מוּסַף לִדְאֶתְמוֹל / יהודה ליב גורדון

טוֹבוֹת לְאֵל

מאת שמואל הנגיד (שירה)

שִׁירָה

טוֹבוֹת לְאֵל עָלַי וְנִסִּים מְכֻפָּלִים, / רַבּוּ כְּמוֹ אַרְבֶּה וְגָדְלוּ כְּמִגְדָּלִים.

בַּמָּה אֲקַדֵּם אֵל עֲלֵיהֶם, וּמָה אָשִׁיב / עַל כָּל אֲשֶׁר גָּמַל לְנַפְשִׁי בְתַגְמוּלִים

אִם אֶתְּנָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר לִי – הֲלֹא לָאֵל / אֶרֶץ וְקִנְיָנִים וּבָתִים וְאֹהָלִים;

אוֹ אַעֲלֶה נַפְשִׁי לְשַׁי לוֹ – בְּיָדוֹ כָּל / נֶפֶשׁ, וְהוּא שַׁלִּיט בְּלִבּוֹת וּבִכְסָלִים;

אוֹ אִם אֱהִי מַרְבֶּה דְבָרַי בְּהִלּוּלָיו – / יִכְלוּ, וְהִלּוּלָיו עֲצוּמִים וְלֹא כָלִים;

אִם אֶחֱסֹם אֶת פִּי וְאֶדֹּם – עֲלֵי מַה זֶּה / שָׂם פֶּה לְבֶן אָדָם, וְלָשׁוֹן וּמִלּוּלִים?

אוֹ אֵיךְ הֱבִינַנִי אֱלֹהִים, וְחַנַּנִי / דַּעַת, וְאֶדְמֶה אֶל פְּתָאִים וְלַעְצֵלִים

אֵין לַעֲשׂוֹת כִּי אִם לְסַפֵּר כְּפִי יָכְלִי גָּדְלוֹ, וְלַרְצוֹתוֹ בְּפֵרוּשׁ וּבִכְלָלִים.

אוֹדֶה לְצוּר, לֹא סָךְ בְּיוֹם צַר וְתוֹכֵחָה / בֵּינִי וּבֵין יִשְׁעוֹ בְּמַסְגֵּר וּמַנְעוּלִים.

כַּמָּה הֲנִיעוֹתָ בְחֵילָךְ וְהוֹרַדְתָּ / שָׁרִים וְגִבּוֹרִים בְּלָחֶם מְגֻדָּלִים,

רָצוּ לְלָכְדֵנִי בְחֵמָה וְחֹזֶק יָד – / אָכֵן הֲשִׁיבוֹתָם בְּבוּשָׁה מְחֻלָּלִים.

גַּם בֶּאֱמֹר אַחַי בְּחָלְיִי: אֲהָהּ, כִּי זֶה / חָשׁוּב כְּמֵתִים לֹא יְחֻשַּׁב בְּתוֹךְ חוֹלִים!

חַסְתָּ וְצִוִּיתָ לְהַצִּיל יְחִידָתִי / מִכָּל חֳלִי הֻפְלָא בְצִירִים וּבַחְבָלִים.

שָׁנָה – תְּכַתֵּת אֶת מְשַׂנְאַי, וְאַחֶרֶת – / תַּצִּיל יְדִידָך מֵחֳלָאִים וּמֵחִילִים,

וּבְעֵת יְקוֹשׁוּן לִי שְׁתֵּיהֶן בְּעוֹד שָׁנָה – / תָּקִים פְּעָמַי עַל דְּרָכִים מְסֻקָּלִים.

נִקְווּ פְלִשְׁתִּים וַעֲרָבִים וְהִקִּיפוּ / עָלַי לְהִלָּחֵם בְּסוּסִים וּבַחְיָלִים,

חָשְׁבוּ וְאָמְרוּ: אֵין תְּקוּמָה לְגִרְגָּשִׁים / לִפְנֵי מְדָנִים וֶאֱמוֹרִים וְנִבְדָּלִים!

תָּעוּ בְחֶשְׁבּוֹנָם, לְמַעַן כְּתָבַנִי / אֵל חַי בְּסוֹד אִישִׁים גְּאוּלִים וְנִצָּלִים!

…