[כתר מעט פרוד ואל תוננו ]/ משה אבן עזרא
כַּתַּר מְעַט, פֵּרוּד, וְאַל תּוֹנֵנוּ / וּלְאַט, בְּכִי, כִּי חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ!
מִדַּם לְבָבוֹת שָׁאֲבוּ, עַד כִּי לְדָם / הָיוּ בְעֵצֵינוּ וְבַאְבָנֵינוּ.
נַבְלִיג עֲלֵי יָגוֹן – וּבִצְדִיָּה יְגַל / סוֹדֵי לְבָבֵנוּ וּמַצְפּוּנֵינוּ.
גַּם נֶאֱנֹק דּוּמָם, לְבִלְתִּי יִשְׂמְחוּ / צָרִים וְ“הֶאָח” יֹאמְרוּ מוֹנֵינוּ.
לוּ חָרְבוּ מֵי הַבְּכִי, לֹא חָרְבוּ / בָּתֵּי מְגוּרֵינוּ וּמִשְׁכָּנֵינוּ.
נֶהְמֶה הֲמוֹת יוֹנִים עֲלֵי עַנְפֵי הֲדַס, / כִּי יִזְכְּרוּ פֵרוּד וְיִתְאוֹנֵנוּ,
יִבְכּוּ עֲלֵי רֵעַ וְיִטּוּ מִבְּלִי / יַיִן כְּשִכּוֹרִים וְיִתְרוֹנֵנוּ.
הַיּוֹם אֲשֶׁר עָלָה נְדוֹד בָּנוּ – הֲלֹא / טוֹב לַעֲלוֹת מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ!
בִּכְלֵי קְרָב לוּ נוּכְלָה לוֹ, נִדְרְכָה / קֶשֶׁת וְגַם נִתְעַל בְּסִרְיוֹנֵנוּ,
נַצְבִּיא חֲיָלֵי הַבְּכִי, כִּי הֵם בְּאֶ- / פֶס יָד מְנוּסֵנוּ וּמִשְׁעָנֵנוּ,
נִבְכֶּה לְשֹׁד פֵּרוּד וְנִשְׂחַק לַהֲמוֹן / יַלְדֵי יְמוֹתֵינוּ וְלִזְמַנֵּנוּ
עֻלּוֹ בְּצַוָּאר שָׂם, וְאֶת סִבְלוֹ עֲלֵי / שֶׁכֶם, וּמוּעָקָה עֲלֵי מָתְנֵינוּ,
עִצֵּם עֲצָמֵינוּ, וְשָׁלַח אֵשׁ בְּלִ- / בֵּנוּ וְגַם רָזוֹן בְּמִשְׁמַנֵּינוּ –
עַד שָׂבְעָה נֶפֶשׁ בְּרָעוֹת עָצְמוּ / לִסְפֹּר וְאַרְצָה דָּבְקָה בִּטְנֵנוּ.
יָשׁוּב וּבָנוּ יַהֲפֹךְ יָדוֹ בְכָל / רֶגַע, וְאַךְ לֹא נֹאמְרָה “חָנֵּנוּ!”
יָדוֹ אֲשֶׁר רֶשֶׁת מְצוֹדִים פָּרְשָׂה / מֵאָז לְחַפֵּינוּ וְלִנְבוֹנֵינוּ:
הִיא אָרְכָה, עַד רוֹשֲשָה הוֹנָם וְעַד / נָגְעָה בְהוֹנֵנוּ וְקִנְיָנֵינוּ,
אַךְ קָצְרָה לָבֹז חֲסָדִים דָּגְרוּ / בַחְדַר לְבָבֵנוּ וְגַם קִנֵּנוּ!
