻּבָּקוּ, דֻּבָּקוּ,

וּגְוִיָּה לִגְוִיָּה נִצְמְדוּ נָשָׁקוּ;

מֵרֶגַע לְרֶגַע קִרְבָתָם גָּדֵלָה,

יֵשׁוּתָם הִיא תִכְלֶה לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר חַרְבּוֹ, חֶרֶב גַּאֲוָתוֹ,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת כְּלִי-זֵינוֹ אֶל הַצּוּרִים.

וַיִּפֹּל כְּלִי הֶחָמָס עַל הָאָבֶן,

שָׁם פָּגַע בּוֹ הַצּוּר, וַיְצַלְצֵל בְּקוֹלוֹ.

וַתִּפֹּל גַּם הַחוֹמָה הַחוֹצֶצֶת

בֵּינוֹ וּבֵין הַחַי עַל פְּנֵי הָאָרֶץ,

מְחִיצַת אֵיבָה בֵּין הַחַי וּבֵין הָאָדָם,

וַיְהִי כְּכָל הַחַי אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

וּצְמוּדֵי גוּפוֹתָם הִסְתּוֹבְבוּ הַנְּבִיאִים,

נִשָּׂאִים שָׁמַיְמָה וְאֵינָם מַגִּיעִים,

נִשָּׂאִים בַּסַּעַר, מַשְׂמְאִילִים, מַיְמִינִים,

בֵּין גְּוִיָּה לִגְוִיָּה כְּבָר אֵינָם מַבְחִינִים,

מֵרֶגַע לְרֶגַע מְשׁוּבָתָם גָּדֵלָה,

וְנַפְשָׁם שׁוֹאֶפֶת לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר אֶת בְּגָדָיו בִּגְדֵי מַדָּיו

וַיַּשְׁלֵךְ לְבוּשׁ מַלְכוּתוֹ עַל הָאָרֶץ.

וַיִּפֹּל בַּד תִּפְאַרְתּוֹ עַל הַדֶּרֶךְ,

שָׁם שָׁכַב מַבְהִיק עַל רִקְמָתוֹ וְלָבְנוֹ.

וַתִּפֹּל גַּם הַמְּחִיצָה הַחוֹצֶצֶת

בֵּינוֹ וּבֵין הַבְּרִיאָה בִּמְלֹא עוֹלָם,

אֲשֶׁר הֵקִימוּ כֹּחוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית;

וַיְהִי כְּכָל הַנִּבְרָא בְּמַאֲמַר שַׁדָּי.

וּלְגוּף חַד רַב-פָּנִים הִתְלַכְּדוּ הַנְּבִיאִים,

מַיְמִינִים, מַשְׂמְאִילִים בְּרִקּוּדִים מַפְלִיאִים,

מִתְלַבְּטִים בֵּין עֵצִים וְאַבְנֵי מִזְבֵּחַ,

מִתְגּוֹלְלִים בַּדְּשָׁאִים וּבְעִשְׂבֵי-הָרֵיחַ;

מֵרֶגַע לְרֶגַע דְּבֵקוּתָם גָּדֵלָה

וְרוּחָם מִתְנַשְּׂאָה לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַתִּצְלַח רוּחַ אֲדֹנָי עַל מְשִׁיחוֹ;

וַיְהִי גַם הוּא מִתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה,

וַיְהִי לְאֶחָד עִם הַיְקוּם וּמְלֹאוֹ,

זִיק אֶחָד קָטָן בְּאֵין-סוֹף הַהֲוָיָה

לְאַהֲבָה וּלְדָבְקָה בְכָל הַבְּרִיאָה.

וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא

וְכָל הַלַּיְלָה… עָרֹם… עָרֹם… עָרֹם…

סויגמיגדה, 1925

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

סדר של כלבים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

אל הבעל-שם-טוב היה נוסע אחד ה“עולים”, יהודי שמקרוב נתעשר, ומובן מאליו – פגע רע.

איני מתיירא כל-עיקר לקרוא בשמו: יבוא ויחנוק אותי…

“יענקל מקוֹנסקא-ווֹליא”… פרא-אדם!

הבעל-שם בעצמו, אותו המזג הטוב והנוח לכל הבריות, היה מקמט את מצחו, כשנראה ה“גביר”…

עלה לגדולה, קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, והוא מתייהר, ורודף אחר הכבוד; רוצה הוא דוקא להבחר בעירו לגבאי-ראשון של ה“חברה-קדישא”… ותיכף אחר הקלפי, כשלא עלה בגורל, התעבר בהרב ובהקהל; והעיר – עיר של “מתנגדים”, ולמען הכעיסם – קפץ ונסע אל הבעל-שם…

לוּ עשׂה כדבר הזה אדם פשוט, היו יורדים לחייו. אך מי ידין עם הגביר התקיף? שׂמים יד לפה – והוא נוסע…

והעיקר – אדם גס ומבוהל, והדיוט קופץ תמיד בראש:

רוצים להתפלל – כבר כבש את ה“עמוד”; “עברי” – הניחו לו! לברך ברכת-המזון, כבר הכוס-של-ברכה על כף הגביר!…

ונופל תמיד לתוך דברי אחרים. מסיחים בדברי-תורה – והוא קופץ לפתע-פתאום:

– סוסה קניתי לי, רבותי, – “צפיחית בדבש”!

וממצמץ בשׂפתיו, כאילו אכל מאכל-תאוָה.

ופעם אחת בלבל את כל המסובין אל השולחן בדבר השוט לסוס.

– לשוֹט, רבותי, גוּלת זהב טהור! וקבלתיו במתנה מיד שומר-הסף; של הגראף פּוֹטוֹצקי… מי שלא ראה שוֹט כזה…

ומשתקים אותו על-כורחו בקושי.

ועל כל אלה – קמצן שבקמצנים!

לשם נוי – קופסת-זהב לטאַבאַק בכיסו. להתהדר בה, הוא מוציאה כפעם בפעם, מבריק בה, מקיש באצבע ומתופף: יראו וישמעו! – וסוגרה, ואינו מריח… חס הוא על הוצאת האבקה! ושולח איש מן הצד את ידו אל הקופסה – הוא סוגרה במהירות נפלאה, ולוחץ את האצבעות.

אי אפשר היה, פשוט, לעמוד במחיצתו!


ופעם אחת – בא הגביר שלנו בחול-המועד של-פסח, נתעכב, ונשאר לשבות. והוא מיסב עם אנשי-שלומנו… מה יעשׂה לו אדם משלנו, אם הבעל-שם אינו רוצה להכלימו – יושב הוא…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.