מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַתַּהְפּוּכָה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

א. הַתַּהְפּוּכָה

עַד הַיּוֹם לֹא נוֹדַע לָמָּה

קָצַף שַׂר הָאֵשׁ רַב קֶצֶף,

וּמַדּוּעַ פָּרַץ חֻקּוֹ

יַם הָאֵשׁ מֵעָל וַיָּצֶף –

נַהֲרֵי נַחֲלֵי לַהַב פְּלָדוֹת

עַל אֲפִיקָיו זָרְמוּ זָרֹם –

הֲבָאֵלִים חָרָה אַפְּךָ,

שַׂר הָאֵשׁ? אִם גַּנַּב מָרוֹם,

פְּרוֹמֵטֵיאוּס, בָּא וַיִּגְנֹב

רִצְפַּת-אֵשׁ בְּמֶלְקָחַיִם?

אַךְ אִם כֹּה אוֹ כֹה הַדָּבָר –

דְּלֵקָה נָפְלָה בַּשָּׁמַיִם!

בַּשָּׁמַיִם דְּלֵקָה נָפְלָה –

הוֹי, מַה-גָּדְלָה הַמַּהְפֵּכָה!

כָּל הָאָרֶץ אָז הֵרִיחָה

רֵיחַ שְׂרֵפָה, רֵיחַ חֲרֵכָה.

גֵּאוּת עָשָׁן נִתְּכוּ אָרְצָה,

וַתִּכְהֶינָה כָל עֵינַיִם;

חֲרוּכֵי אֵבֶר, צְרוּבֵי כָנָף,

נָפְלוּ כְּרוּבִים מִשָּׁמָיִם.

נוּדוּ, נוּדוּ, אַנְשֵׁי חֶסֶד,

אֶל הַכְּרוּבִים הַנֶּחְשָׁלִים!

אוֹמְרִים, כִּי מֵאֵלֶּה נָפְצוּ

פִילוֹסוֹפִים וּמְקֻבָּלִים…

אָז גַּם אֶל עֲלִיּוֹת מָרוֹם,

מוֹשָׁבוֹת הָאֱלִילִים, פָּרְצָה

אֵשׁ וַתְּלַהֲטֵם, וּבְהֵחָפְזָם

לָנוּס נָפְלוּ, נָפְלוּ אָרְצָה.

נֵפֶל אֵלִים – מַחֲזֶה יָפֶה,

מַרְנִין לֵב כָּל-יִלְדֵי שַׁחַת

וַיּתְהוֹלְלוּ הָאֵימִים,

הִתְרוֹעֲעָה שְׁאוֹל מִתַּחַת.

וַיַּעֲלֹזוּ, וַיִּצְחָקוּ,

וַיְרַקֵדוּ, וַיָּחֹלוּ

חַבְרֵי שֵׁדִים – וְהָאֵלִים

נָפְלוּ, נָפְלוּ וַיִּפֹּלוּ.

“עֵת בֵּהָלָה – עֵת לַעֲשׂוֹת”!

– נָתְנוּ שֵׁדִים קוֹל בְּחֻמָּם –

עַתָּה נָקוּם; הַשְׁמֵד הַשְׁמֵד

כָּל הָאֵלִים, אַבְּדֵם, הֻמָּם

הָבָה, פִּתְחוּ בְּרִיחֵי אָרֶץ!

נֵצֵא חוֹצֵץ וְשׁוֹטַטְנוּ

נָעוּף, נִסַּק זְבוּל עֲרָבוֹת

וּכְבַשְׁנוּהוּ וְשָׁלַטְנוּ

בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ,

עֶלְיוֹן נִהְיֶה עַל כֻּלָּהַם…

שְׂאוּ רָאשֵׁיכֶם, פִּתְחֵי עוֹלָם!"

צַהֲלַת שֵׁדִים, צְחוּק כְּרָעַם,

שֶׁבֶר בְּרִיחִים, פֶּרֶץ דְּלָתוֹת…

מַה-תְּחִילִין, הָאֲדָמָה!

הֲתַמְּלִיטִי1 אֶרֶץ חֲדָשָׁה,

אִם גַּם אַתְּ תֶּחֶרְבִי שְׁמָמָה?

וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה

וַיִּפָּתְחוּ אַלְפֵי פֵיוֹת

וַיָּקִיאוּ אַלְפֵי שֵׁדִים

פֹּה וָשָׁם מִכָּל הַפֵּאוֹת.

וּמִכֹּחַ קִיא הָאָרֶץ

בְּנֵי-הָרֶשֶׁף עוּף הִגְבִּיהוּ;

אֵלֵי-רוֹם מִנִּפְלָם עָז

בְּפִי הָאָרֶץ שְׁאוֹל הִצִּיעוּ.