רוּחַ אֲשֶׁר עָבַר בְּנֶשֶׁף עַל פְּנֵי / רֵיחַ נְרָדֵינוּ וְשׁוֹשַׁנֵּינוּ –
שָׂא אֶת שְׁלוֹמֵנוּ לְאַחִים בָּגְדוּ, / כִּי מֵהֲלֹךְ יִתְמַהְמְהוּ יוֹנֵינוּ,
וּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם תְּנוּאוֹת קָצְרוּ / מֵהֶם דְּבָרֵינוּ וְעִנְיָנֵינוּ,
תֵּצַר אֲדָמָה מִנְּשׂא אוֹתָם – וְאַף / אָרְכֵי סְפָרֵינוּ וְגִלְיוֹנֵינוּ!
נִלְטֹש לְרֹעַ מַעֲשֵׂיהֶם עֵין חֲרוֹ- / נֵנוּ, וְתָמִיד נַחֲרֹק שִׁנֵּינוּ:
מַעְשִׂים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ מִיּוֹם הֱיוֹת / תֵּבֵל, לְשָׁמְעָם צָלֲלוּ אָזְנֵינוּ,
אַךְ עִם אֱנוֹשׁ לֹא נִזְכְּרָה זֹאת בַּזְּמָן, / כִּי עִם לְבָבֵנוּ וְרַעְיוֹנֵינוּ.
נִשְׁכֹּן בְּבוֹר קִצְפּוֹ – וְהֵמָּה יֶחֱסוּ / תַחַת כְּנַף טוּבוֹ וְיִתְלוֹנֵנוּ,
יִתְלַחֲשׁוּ אִישִׁים “יְמִינָם עָתְקָה / חַיִל!” וְאַרְצָה יִפְּלוּ פָנֵינוּ.
נֵבוֹשׁ בְּאָמְרָם, כִּי יְדֵיהֶם מָצְאוּ / כַבִּיר, וְנָכֹף רֹאשׁ כְּאַגְמוֹנֵינוּ
נַזְכִּיר שְׁמָם תָּמִיד – וְנִמְצָא נַחֲלֵי / נֹפֶת בְּחִכֵּנוּ וּבִלְשׁוֹנֵנוּ,
וַיַּאְטְמוּ אֹזֶן, לְבִלְתִּי יִשְׁמְעוּ / נֹעַם שְׁמוֹתֵינוּ וְזִכְרוֹנֵנוּ,
אֵיךְ הָיְתָה בָנוּ אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעָה / מֵאָז בְּהוֹרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ?
שִׁמְצָה תְהִי לָעַד בְּקָמֵינוּ, וְגַם / חֶרְפָּה חֲרוּשָׁה עַל פְּנֵי בָנֵינוּ!
הִנֵּה לְךָ, אָחִי, אֲמָרִים – נִמְסְכוּ / בָם רֹאשׁ פְּתָנֵינוּ וְטוֹב יֵינֵנוּ.
מִשְׁפָּט וְצֶדֶק נִבְחֲרָה לָנוּ, וְאָז / נִשְׁקֹט וּמַה טּוֹב נֵדְעָה בֵינֵינוּ.
אִם אֵין אֱנוֹשׁ יוֹכַח וְעָלֵינוּ יְשַׁו / יָדוֹ – הֱיֵה אַתָּה פְלִיל דִּינֵנוּ!
גּוּר בַּאֲשֶׁר תָּגוּר – בְּמָקוֹם נֶאֱמָן / תִּשְׁכֹּן בְּלִבֵּנוּ וְאִישׁוֹנֵינוּ.
נוֹחִיל לְאֵל – אוּלַי זְמָן יַחְבִּיר אֲשֶׁר / הִפְרִיד וְעוֹד יִסֹּב לְהַרְנִינֵנוּ,
נִשְׂמַח – וְיֵבוֹשׁוּ מְשַׂנְאִים בַּחֲזוֹת / אֶת מִפְעֲלוֹת הָאֵל וְיִתְבּוֹנֵנוּ,
שָׁלֵו הֱיֵה וּכְפִי רְצוֹנֶךָ חֲיֵה / וּבְשַׁי כְּתָבְךָ כַּפְּרָה פָנֵינוּ,
יִמָּשְׁכוּ יָמִים בְּחַבְלָךְ, עַד אֲשֶׁר / יִבְנוּ חֲסָדֶיךָ וְיִכּוֹנֵנוּ!