(בעל “כור לזהב” בשלחי לו את ספרי אדו“ם ומ”י ¹).

לֹא מִלְּבָנוֹן אֶרֶז וּבְרוֹשׁ מִשְּׂנִיר,

אַףְ לֹא חֲבַצֶּלֶת הֲדַר הַשָּׁרוֹן,

כִּי אִם אֲגֻדַּת אֵזוֹב אֲשֶׁר בַּקִּיר

הַיּוֹם לָךְ אָבִיאָה מִנְחַת זִכָּרוֹן.

אַתָּה אִישׁ חָכָם נוֹדַע בֵּין זִקְנֵי עִיר,

קַבְּלֵהוּ נָא רָצוֹן, אַל תַּט בֶּחָרוֹן;

טוֹב תּוֹרָה עִם מָשָׂל וּמֶחְקָר עִם שִׁיר –

גַּם שׁבְרֵי לֻחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן!