לוגו
"המצאת" מחלקת העליה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בּ“הארץ” מאתמוֹל מסוּפּרת שוּב “אניקדוֹטה” מעניני העליה, המאירה בּאוֹר בּלתי מצוּי (גם אחרי כּל מה שעבר עלינוּ בּשטח הזה) את שרירוּת-הלב השׂוֹררת בּמחלקת העליה ואת מצב-ההשפּלה הנוֹצר על ידה לעוֹלה היהוּדי. ז’בּוֹטינסקי מתכּוֹנן לעלוֹת ארצה וחברת האחריוּת “יהוּדה” הגישה לממשלה את התעוּדה המעידה, כּי מוּבטחת לוֹ עבוֹדה וּפרנסה לשנתים ימים. לכאוֹרה, היה כּל הענין צריך להיגמר בּזה – הרי דרישוֹתיה של חוּקת העליה נתמלאוּ. אלא מה? ז’בּוֹטינסקי איננוּ יהוּדי סתם, הוּא גם אחד מאנשי-השם בּציוֹנוּת, סוֹפר ועסקן מפוּרסם. בּעברוֹ הציוֹני רשוּמים: הגדוּד העברי, מאוֹרעוֹת ירוּשלים, עכּוֹ, כּיוֹם הוּא עוֹמד בּראש הזרם הרביזיוֹניסטי, וכל זה כּנראה אינוֹ כּל כּך סימפַּטי בּעיני הממשלה, וּמשוּם שלא היתה לה שוּם אפשרוּת חוּקית למנוֹע את הויזה ממנוּ, “נפלה על ההמצאה” הנפלאה לדרוֹש מאת חברת “יהוּדה” להכניס בּחוֹזה שלה עם ז’בּוֹטינסקי סעיף האוֹסר עליו כּל עבוֹדה פּוֹליטית בּארץ. אמנם, לאחר הסירוּב הנמרץ והמוּחלט של חברת “יהוּדה”, הסתלקה הממשלה מדרישתה הנפלאה הזאת, אוּלם הויזה טרם ניתנה.

ז’בּוֹטינסקי יש לוֹ כּמה מתנגדים בּהסתדרוּת הציוֹנית וּבתנוּעת העבוֹדה בּיחוּד. הזרם הציוֹני אשר בּראשוֹ הוּא עוֹמד מהווה מיעוּט קטן בּמחנה הארצי-ישׂראלי. העבוֹדה אשר הוּא עוֹשׂה בּשנים האחרוֹנוֹת נראית לרבּים מאתנוּ כּבלתי פּוֹרה, ואפילוּ כּמזיקה. רבּים מאתנוּ חוֹשבים לחוֹבתם הציוֹנית להילָחם בּדעוֹת אשר ז’בּוֹטינסקי שוֹקד להפיצן. ואוּלם מה ענין כּל זה למחלקת העליה? כּלוּם מסַמכוּתה היא לעלוֹת על כּסא המשפּט ולשפּוֹט את היהוּדים הרוֹצים לעלוֹת ארצה?

הנסיוֹן הזה לעכּב כּניסת יהוּדי ארצה על שדעוֹתיו אינן נוֹשאוֹת חן בּעיני הממשלה, הנסיוֹן הזה לשלוֹל מן היהוּדי, למפרע, עוֹד בּטרם עלה ארצה, את חוֹפש פּעוּלתוֹ הפּוֹליטית, היא התנקשוּת קשה בּזכוּיוֹת הראשוֹנוֹת של כּל אדם ושל כּל תוֹשב ארצנוּ. ואם ה“אניקדוֹטה” תיעָשׂה למציאוּת, יראה בּה הישוּב, תראה בּה התנוּעה הציוֹנית כּוּלה, – תוֹמכיו וּמתנגדיו של ז’בּוֹטינסקי כּאחד – עלבּוֹן קשה וּפגיעה קשה, אשר אין להשלים אתם בּשוּם פּנים ואוֹפן.

תשמש ה“אניקדוֹטה” הזאת אזהרה לכל אלה שרצוּ לראוֹת בּמחאוֹת ציבּוּר הפּוֹעלים נגד גירוּשי היהוּדים מן הארץ בּגלל השקפוֹתיהם הפּוֹליטיוֹת, ענין “מעמדי” בּלבד. אם היוֹם נעשׂה הפקר היהוּדי-הקוֹמוּניסט, אין מעצוֹר שמחר יֵעשׂה הפקר היהוּדי-הרביזיוֹניסט, וּמחרתים יכוֹל לבוֹא תוֹרם של האחרים. ואין אמצעי אחר נגד שרירוּת-הלב המתפּשטת בּין הפּקידוּת הארצישׂראלית מאשר ההגנה הנמרצת על העיקרוֹן אשר אין לעבוֹר עליו: לא בּחסד אלא בּזכוּת עוֹלים היהוּדים לארץ הזאת אשר היא ארצם. לא בּחסד אלא בּזכוּת הם חיים בּה. מן היהוּדי אפשר לשלוֹל – כּמו משאר תוֹשבי הארץ – כּל מה שהחוֹק מרשה לשלוֹל ממנוּ. את המוֹלדת ואת זכוּתוֹ למוֹלדת אין לשלוֹל ממנוּ.

ד' תשרי תרפ"ט (18.9.1928)