הוֹי הוֹי, הָעֵץ! זֶה הָאִישׁ נְטָעֲךָ

בְּיוֹם פֶּגַע רָע וּבְכַף שֶׁל מְנֻוָּלִים,

טִפַּח אוֹתְךָ לְפִיד לַנֶּכֶד,

לְדוֹר עוֹד יָקוּם וּלְחֶרְפָּה לִכְפָרוֹ.

וּמֻבְטְחַנִי, כִּי הוּא יָדָיו שֶׁלּוֹ

שִׁבְּרוּ מַפְרֶקֶת אָבִיהוּ, הוּא בַּלֵּיל

הִזָּה בַּחֶדֶר דַּם אוֹרֵחַ,

רַעַל מִקּוֹלְכָה וְקֶסֶם בְּיָדָיו,

וְכָל-אֲשֶׁר בְּלֶב אִישׁ עוֹשֶׂה רִשְׁעָה,

הוּא הֶעֶלְךָ בְתוֹךְ תְּחוּמֵי שְׂדוֹתָי,

אוֹתְךָ עֵץ סָר, אוֹתָךְ מַפֹּלֶת

עַל רֹאשֹ אֲדוֹנֶיהָ הַחַף מִכָּל-חֵטְא.

כִּי מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הִרְגִּישׁ שׁוּם אָדָם

מַה בִּכְנָפֶיהָ הַשָּׁעָה לוֹ תָבִיא:

הַפּוּנִי יִירָא מִמֵּי בּוֹסְפוֹרוּס,

אַךְ לֹא מִגּוֹרָל מִמָּקוֹם אַחֵר.

חִצֵּי הַפַּרְתִּים וְרַגְלָם הַקַּלָּה

עַל הָרוֹמִי פַּחְדָּם, וְהַפַּרְתִּים הֵם

כַּבְלֵי רוֹמָא וְעָצְמָהּ יְבַעֲתֵמוּ,

אֶפֶס שֹׁד פֶּתַע חוֹטֵף לְאֻמִּים.

לְמַלְכוּת פְּרוֹזֶרְפִּינָה קָרַבְתִּי מְאֹד

וּכְבָר רָאִיתִי אֶת אֶאַק הַשּׁוֹפֵט,

כִּסְאוֹת הַחֲסִידִים נִפְטָרוּ,

גַּם אֶת סַפְּפוֹ בְּמֵיתָר תֶּאֱבַל

בְּשֶׁל עֲלָמוֹת חֲמוּדוֹת בְּנוֹת-אַרְצָהּ,

וְגַם אוֹתְךָ אַלְקֶס עִם קַתְרוֹס הַזָּהָב

מַרְנִין זַוְעוֹת-קְרָב וּמִלְחֶמֶת,

כָּל זַוְעוֹת-יָם, זְוָעוֹת שֶׁל גּוֹלָה.

מַחֲרִישִׁים וּמִשְׁתָּאִים לִשְׁנֵיהֶם

עָמְדוּ צְלָלִים בַּקֹּדֶשׁ מַאֲזִינִים

שְׁכֶם אֶחָד שִׁכּוֹר מִזֶּמֶר

עַל עָרִיצִים מְגֹרָשִׁים וְעַל קְרָבוֹת.

וּמָה הַפֶּלֶא? כְּלוּם אֹזֶן שְׁחוֹרָה

לֹא תֵט מִפְלֶצֶת, שֶׁרָאשֶׁיהָ מֵאָה,

לַמַּנְגִּינוֹת, כְּלוּם לֹא יָרִימוּ

רֹאשׁ הַנְּחָשִׁים בְּשַׂעֲרוֹת הַפוּרְיוֹת?

גַּם פְּרוֹמֶתֶס וְאָבִיהוּ שֶׁל פֶּלוֹפֶּס

שׁוֹכְחִים עָנְיָם לַשִּׁירָה הָעֲרֵבָה,

וּכְסִיל לֹא עוֹד יִרְדֹּף הַלַּיִשׁ,

וּמִנְּמַרְמָרִים יְרֵאִים יֶחְדָּל.

15.1.39