מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

התהפוכה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

התהפוכה / חיים נחמן ביאליק

א

הַתַּהְפּוּכָה

עַד הַיּוֹם לֹא נוֹדַע לָמָּה

קָצַף שַׂר הָאֵשׁ רַב קֶצֶף,

וּמַדּוּעַ פָּרַץ חֻקּוֹ

יַם הָאֵשׁ מֵעָל וַיָּצֶף –

נַהֲרֵי נַחֲלֵי לַהַב פְּלָדוֹת

עַל אֲפִיקָיו זָרְמוּ זָרֹם –

הֲבָאֵלִים חָרָה אַפְּךָ,

שַׂר הָאֵשׁ? אִם גַּנַּב מָרוֹם,

פְּרוֹמֵטֵיאוּס, בָּא וַיִּגְנֹב

רִצְפַּת-אֵשׁ בְּמֶלְקָחַיִם?

אַךְ אִם כֹּה אוֹ כֹה הַדָּבָר –

דְּלֵקָה נָפְלָה בַּשָּׁמַיִם!

בַּשָּׁמַיִם דְּלֵקָה נָפְלָה –

הוֹי, מַה-גָּדְלָה הַמַּהְפֵּכָה!

כָּל הָאָרֶץ אָז הֵרִיחָה

רֵיחַ שְׂרֵפָה, רֵיחַ חֲרֵכָה.

גֵּאוּת עָשָׁן נִתְּכוּ אָרְצָה,

וַתִּכְהֶינָה כָל עֵינַיִם;

חֲרוּכֵי אֵבֶר, צְרוּבֵי כָנָף,

נָפְלוּ כְּרוּבִים מִשָּׁמָיִם.

נוּדוּ, נוּדוּ, אַנְשֵׁי חֶסֶד,

אֶל הַכְּרוּבִים הַנֶּחְשָׁלִים!

אוֹמְרִים, כִּי מֵאֵלֶּה נָפְצוּ

פִילוֹסוֹפִים וּמְקֻבָּלִים…

אָז גַּם אֶל עֲלִיּוֹת מָרוֹם,

מוֹשָׁבוֹת הָאֱלִילִים, פָּרְצָה

אֵשׁ וַתְּלַהֲטֵם, וּבְהֵחָפְזָם

לָנוּס נָפְלוּ, נָפְלוּ אָרְצָה.

נֵפֶל אֵלִים – מַחֲזֶה יָפֶה,

מַרְנִין לֵב כָּל-יִלְדֵי שַׁחַת

וַיּתְהוֹלְלוּ הָאֵימִים,

הִתְרוֹעֲעָה שְׁאוֹל מִתַּחַת.

וַיַּעֲלֹזוּ, וַיִּצְחָקוּ,

וַיְרַקֵדוּ, וַיָּחֹלוּ

חַבְרֵי שֵׁדִים – וְהָאֵלִים

נָפְלוּ, נָפְלוּ וַיִּפֹּלוּ.

“עֵת בֵּהָלָה – עֵת לַעֲשׂוֹת”!

– נָתְנוּ שֵׁדִים קוֹל בְּחֻמָּם –

עַתָּה נָקוּם; הַשְׁמֵד הַשְׁמֵד

כָּל הָאֵלִים, אַבְּדֵם, הֻמָּם

הָבָה, פִּתְחוּ בְּרִיחֵי אָרֶץ!

נֵצֵא חוֹצֵץ וְשׁוֹטַטְנוּ

נָעוּף, נִסַּק זְבוּל עֲרָבוֹת

וּכְבַשְׁנוּהוּ וְשָׁלַטְנוּ

בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ,

עֶלְיוֹן נִהְיֶה עַל כֻּלָּהַם…

שְׂאוּ רָאשֵׁיכֶם, פִּתְחֵי עוֹלָם!"

צַהֲלַת שֵׁדִים, צְחוּק כְּרָעַם,

שֶׁבֶר בְּרִיחִים, פֶּרֶץ דְּלָתוֹת…

מַה-תְּחִילִין, הָאֲדָמָה!

הֲתַמְּלִיטִי[1] אֶרֶץ חֲדָשָׁה,

אִם גַּם אַתְּ תֶּחֶרְבִי שְׁמָמָה?

וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה

וַיִּפָּתְחוּ אַלְפֵי פֵיוֹת

וַיָּקִיאוּ אַלְפֵי שֵׁדִים

פֹּה וָשָׁם מִכָּל הַפֵּאוֹת.

