מִבְּלִי לְהוֹצִיא המִּכְתָּב מִתּוֹךְ תִּיקוֹ

אוֹסִיף פֹּה מַה שֶּׁשָּׁכַחְתִּי שָׁם בַּשֶּׁלִי

כִּי הַשִּׁיר אִבָּעֵי-לְהוּ מֵאֵת תֵּיק"וֹ,

הַנִּדְפָּס בְּאֶחָד מִגִּלְיוֹנֵי “הַמֵּלִיץ”,

אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ עָלָיו – הוּא בֶּאֱמֶת שֶׁלִּי.

וּמִפְּנֵי חָפְשִׁיּוֹת “הַמֵּלִיץ”

שֶׁאֵינוֹ מֻזְהָר בְּשֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ וְאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹב לָרָע

לֹא נִזְהַרְתִּי גַּם אָנִי בֵּין מִלְּעֵיל וּמִלְּרָע

וְדִין הַחֲרוּז “שֶׁלִּי” כְּדִין נָסוֹג אָחוֹר

שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד בְּפִסְקֵי הַטְּעָמִים…