מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קְטִינָא כָּל-בּוֹ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קְטִינָא כָּל-בּוֹ / חיים נחמן ביאליק

א

נַעַר יֶשׁ לִי – חֹמֶט קָטָן,

גָּדְלוֹ אֶצְבַּע – וּבְכוֹר שָׂטָן.

אָמָן הוּא בְּכָל חֲרֹשֶׁת:

גַּם בַּבַּרְזֶל, גַּם בַּנְּחֹשֶׁת

וּבַחֶרֶשׂ וּבָאֶבֶן

וּבַנְּיָר וּקְנֵה-הַתֶּבֶן

וּבָעֶצֶם וּבָעֵצִים

וּבִקְלִפַּת-שׁוּם וּבֵיצִים; –

יָד בַּכֹּל לוֹ, מַזַּל-בְּרָכָה

רוֹאֶה הוּא בְּכָל מְלָאכָה:

חוֹתֵךְ, גּוֹזֵר, שָׁף וּמְתַקֵּן

בַּמַּקְצוּעַ וּבַסַּכִּין

גַּם בַּמַּעֲצָד וּבַפְּצִירָה

יָד אֱמוּנָה לוֹ וּמְהִירָה,

דּוֹק וְתִמְצָא בְּאַמְתַּחְתּוֹ

וּבְצַלַּחְתּוֹ כְּלֵי-מְלַאכְתּוֹ:

יָתֵד, מַסְמֵר, וָו וָחֶרֶט,

מַסְרֵק פָּגוּם, מְחוּגָה, שֶׂרֶד,

מַנְעוּל קְלֹקֵל, שֵׁן מַפְתֵּחַ

וּמַרְצֵעַ וּמַקְדֵּחַ,

צַוָּאר-בַּקְבּוּק, רֹאשׁ הָעֱלִי,

דַּד שֶׁל כִּיּוֹר, שֶׁבֶר-כֶּלִי,

וּשְׁפוֹפֶרֶת וְגַרְגֶּרֶת,

קְנֵה-מִקְטֶרֶת וּמִסְפֶּרֶת.

פִּי-טַבַּעַת, אֹזֶן מַחַט –

הַכֹּל יָכִיל וְכוֹלְלָם יַחַד!

לֹא לְחִנָּם שְׁמוֹ בַּמְּדִינָה:

קְטִינָא כָּל-בּוֹ, כָּל-בּוֹ קְטִינָא.

ב

מִי יְתַנֶּה עֹצֶם פְּלָאָיו!

קְטִינָא עָשָׂה רֶכֶב זָהָב.

חֵיק וְאַרְגָּז לַמֶּרְכָּבָה –

קְלִפַּת בָּצָל זְהַבְהָבָה;

בֵּית-קִבּוּלָהּ – מְלֹא צִפֹּרֶן,

מוֹטוֹתֶיהָ – מַחְטֵי אֹרֶן,

שְׁנֵי גַפְרוּרִים דַּקֵּי-קָנִים

זַעֲרוּרִים לָהּ לַסְּרָנִים,

הָאוֹפַנִּים – שֶׁל עֲדָשִׁים,

גַּרְגְּרִים קְטַנִּים וּמְפֻלָּשִׁים.

כֵּן וּמוֹשָׁב שָׂם לָרַכָּב

מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב – צוּרַת מַקָּף.

הַכֹּל נַעֲשָׂה, הַכֹּל הוּכָן, –

רַכָּב, קוּם עֲלֵה לַדּוּכָן.

קְטִינָא רָתַם הַמֶּרְכָּבָה.

צֶמֶד סוּסִים – אֵשׁ לֶהָבָה!

גּוֹמְאֵי אֶרֶץ, בּוֹקְעֵי יַמִּים –

“סוּסֵי-מֹשֶׁה” אֲדַמְדַמִּים.

