מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

למתנדבים בעם

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם / חיים נחמן ביאליק


לִבְשׁוּ-נָא עֹז! דִּרְכוּ-נָא עֹז!

בִּמְעָרוֹת הַצּוּרִים, חֳרָשִׁים מְצִלִּים,

הִתְלַקְּטָה הַפְּלֵיטָה בִּימֵי חַשְׁמוֹנָאִים,

צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת עִם רִנְנַת הַתְּהִלִּים

כְּאֶחָד הֵשִׁיקוּ דְּמִי יְעָרִים וּסְלָעִים,

וּבְמַחֲבֵא חֳרָשִׁים, בִּמְעָרוֹת אֲפֵלָה,

יְשׁוּעָה גְדוֹלָה גָּמֵלָה.

וַאֲנַחְנוּ דּוֹר דַּכָּא, קְצַר יָד, בְּנֵי עַם-עָנִי,

עַל-לִבּוֹת בָּנֵינוּ נַהַלְמָה-נָּא חוֹצֵץ,

וּדְבַר אֲדֹנָי עַמּוּדֵנוּ הַיְמָנִי,

וְהוּא פַּטִּישֵׁנוּ הַמְפוֹצֵץ!

עוֹד לֹא כָל-כֹּחֵנוּ נָתַנּוּ לָבֹז –

בֵּאלֹהִים לָנוּ עֹז!


לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!

בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!

בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!

מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –

הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!

כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:

אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!

כָּל-פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז וְהָאוֹרָה,

שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,

הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֱגֹרָה,

וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;

וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם

חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!


חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!

אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ –

לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;

מֵהָרֵי הַנֶּשֶׁף עוֹד נַחְצֹב לֶהָבָה,

מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים – סַפִּירִים לִרְבָבָה.

עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ –

עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ.

הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!

נָגֹלָּה-נָּא הָרֵי הַנֶּשֶׁף, נָגֹלָּה!

נַחַשְׂפָה-נָּא שִׁכְבוֹת הָאוֹרִים הָרַבִּים!

הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים!

הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!

חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!


אודיסא, תר"ס, תשרי.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

צִיּוּנִים ז'

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

ז'

מספר “שופטים”. – “ויהי כי טוב לבם ויאמרו: קראו לשמשון וישחק לנו… ויקראו לשמשון מבית-האסורים… ויעמידו אותו בין העמודים… ויאמר שמשון (העיוור): הניחה אותי והמישני את העמודים אשר הבית נכון עליהם… ויקרא שמשון: ה' אלוהים, זכרני-נא וחזקני-נא אך הפעם הזה… וילפות שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם… ויט בכח…ויפול הבית”.

––––

“בין שני אריות”. – לשוא. לשוא נזכיר בלבנו בימים האלה את החזיון ההוא. לשוא נקרא: “אלוהי שמשון! חיה בלבנו!” רחוקים אנו מספר-שופטים, התרחקנו. אך עבר שבוע-שבועים מאחר הפוגרום בירושלים – ולא רק שאין זכר לשרירי-שמשון, שאינם, כי אם חסר גם חוסן-לבו, שהיה יכול להיות. ובכלל אין שום “אנלוגיה”. כי אכן גם לא “בטוב-לבם” בשנת 1917 קראו לנו מבית-האסורים לשחק לפניהם, כי אם במומנט מעורפל מאד, בעת שגרמניה הלכה מחיל אל חיל, ועתיד תורכיה ונפותיה לא היה מחוּור כלל. בעת שאחזו בכל האמצעים המעורפלים, אז אחזו גם באמצעי זה: שליחת לחם-הבטחה לציוניות על פני המים. למַה זה מחייב אותם? והסוף הוכיח על התחילה. עכשיו, כשהמצב נתברר, כבר אין תורך בשום ערפל ובשום שמירת-חובה. וכוח לנו לחייב, “להטות את הבית” – אין. לנו אין. והבית עומד. גם יעמוד.

––––

מ“ספר-האגדה”. – “בימי ריב”ח גזרה מלכות הרשעה (פירוש: רומא של אדריינוס) שׁיִבָּנה בית-המקדשׁ… הושׁיבו טרַפזין (פּירושׁ: מיני בנקים) והיו מספקים לעולי-גולה כל צרכם… (הלכו הכותים הללו וקיטרגו על היהודים… אמר להם המלך (פירוש: הנציב שעל אסיה הקטנה, כי לקיסר רומא היה רחוק): מה אעשה והרי כבר גזרתי… אמרו לו: שלח ואמור להם (ראה האמתלה בגוף-הספר, עיין שם) ומאליהם יחזרו בהם. בינתים היה כל העם (היהודי) כנוּס בבקעה… כיון שהגיע כתב-המלך התחילו בוכים… ביקשו למרוד… נכנס ריב“ה ודרשׁ: ארי טָרף טֶרף ונכנס עצם בגרונו. אמר: כל מי שיבוא ויוציאו, אתן לו שכרו. בא קורא מצרי (נוסח אחר: קורא סתם, לאו דוקא מצרי), שמקורו ארוך, נתן מַקורו לתוך פיו והוציא את העצם. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו הארי: אין לך שכר גדול מזה, שנכנסת לפי ארי בשלום ויצאת בשלום”

… הנמשל אינו זקוק לפירושים יתרים.

––––

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.