מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הִמְנוֹנוֹת קְטַנִּים

מאת: הומרוס , תרגום: שלמה שפאן (מיוונית עתיקה)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: יוונית עתיקה

אֶל אַרְטֶמִיס

שִׁירִי לְאַרְטֶמִיס, מוּזָה, אָחוֹת הִיא לָאֵל הַקּוֹלֵעַ,

זוֹ הַבְּתוּלָה הָאוֹהֶבֶת חִצִּים, שֶׁגָּדְלָה עִם אַפֹּלּוֹן,

הִיא מִנִּי מֶלֵּס עֲמֹק קְנֵי-הַסּוּף מְעוֹרֶרֶת סוּסֶיהָ,

וּמֶרְכַּבְתָּהּ כֻּלָּה פָּז חִישׁ-קַל דֶּרֶךְ סְמִירְנָה תַּסִּיעַ

אֶל מְחוֹז קְלָרוֹס, נִיר-גֶּפֶן – אַפֹּלּוֹן אֵל קֶשֶׁת הַכֶּסֶף [5]

שָׁמָּה יֵשֵׁב וִיחַכֶּה לְאוֹהֶבֶת הַחֵץ, לַקּוֹלָעַת.

זֹאת בִּרְכָתִי לָךְ בַּשִּׁיר, גַּם לְכָל הָאֵלוֹת אִתָּךְ יָחַד.

לָךְ רִאשׁוֹנָה פֹּה הַשֶּׁבַח, וּבָךְ אֶת שִׁירִי הַחִלּוֹתִי,

אַךְ מִשִּׁירִי לִכְבוֹדֵךְ אֶל הִמְנוֹן גַּם אַחֵר אֶעֱבֹרָה.

אֶל אַפְרוֹדִיטֵי

הָבָה אַשִּׁיר לַקִּיתֵרִית, לְזוֹ יְלִידַת הָאִי קִפְּרוֹס,

שַׁי עֲדָנִים לִבְנֵי חֶלֶד נָתְנָה וְעַל חֶמֶד פָּנֶיהָ

כָּל הַיָּמִים מְרַחֶפֶת בַּת-צְחוֹק, וְזִיו כֹּסֶף פּוֹרֵחַ.

לָךְ בִּרְכָתִי, הָאֵלָה שַׁלִּיטַת סָלָמִיס בְּנוּי-הַהֶדֶר,

לָךְ גַּם אִי קִפְּרוֹס בַּיָּם – לִי שִׁירָה הַעֲנִיקִי נִכְסֶפֶת. [5]

אֶפֶס אֲנִי גַם אוֹתְךָ וְשִׁירָה גַם אַחֶרֶת אַזְכִּירָה.

אֶל אַתֵּנֵי

פֵּתַח שִׁירִי אֶל פַּלָּס, לְאַתֵּנֵי שׁוֹמֶרֶת הַקֶּרֶת,

הָאֲיֻּמָּה, זוֹ עִם אָרֵס חוֹבֶבֶת כָּל מַעַשׂ מִלְחֶמֶת,

הֶרֶס קְרִיּוֹת, שְׁאוֹן קְרָב וְכָל מִלְחָמָה לְמִינֶיהָ,

הִיא גַם תּוֹשִׁיעַ הָעָם בְּצֵאתוֹ וּבְשׁוּבוֹ מִנִּי קֶטֶל. [5]

רַב הַשָּׁלוֹם הָאֵלָה, הַצְלָחָה וְטוֹבָה לָנוּ תֵּנִי!

אֶל הֵרָה

שִׁיר לִכְבוֹד הֵרָה בַּת-רