מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דברים אחרונים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בשבת, יט' סיון, נפרד ביאליק לפני צאתו לחו“ל, מבאי “עונג שבת” ב”אוהל שם". הוא אמר:

"הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות. במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים, נצלנו את אסונם למען בצע כסף. “מלחמה לה' בעמלק מדור דור”, “אשר קרך בדרך” ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על “אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים”. כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות.

הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף לא היה זה אלא שק קמח. ה“מליונים” המרמים התנדפו כעשן.

סימן שלישי למחלתנו הוא – הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל, שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר.

ומכאן, גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה – העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה ושואה…

והנה הסימן העקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחרבן הפנימי של המפלגות הקצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא הישוב, וחולה תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה."

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מחזה-חנוכה אשר ללונגפלו

מאת אברהם רגלסון (מחזות)

יוצר השירה האינדיאנית המהוללת “האיאוואתה”, המשורר האמריקני הנרי וואדסוורת לונגפלו (נולד 1807, מת 1882), מגלה מידה רבה של ידיעות ממקור-ישראל, כן בשירו הלירי סנדלפון (זה המלאך המכנס תפילותיהם של הבריות, ועושה מהן זרים וכתרים לקונו); בהירהוריו הפיוטיים בבית-הקברות היחידי העתיק שבניופורט, רוד איילאנד; במחזה שלו על ישו – חיבור המסוגנן על דרך ההצגות העממיות בימי-הביניים; בשירתו על עולי-הרגל (“פילגרימס”) בניו-אינגלנד.

ביתר רוחב הידבק בנושא יהודי ומושגים יהודיים בדראמה שכתב (בערך ב-1870) על אודות משחרר ארץ-יהודה בימי בית שני, יהודה המכבי, בן מתיתיהו לבית-חשמונאי במודיעין. “יודאס מאקאבייאוס” שם המחזה, לפי צורת-המלים בלשון-רומא.

אנטיוכוס ויאסון

נפתחת הדראמה בתמונה במבצר-אנטיוכוס שבירושלים. המלך אנטיוכוס משוחח עם הכוהן הגדול הרשמי של יהודה, יאסון, והוא איש מתיוון, מעין “קוויזלינג” במחנה-היהודים.

מהלל המלך אנטיוכוס את עיר-הבירה הסורית שלו, אנטיוכיה. האם ראה אותה פעם הכוהן הגדול, יאסון, את זו העיר, המשובחת ברקדניה ושחקניה ובאמבטיות-שייש שלה? לא, אומר יאסון, מעודו לא היה שם. מוסיף המלך המתפאר: ירושלים היא כפר קטן לעומת אנטיוכיה, ואנשי-ירושלים בארבארים הם לעומת אנשי-אנטיוכיה. כן, מודה יאסון, בארבארים הם ללא-נימוסים. יש לתרבת אותם, אומר המלך, יש לתת להם אלים – יותר מאחד – וגם אלות. כן, מפזם יאסון אחריו, הרבה אלים יהיו להם… צריכים הם גם להיפודרומים (בתים למרוצי-סוסים), בתי-מרחצאות, תיאטרונים, תהלוכות בעורות-פנתרים ובחלילים לכבוד אל היין, דיאוניסוס… כן ייעשה, אומר יאסון.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.