וּמִכֹּחַ קִיא הָאָרֶץ

בְּנֵי-הָרֶשֶׁף עוּף הִגְבִּיהוּ;

אֵלֵי-רוֹם מִנִּפְלָם עָז

בְּפִי הָאָרֶץ שְׁאוֹל הִצִּיעוּ.

וּבֵין תִּימְרוֹת אֵשׁ וְעָשָׁן

שָׁטוּ שֵׁדִים, עָפוּ רוֹמָה;

אֵשׁ בְּנֵי-רֶשֶׁף לֹא יִירָאוּ

וַיַּעֲלוּ הַשָּׁמָיְמָה.

עָלוּ, כָּבְשׁוּ הֵיכְלֵי אֵלִים,

אַף מֶמְשֶׁלֶת עָל יָרָשׁוּ;

וּבְקִבְרוֹתָם הָאֱלִילִים

שָׁכְבוּ, בָּלוּ וַיִּבְאָשׁוּ.

חֲמַת הַמֵּצִית כְּבָר שָׁכָכָה,

אַף הַשְּׁחָקִים כָּבֹה כָבוּ –

אַךְ הַסְּדָרִים הָרִאשׁוֹנִים

אֶל מְכוֹנָם טֶרֶם שָׁבוּ.

עוֹד מִתִּגְרַת שֵׁדֵי מָרוֹם

אֵלִים כָּלִים, נוֹפְלִים חֲלָלִים.

מֵעַי, מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם

לִבִּי אֶל הָאֲמֵלָלִים!

ג' שבט תרנ"ג, זיטאמיר


  1. [1] כך!  ↩

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

פליטי רוסיה ורומניה והמיסיון בירושלים

מאת יוסף יושעה ריבלין (מאמרים ומסות)

ירושלים ת“ו, שבט תרמ”ג.

לבעל המגיד!

בשליחות עדת ד' יושבת ציון הנני מביא אליך ודה וברכה, על הצילך את כבודה במגידך היקר, מבעלי “מכתב הגלוי”. קח נא את תודתנו המובאת לך, ועמה גם הידיעה הברורה אשר אותה אתה וקוראיך יבקשו. נדחי ישראל מרומעני' ורוסיא שבאו לירושלים ת“ו אמנם יש להם להתאונן ולקונן על שפל מצבם, כי מטיט היון יצאו ובמים זדונים טובעו, וכל הקולות והקריאות הן בכתבי עתים הן במכתבים ליחידים, אשר יצאו למכביר מאת גאוני ורבני ירושלים הספרדים עם האשכנזים, היו כקול קורא במדבר וכל יושבי תבל גם אילי הזהב, גם שרי הרכוש הרב שהורם לטובת פליטי ישראל לא שמו לב לחומלה על הפליטה אשר בהר ציון, מבלעדי רבני אשכנז והאללאנד, וזעיר שם ממדי' אנגלאנד ואמעריקא אשר חשו על עזרת ציון. ולוא הם עוד כמאתים נפש אשר נעזרו בהוצאות דרך חזרה לביתם, וכמבואר בחשבון שנשלח לפקידי אמשטרדם נוספו גם הם על אלה אשר לדאבון כל נשקעו במצולות בור שאן עמק עכור של המסיתים, ככל אלה בעלי המכתב גלוי, אשר תכה עין יושבי ירושלים מראותם פרועי ראש עומדים בבית התפלה אשר להפראטעסטאנטין בכל יום ראשון, ובאגורות כסף נמכרו לעקר. ואנשי ירושלים בעצמם, רב יותר מכחם ויכולתם הגדילו לעשות עם אחיהם האורחים, בתי הכנסת אורחים הכינו בתוך העיר, ובמאה שערים ובאבן ישראל פרורי ירושלים, ואנשי תמיד סבבו יום יום לקבץ בעדם לחם ומזון. וממי? מעניים מרודים חסרי לחם; וכבר הודיעו הרבנים הגאונים שי' הדבר הזה, גם ב”המגיד" גם ב“הלבנון”, ושאל שאלו האם על הלחם המר הזה יחיו ימים רבים? ואין קול ואין עונה ואין כסף. והנה היראים את ד' מפליטי רוססיא בקשו ומצאו עבודה ומלאכה זה ככה זה ככה, ומי מהם שהוצרך לתמיכה דרש ומצא איש כערכו. אבל רק מיעוטא דמיעוטא, ורוב הנדחים אשר נשארו בירושלים ת"ו בחרו ללכת לעבוד עבודה בשדה המסיתים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.