מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גּוֹלִים

מאת: שמעון שמואל פרוג , תרגום: אברהם לוינסון (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: רוסית

– מַה הִצַּלְתְּ מִכָּל הוֹנֵנוּ,

שֶׁחָמַס אוֹיֵב בִּזְרוֹעַ

עָרִיצִים, בְּיוֹם בָּאָנוּ

חֲרוֹן-אַף אֱלֹהַּ?


"הוֹ אִישִׁי! בְּיוֹם הַזַּעַם,

מֵהוֹנִי, אֲשֶׁר נָחַלְתִּי,

מֶשִׁי, צֶמֶר, רִקְמוֹת-כֶּסֶף

וּשְׁטִיחִים הִצַּלְתִּי…"


– מֶשִׁי וּשְׁטִיחִים וָצֶמֶר…

הֲבָהֶם, אִשָּׁה, תַּצְלִיחִי?

מֶשִׁי – לַמְּדוּרָה, וְצֶמֶר

לִנְהַר-פְּרָת תַּשְׁלִיכִי…


הוֹ בִּתִּי! אַדְמַת-הַקֹּדֶשׁ –

גַּל-שְׁמָמָה וְאֵשׁ-לַהֶבֶת…

וּבַמָּה אוֹתָהּ תַּזְכִּירִי

בְּגוֹלָה אוֹיֶבֶת?

"תַּחַת הַכַּרְמֶל, בָּעֵמֶק,

שָׁם קָטַפְתִּי בַּמּוֹלֶדֶת

צְרוֹר-חֲבַצָּלוֹת לְזֵכֶר

מְכוֹרָה אוֹבֶדֶת".


– צְרוֹר-חֲבַצָּלוֹת מֵעֵמֶק

הַכַּרְמֶל, צְחוֹרוֹת-הָעָיִן…

לֹא תִפְרַחְנָה, לֹא תִרְחַצְנָה

עוֹד בְּטַל-שָׁמָיִם


עַל אַדְמַת-גּוֹלָה קוֹדֶרֶת,

וְּבְהָנֵץ חַמָּה מַוְרֶדֶת

לֹא תַזְהֵרְנָה כְּבָרֶקֶת…

הַשְׁלִיכִין, נֶחְמֶדֶת!


– וְאַתָּה מַה, בְּנִי, לָקַחְתָּ

לַהֲדֹף יַד-צָר זוֹעֶמֶת?

"אֵת וָחֶרֶב: אֵת לְקֶבֶר,

חֶרֶב – לְמִלְחֶמֶת…"


– לָנוּ, בְּנִי, דְּרוּשָׁה לֹא חֶרֶב!

עָז-כֹּחֵנוּ וְיִשְׁעֵנוּ

לֹא בַרְזֶל אֲשֶׁר יֵרֹעַ,

חֲלוּדָה תֹאכְלֶנּוּ.


לְמָגֵן מִפְּנֵי הָעֹשֶׁק,

בְּשִׂטְנָה לִלְחֹם וָרֹעַ

נֶשֶׁק לִי אַחֵר הִצַּלְתִּי:

דְּבַר-אֱלֹהַּ.


לֹא יִבֹּל וְלֹא יֵרֹעַ,

לֹא יַחְלִיד וְלֹא יֶחְלַשׁ הוּא –

חַי לָעַד, צָעִיר לָנֶצַח,

לְעוֹלָם חָדָשׁ הוּא!


שמעון שמואל פרוג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמעון שמואל פרוג (מחבר)
עוד מיצירותיו של אברהם לוינסון (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

הַנֶּאֱמָן(לדמות דיוקנו של ביאליק)

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

“ועֵד אלהים מה נאמנה דמעתי”…

(“לא תמח במהרה”)


בשנת תרנ“ב, שנת מותו, כתב י. ל. גורדון ל”חברו בהיכל-השירה ולשכנו בחצרות-אלוה" — למ. מ. דוליצקי (בעל הנכאים על גירוש-מוסקבה — “מבית ומחוץ” — והסירינאדוֹת-האֶלגיוֹת: “בת-ציון אהבך”…) — לאמור:

לֹא מִקְסַם-כָּזָב רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי,

וְתַרְמִית עֵינַיִם גַם אַתָּה לֹא תַחַז;

לָכֵן אַל תִּירָא כָּמוֹנִי מִשַׁחַת.

הֵא לְךָ עֵטִי, עֲלֵה, רֵשׁ מְקוֹמִי!

המשורר הזועם ההולך למות דאג לממלא-מקום, ליורש. מה היה לו להנחיל ליורשו? בכל אופן, לא דרך: את הדרך אבד בעצמו. “הא לך עטי”. אמנם, עט-הזהב, שניתן לו מאת “מכבדיו” בחג-יובלו, ינחלו בניו ולוקחי-בנותיו אחריו, אבל העט, עט-הברזל, צפורן-השמיר, שבו חקק: “עבד לעברית אנוֹכי עד נצח” — למי?.. ובהיות הכאב רב, והפחד גדול, ואדם מסביב אין — והחזיק בנפגש ראשון: “עלֵה!”

ולא ידע המנחיל הקודר, “העץ הבלתי-יבש”, כביכול, — ואולי גם ידע — כי אין כבר בכוחו של “חברו” זה לעלות וכי לא יירשוֹ זה. אבל הנה במאסף “פרדס”, שהספר הראשון ממנו יצא באותה שנה, ושבו גופא נדפס שירו הגרוע כל-כך של יל"ג: “סוד-העיבור”, הנה שם נדפס עוד שיר מאת משורר מתחיל אחד, מאת איזה צעיר בלתי-נודע — בשם “אל-הציפור”1 — והמתחיל הזה הוא אשר יירשנו.

מזה כבר ודאי שלא ידע “האחרון במשוררי ציון”. והמשורר המתחיל בעצמו? — מי יודע!.. רבות המחשבות בלב משוררים מתחילים. בספר-ה“פרדס” השני (תרנ"ב), בקינה על מות יל"ג, קורא המקונן “אל האריה המת”:

לֹא זָכִיתָ יְהוּדָה! לֹא זָכָה עַמֶךָ,

כִּי יִשְׁמַע מִפִּיךָ שִׁירָה חֲדָשָׁה,

שִׁירַת חֹפֶשׁ וּדְרוֹר לָהּ כָּלוּ כִּלְיוֹתֶיךָ,

שִׁיר יוֹצֵא מִלִבְּךָ הָרַךְ וְהַקָשֶׁה.

בְּלֹא עִתָּהּ, נַפְשְׁךָ, וּבְלֹא יוֹמֶךָ

לִמְעוֹן הַשִׁירָה מִפְלָט לָהּ חָשָׁה…

והוא מוסיף ואומר:

תַּנִים הָיִיתָ לִבְכּוֹת עֱנוּתֵנוּ —

מִי יִהְיֶה הַכִּנוֹר לָשִׁיר שִׁירוֹתֵינוּ?


  1. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.