מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

Caelo supinas...

מאת: הורטיוס , תרגום: שאול טשרניחובסקי (מלטינית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: לטינית

שִׁמְעִי, פִידִילָה1 אִשָּׁה אִכֶּרֶת,

אִם בַּמּוֹלָד2 אַתְּ פּוֹרֶשֶׂת כַּפַּיִךְ

שָׁמָיְמָה, כְּדֵי תֵת לִתְרָפַיִךְ

פְּרִי, לְבוֹנָה וַחֲזִיר רַעַבְתָן.3


רוּחַ דָּרוֹם4 הַשּׂוֹרֶפֶת לֹא תֶהִי

בַּעֲנָבַיִךְ, קָמַת שְׂדוֹתַיִךְ

הַשִּׁדָּפוֹן הוּא לֹא יַכֶּנָּה,

שְׁגַר רְחֵלַיִךְ מִקֹּר לֹא יִירָא.


בְּחֹרֶשׁ אַלְגִּידוּס5 הַנֶּחְפֶּה בַּשֶּׁלֶג,

בְּצֵל אֲשָׁלִים וְאִילָנֵי הַקֹּדֶשׁ

אוֹ בְעִשְּׂבֵי עִיר אַלְבִּי

יִרְעוּ עֲדָרִים עֲתִידִים לִנְפֹּל.


בְּתַעַר הַכֹּמֶר, כִּי אַתְּ אֵין לָךְ צֹרֶךְ,

לָמָּה לִשְׁפֹּךְ לָךְ דְּמֵי עוֹלוֹתַיִךְ,

דַּם תְּמִימִים? עִטְרִי תְּרָפַיִךְ6

בְּחֵלֶף-הַיָּם וַהֲדַס הַשָּׁבִיר.


גַּם יָד דַּלָּה, כִּי תִגַּע בַּמִּזְבֵּחַ,

וּמִנְחָתָהּ לֹא עָלְתָה בְּרָב כֶּסֶף —

פַּת בַּמֶּלַח, וּמְעַט כֻּסֶּמֶת

לֵב הָאֵלִים הַקָּשִׁים יְרַכְּכוּ.


7.4.38


  1. זאת אומרת חסכנות. האל יראה ללב. בעיניו עולה קרבן דל על קרבן עשיר.  ↩

  2. אחרי המולד היו הרומים מקריבים קרבנות לאלים הקטנים, לתרפים, הקרובים אל הבית ביותר.  ↩

  3. מידת חזירים טיפוסית.  ↩

  4. רוח שירוקו.  ↩

  5. הר בחבל לטיום.  ↩

  6. Parvus deus.  ↩

הורטיוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הורטיוס (מחבר)
רקע
הורטיוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הורטיוס

לכל יצירות הורטיוס בסוגה שירה

לכל יצירות הורטיוס

יצירה בהפתעה
רקע

הנאמן (לדמות דיוקנו של ביאליק)

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

“ועֵד אלהים מה נאמנה דמעתי”…

(“לא תמח במהרה”)

בשנת תרנ“ב, שנת מותו, כתב י. ל. גורדון ל”חברו בהיכל-השירה ולשכנו בחצרות-אלוה" — למ. מ. דוליצקי (בעל הנכאים על גירוש-מוסקבה — “מבית ומחוץ” — והסירינאדוֹת-האֶלגיוֹת: “בת-ציון אהבך”…) — לאמור:

לֹא מִקְסַם-כָּזָב רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי,

וְתַרְמִית עֵינַיִם גַם אַתָּה לֹא תַחַז;

לָכֵן אַל תִּירָא כָּמוֹנִי מִשַׁחַת.

הֵא לְךָ עֵטִי, עֲלֵה, רֵשׁ מְקוֹמִי!

המשורר הזועם ההולך למות דאג לממלא-מקום, ליורש. מה היה לו להנחיל ליורשו? בכל אופן, לא דרך: את הדרך אבד בעצמו. “הא לך עטי”. אמנם, עט-הזהב, שניתן לו מאת “מכבדיו” בחג-יובלו, ינחלו בניו ולוקחי-בנותיו אחריו, אבל העט, עט-הברזל, צפורן-השמיר, שבו חקק: "עבד לעברית אנוֹכי עד נצח " — למי?.. ובהיות הכאב רב, והפחד גדול, ואדם מסביב אין — והחזיק בנפגש ראשון: “עלֵה!”

ולא ידע המנחיל הקודר, “העץ הבלתי-יבש”, כביכול, — ואולי גם ידע — כי אין כבר בכוחו של “חברו” זה לעלות וכי לא יירשוֹ זה. אבל הנה במאסף “פרדס”, שהספר הראשון ממנו יצא באותה שנה, ושבו גופא נדפס שירו הגרוע כל-כך של יל"ג: “סוד-העיבור”, הנה שם נדפס עוד שיר מאת משורר מתחיל אחד, מאת איזה צעיר בלתי-נודע — בשם “אל-הציפור”1 — והמתחיל הזה הוא אשר יירשנו.

מזה כבר ודאי שלא ידע “האחרון במשוררי ציון”. והמשורר המתחיל בעצמו? — מי יודע!.. רבות המחשבות בלב משוררים מתחילים. בספר-ה“פרדס” השני (תרנ"ב), בקינה על מות יל"ג, קורא המקונן “אל האריה המת”:

לֹא זָכִיתָ יְהוּדָה! לֹא זָכָה עַמֶךָ,

כִּי יִשְׁמַע מִפִּיךָ שִׁירָה חֲדָשָׁה,

שִׁירַת חֹפֶשׁ וּדְרוֹר לָהּ כָּלוּ כִּלְיוֹתֶיךָ,

שִׁיר יוֹצֵא מִלִבְּךָ הָרַךְ וְהַקָשֶׁה.

בְּלֹא עִתָּהּ, נַפְשְׁךָ, וּבְלֹא יוֹמֶךָ

לִמְעוֹן הַשִׁירָה מִפְלָט לָהּ חָשָׁה…

והוא מוסיף ואומר:

תַּנִים הָיִיתָ לִבְכּוֹת עֱנוּתֵנוּ —

מִי יִהְיֶה הַכִּנוֹר לָשִׁיר שִׁירוֹתֵינוּ?


  1. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.