כְּלֵי הָרִתְמָה – פִּלְאֵי פְּלָאוֹת:

רְצוּעוֹת דַּקּוֹת עִם לוּלָאוֹת,

גִּידִים שְׁנַיִם – לַמַּחְגָּרוֹת,

לַמּוֹסֵרוֹת – שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

קְנֵה-הַתֶּבֶן – קֶשֶׁת נְטוּיָה,

פַּעֲמוֹן אָבִיב – צִיצִית תְּלוּיָה,

עַל הַדּוּכָן רַכָּב אוֹחֵז

בַּמּוֹשֵׁכוֹת: יַתּוּשׁ פּוֹחֵז.

שׁוֹט לַסּוּסִים – חוּט וָמַחַט,

וּבָרֶכֶב יוֹשְׁבִים יַחַד

שֶׁבֶת גְּבִירֵי עָם חֲשׁוּבִים

צִרְעָה אַחַת וּשְׁנֵי זְבוּבִים,

צֹרְחִים מַר וּפֹרְשִׂים כַּף שָׁם,

כִּי הַקּוֹץ – אֲבוֹי לְנַפְשָׁם! –

בַּאֲחוֹרֵיהֶם בָּא וְּנָקָבם

וַיַּצְמִידֵם אֶל מוֹשָׁבָם…

גַּם הָרָצִים, בְּנֵי הַכּוּשִׁים,

פַּרְעֹשׁ חִגֵּר, זְבוּב בֶּן-יוֹמוֹ,

בָּאוּ וַיֵּחָלְצוּ חוּשִׁים

וַיִּתְיַצְּבוּ אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ

עַל הָרֶכֶב כִּמְזֻמָּנִים

לִהְיוֹת לוֹ אֲחַשְׁתְּרָנִים.

עוּרָה, לָמָּה תִּישַׁן, רַכָּב,

הָנֵף שׁוֹט וְאַל תִּתְעַכָּב!

הוֹי, רְאוּ, הַיַּתּוּשׁ זוֹרֵר,

פָּשַׁט רֶגֶל, שׁוֹטוֹ עוֹרֵר,

הִנֵּה זִמְזֵם, הִנֵּה שָׁרַק,

וְהָרַכָּב טָס כְּבָרָק!

זְבוּב קְצוּץ-כָּנָף

רָץ מִלְּפָנָיו

וּמֵאָחוֹר

פַּרְעֹשׁ שָׁחֹר!

עַד לַמָּרוֹם אָבָק עָלָה,

הָאֲדָמָה רָגְזָה, חָלָה,

רַעַם, רַעַשׁ וּבֶהָלָה.

נְמָלָה רָאֲתָה כֵּן נִדְהָמָה

וְלֹא קָמָה בָּהּ נְשָׁמָה,

חָגָב שָׁמַע – וַיִּתְחַבָּא,

הַחִפּוּשִׁית –צְנָח עַל גַּבָּהּ!

חִלֵּק, בִּלֵּק, אֶלְדָּד, מֵידָד

מָחֲאוּ כַּף וְקָרְאוּ: הֵידָד!

וּבַמְּדִינָה עָבְרָה רִנָּה:

כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי קְטִינָא!

ג

אָכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי קְטִינָא!

קְטִינָא בָּנַה לוֹ גַּם סְפִינָה.

נְבוֹבַת אֱגוֹז, קְלִפָּה חֲלוּלָה,

מִקְשָׁה אַחַת עָשָׂה כֻּלָּה,

וּמִכָּתְלָהּ אֱלֵי כָּתְלָהּ –

קֶרֶשׁ, כֵּן לַמַּלָּח שָׁת לָהּ;

קְנֵה-שִׁבֹּלֶת בֶּן-הַגֹּרֶן

הָקֵם הֵקִים בָּהּ לַתֹּרֶן,

וּפַסְפַּסֵּי נְיָר רַב-צְבָעִים –

דְּמוּת מִפְרָשִׂים לָהּ וּקְלָעִים,

עַל הַתֹּרֶן נֵס הוֹקִיעַ –

לִבְנַת סַפִּיר דְּמוּת רָקִיעַ,

גַּם עִם צוּרַת מָגֵן-דָּוִד

וּבַתָּוֶךְ כּוֹכָב שָׁבִיט;

וּבְבֵית-קִבְעָם שָׂם כַּהֹגֶן

הַמִּשּׁוֹטִים עַל הָאֹגֶן;

שֶׁמָּא שָׁכַח אֶת הָעֹגֶן?

