מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַךְ יִרְאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ...

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אַךְ יִרְאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ מְהַבְהֶבֶת בָּהָר,

עִם רִאשׁוֹן-רִאשׁוֹנִים הַנּוֹטְרִים אֶת הַסְּפָר,

אַךְ בָּהָר בַּמַּעֲלוֹת – לְעוֹלָם בַּמַעֲלוֹת!

בַּאֲגַף-הֶחָלוּץ הַמַּעְפִּיל בּוֹ עֲלוֹת,

אַךְ בַּסְּפָר (בֵּין-תְּחוּמִים, גְּבוּל נוֹשֵׁק אֶת הַגְּבוּל),

שָׁם גּוֹבֵר דָּם צָעִיר, דָּם צָעִיר קַל לָחוּל,

וּבִשְׁבִיל טֶרֶם-בֹּקֶר חִוֵּר וּצְמֵא-טָל

בְּקִשְׁרֵי-מִלְחָמָה – וְהַפּוּר לֹא הוּטָל,

הֶעָמָל עוֹד הַרְבֵּה, הַשָּׂכָר אַךְ מְעָט,

לֹא הָכְתַּר מְנַצֵּחַ בְּשֶׁבַח שׁוּם כַּת…

מַה תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, תִּקְרַע הַחַלּוֹן?

צֵא חֲבוֹק אֶת הַבְּרוֹשׁ, קוּם וּשְׁקָה לָאַלּוֹן,

הִזָּעֵק לַשָּׂדֶה, הִטַּפֵּל לִגְבָעוֹת

בְּקִסְמֵי יִדְעוֹנִים, בְּלַחֲשֵׁי הָאוֹבוֹת,

לֵב פָּתוּחַ לָאוֹר וְקוֹלֵט הֵד-הַכֹּל:

זְרִידַת זְאֵבִים, בִּרְכַּת צִיץ לְלֹא-קוֹל,

מַנְגִּינַת מִשְׁבָּרִים וְדִמְמַת מְחִלּוֹת,

בְּלֵב קוֹדֵחַ אֶל-עָל כַּאֲשַׁם-מְעִילוֹת

אֶל נִיצוֹץ-נְצָחִים שֶׁבִּצְבֵּץ וְנָבָט,

בְּעִקְּבוֹת כֹּהֲנֵי יְרָבְעָם בֶּן-נְבָט.

תל-אביב 1935

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

אגרות למשה קלמנסון

מאת דוד פרישמן (מכתבים)

[משה קלמנסון – מחבר הספרים “ענות עני” ו“עשרה מאמרות לשאלת החנוך”, שפרישמאן מזכיר אותו פעמים אחדות במכתביו אל וויסברג, היה טפּוס אוריגינאלי במקצת. הוא התוודע לפרישמאן על-ידי וויסברג, באותם הימים שוויסברג היה נמצא בריב עם יהל“ל, והשתדל להטות את “משכילי” קיוב לצדו ולחרחר ריב ביניהם ובין יהל”ל. על-פּי השפּעת וויסברג כתב קלמנסון מאמר גדול, – הוא המאמר “בינות לגלגל” הנזכר במכתב השני – נגד מאמרו של יהל“ל “גלגל החוזר” שנדפּס ב”השחר“, אשר בו נגע יהל”ל בכבוד וויסברג. את המאמר שלח קלמנסון בראשונה ל“העברי”, אבל כפי הנראה קצה נפש עורך “העברי” בכל הפּולמוס הזה, והשיב את המאמר בחזרה. באמצעות וויסברג שלח קלמנסון לפרישמאן את ספרו “ענות עני” יחד עם המאמר, בתקווה כי פרישמאן, שישב אז בווארשה והיה סמוך לבתי-המערכת של העתונים העברים, ימצא מקום למאמרו זה. אך גםסוקולוב וגם סלונימסקי לא נאותו לקבלו לתוך עתוניהם, אם מפּני אריכות המאמר או מפּני שלא חפצו לפגוע ביהל“ל. האחרון השתמט גם להדפיס אותו בהוספה ל”הצפירה" על חשבון קלמנסוןדבר רגיל בימים ההם, שהסופרים ישלמו מחיר הדפּסת מאמריהם.

את המכתבים האלה הדפּיס אביגדור המאירי ב“דואַר היום”. המכתב השני נדפּס, בשנוים קלים אחדים, גם ב“כתובים” (גליון ג') על-ידי ב. דינאבורג. אָנכי בחרתי את זה שנדפּס על-ידי המאירי, שנראה בעיני יותר מדויק. אגב – דינאבורג טעה טעות גדולה בחפצו להוכיח כי המכתב נשלח לווייסברג. לבד מה שהמאירי כתב בפירוש כי המכתבים נשלחו לקלמנסון (המכתבים נמסרו לידו מאת בנו, אלחנן קלמנסון ) ואל המכתב הוסיף גם הערה בשם דינאבורג, הנה תוכן המכתב מעיד כי לא נכתב אל וויסברג. ** וויסברג** לא היה זקוק כלל לדפוק “לחנם על דלתות העתונות”, כמו שיאמר דינאבורג, ולהתחנן שיקבלו את מאמריו. אדרבה, שערי העתונים היו תמיד פּתוחים לפניו והעורכים היו משכימים לפתחו. גם סמולנסקין, שבקר קשה את ספרו “שבר גאון וגאון ושברו”, הקציע לו פעמים אחדות מקום להשיב על בקרתו ועל מאמרו של יהל"ל].

לה

אָדון נכבּד! …

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.