וּבֵין תִּימְרוֹת אֵשׁ וְעָשָׁן

שָׁטוּ שֵׁדִים, עָפוּ רוֹמָה;

אֵשׁ בְּנֵי-רֶשֶׁף לֹא יִירָאוּ

וַיַּעֲלוּ הַשָּׁמָיְמָה.

עָלוּ, כָּבְשׁוּ הֵיכְלֵי אֵלִים,

אַף מֶמְשֶׁלֶת עָל יָרָשׁוּ;

וּבְקִבְרוֹתָם הָאֱלִילִים

שָׁכְבוּ, בָּלוּ וַיִּבְאָשׁוּ.

חֲמַת הַמֵּצִית כְּבָר שָׁכָכָה,

אַף הַשְּׁחָקִים כָּבֹה כָבוּ –

אַךְ הַסְּדָרִים הָרִאשׁוֹנִים

אֶל מְכוֹנָם טֶרֶם שָׁבוּ.

עוֹד מִתִּגְרַת שֵׁדֵי מָרוֹם

אֵלִים כָּלִים, נוֹפְלִים חֲלָלִים.

מֵעַי, מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם

לִבִּי אֶל הָאֲמֵלָלִים!


ג' שבט תרנ"ג, זיטאמיר


  1. כך!  ↩

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

לִפְלֵטָה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

יעקב-חיים בן אסתר נמנה בימים הראשונים, כשעֵסק בתי-משׂרפוֹת היי“ש עמד על מרומי הפסגה, בין עשירי עיר קיטוֹב ושָׁמוּ את הונו לסכוּם של עשרים אלף רו”כ: והוּא הרויח והוציא, הרויח והוציא, הוסיף מעשה על מעשה ומסחר על מסחר. וביום אחד “נשבר כל הבנין הפרוץ” והרבה מן הכסף המדוּמה ירד לטמיון. אחרי ימי העשירוּת באו ימי שמיטת-כספים, ושוב עסקים בערכּאוֹת וגם בדיני ישראל. יעקב-חיים אינו עשיר עוד, אדרבה, מָטה ידו והוא אך מתפּרנס משלוש פּרותיו ההוֹלנדיוֹת שנשארו לו מימי גדלותו. אשת איש עשיר, שמתפּלל במזרחו של בית-המדרש ולוֹ יד ושם בין חשובי העיר, מוכרת חלב, חמאה וגבינה ולפעמים גם ביצי תרנגולותיה לאחרים. איך נפלת וירדת, הילל בן שחר!

ליעקב-חיים היה אך בן יחיד, ושמו חזקיהו, כשם מלך יהודה, והוא בימי מפלת אביו כבן עשר. והנער חרוץ מעט ובעל-שכל, לומד בחדר את תורת האבות ולומד מפי מורה גם יסוֹדי שפת רוּסיה וחשבון. בימינו אלה לא נוכל לחנך עלם כוּלו לשמים וצריך לתקנו גם לבריות. יעקב-חיים לא שם לבו כלל לדיבּת רבים, ולו גם סוד צפוּן בחינוך בנו וסילול מזלו…

בארון יפה אחד של עץ, שעמד בחדר-משׂכּיתו, היה מוּנח על קרקעיתו נרתיק של עור, והוא קשור בשבעה קשרים וחותם עליו. בו היו שמורים אלף שקל בדינרי-זהב; ואת אלה הקדיש בסתר בתור נדה מסוּים ליוצא חלציו. יעקב-חיים אינו עשיר עוד ואין לו שום תקוה בחיים, אבל באלף זהב אפשר לטעת את בנו חזקיהו במשפחת עשירים בעלי הון, ושם כבר יכבוש לו דרך.

ימים רעים באו ליעקב-חיים. מחלה מתדבקת המיתה שתים מפרותיו, והעגלים עוד רכים המה ולהם אין לשׂבּר. לוּ היה בידו כסף לקנות מיניקות אחרות, כי אז היה יכול לחזק מעט את מעמדו; אבל כסף מלבד הנדה האמור אין; ושום איש בקיטוב לא ילוה עוד מה ליעקב-חיים. אם השמש אינו זורח בעולם אז אין חום גם בלב. לפני שנים עשׂר היה רוּח-החיה באופני העיר, והשכימו רבים לפתחו והוא נתן “במילות-חסדים” לכל מבקש. עתה הוא בודד במועדיו, הוא מתפלל יחידי אפילו בתוך הציבור, וגם יושב-שמים אינו מתעסק עמדו ברב. מה לו ולבעל-הבית שירד מנכסיו? ומה יתן לו אדם יודע אך בקושי פירוש המלות ומקיים את המצוות אך על פי פשוטן?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.