לֹא, חָלִילָה! חָח שֶׁל חַכָּה

עָשָׂה אוֹתוֹ, וּשְׂעָרָה דַּקָּה;

וּבִן-רֶגַע, וּכְמוֹ הֶגֶה

וּבִירֵכָהּ אוֹתוֹ קָשַׁר.

כִּכְלוֹת הַכֹּל הֵבִיא שָׁשַׁר,

טָח עַל חָטְמָהּ וּמָשׁוֹחַ

שְׁמָהּ הַמְפֹרָשׁ “תֵּבַת נֹחַ”.

עַתָּה חָזָה לוֹ בַּחוּרִים

עַזֵּי נֶפֶשׁ, כֻּלָּם בְּרוּרִים,

כֻּלָּם פֹּחֲזִים כֻּלָּם רֵיקִים,

וּמֵהֵם לָהּ פְּקִידִים הֵקִים

אֶת-הַזִּבֵּל קְטִינָא קִבֵּל

וַיִּתְנֵהוּ בְּרֹאשׁ הַחִבֵּל;

אֶת-הַצְּרָצַר בֶּן-הַחֲשֵׁכָה

לִקְבַרְנִיט לָהּ עַל יְרֵכָהּ;

חַרְגֹּל קַל, בַּשָּׂדֶה יָשׁוּט –

תּוֹפֵשׂ מָשׁוֹט, מַלָּח פָּשׁוּט.

אִישׁ עַל כַּנּוֹ וּפְקֻדָּתוֹ,

לְפִי כְּבוֹדוֹ – כֵּן מִשְׂרָתוֹ.

אַחֲרֵי חֲלֻקַּת הַמִּשְׁמָרוֹת

יָצָא לְבַקֵּשׁ יָם וּנְהָרוֹת:

קִישׁוֹן, פִּישׁוֹן, פְּרָת אוֹ גִיחוֹן

יָם הַקָּרוּשׁ, יָם הַתִּיכוֹן,

שֹׁקֶת, עָבִיט, גֵּב וְכַדּוֹמֶה

מְקוֹם אֳנִיּוֹת וּכְלֵי גֹמֶא;

סוֹף-סוֹף הוֹרִיד אֶת-הַתֵּבָה

אֶל הַמַּיִם בָּעֲרֵבָה;

וּבִכְדִֵי שֶׁלֹּא תָּנוּחַ,

הוֹצִיא מֵאוֹצְרוֹתָיו רוּחַ,

נָשֹׁף נָשַׁף בָּהּ בְּחָזְקָה,

פְּחָה וּפְחָה – עֲדֵי הִנָתְקָהּ

מִיַּבָּשָׁה, וּבְלִי מֹרֶךְ

הָאֳנִיָּה רָצָה אֹרַח.

ד

אָכֵן עָצְמוּ הַמִּכְשׁוֹלִים,

הַמִּשְׁבָּרִים, הַנַּחְשׁוֹלִים;

חָגָה, נָעָה הָאֳנִיָּה,

תְּהוֹם לְרַגְלָהּ פָּתְחָה פִּיהָ.

גַּם חוֹבְלֶיהָ הַגִּבּוֹרִים

רֹאשָׁם סְחַרְחַר כַּשִּׁכּוֹרִים,

רֶגַע קַל וְיָרְדוּ שְׁאוֹלָה, –

אַךְ נִלְחָמָה – גַּם יָכֹלָה,

וּכְבַתְּחִלָּה בֵּין מִשְׁבָּרִים

קוֹמְמִיּוּת נִסָּהּ תָּרִים.

קַלַּת כָּנָף, שְׂמֵחָה, דְּגוּלָה,

תִּבְקַע דֶּרֶךְ לָהּ בַּמְצוּלָה,

תַּחְתֹּר, תִּדְרֹךְ עֹז קָדִימָה,

הִיא וְכֹל הַכְּבֻדָּה פְּנִימָה.

עַד אַרְגִּיעָה וְהָאֳנִיָּה

בְּשָׁלוֹם אֶל הַחוֹף הִגִּיעָה.

גִּילָה, רִנָּה, שִׂמְחָה, שָׂשׂוֹן:

בָּרוּךְ אֵל! לֹא קָרָה אָסוֹן!

“הֵידָד, הֵידָד!” אָז הִכְרִיזָה

כָּל הַחֶבְרָה הַעַלִּיזָה –

הֵידָד, קְטִינָא! הַלְלוּהוּ!

הִקִּיפוּהוּ, הִכְתִּירוּהוּ.

מִי אֶת שְׁבָחָיו לֹא יְמַלֵּל,

מִי לֹא יִגְמֹר עָלָיו הַלֵּל!

הַכֹּל, הַכֹּל: חִלֵּק, בִּלֵּק,

אִלֵּם וּכְבַד-פֶּה וְעִלֵּג;

נָשִׁים, טַפָּן מָחֲאוּ כַּפָּן

וַיָּרִיעוּ: יְחִי הַסַּפָּן!

וּבַמְּדִינָה עָבְרָה רִנָּה:

אָכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי קְטִינָא!

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

כתר שירה

מאת משה בסוק (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

‘שמש אחת במרום ושיר יחיד ללב’ – ואחד משוררו-בחירו של העם. לא במעמד הר קדמוני ולא בבחירה נוסח עידננו ניתן המשורר לעם, כי אם ב’משא אהבה', בשימת מצור על נווֹ, בקשב אל ‘קרדומו’ השובת, בהליכה עם שירו אל סבלות-לב ואל חשבון-עולם.

לא באמירת ‘אמן’ חטופה של כל הציבורים אשר בדור יעוטר הראש. עתים כמו חלוּק הלב, והרבה טעמים לנהייתו אחרי נשר-שירה, שני בדורו. שכּן לא ביחידות קמים הם גדולי-השירה, כי אם זוגות-זוגות, הנראים פעמים תאומים. הנה משוררם של ‘שירי הים’ ו’שירי ציון' ועמו ועל ידו ונכחו – משוררו של ‘כתר מלכות“; יהודה הלוי ושלמה אבן-גבירול בנשימה אחת הם הגוּיים וכעין מו”מ על סדר ההגייה, על מוקדם ומאוחר מועט. ובקפיצת הדרך מעל פני דורות ועמים: הנה ‘אוֹניגין’ ו’פיצוֹרין’ – ‘אגמים’ אלו של פוּשקין ולרמונטוב, בהם ובשירוֹת אחרות שלהם צופה העם הרוסי עולמו, נגעיו ויפעותיו. וכמותם ל’זוגיות' ולנפתוליה – גיתה ושילר, מיצקביץ' וסלובאצקי, בדראמה, באיפוס ובחזון, בריאליות ובחלומיוּת, בחירוּת עריצה של היחיד ובמלחמות-עם לנשימת אויר החירות. וביירון ושלי, במריים ובסערתם, בנדודי-ארץ וברתוּקי-מולדת. אף אנו מעין ‘יריבוּת’ היתה שרויה בנו שעה ארוכה בין שירת הזוהר וקסמי יער, בין הבריכה וכחום הים, בין על השחיטה ועל הדם, בין כלל השיר הביאליקאי וכלל השיר הטשרניחובסקאי. הם עצמם לא שנים אוחזין בכתר היו. לאחר הכרעה תמיהה היא בנו על שום נתנו אנחנו להם להתעצם, כביכול, בתוכנו, והם לא יריבים היו, אף לא באו להשלים זה את זה; ביאליק אחד לעם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.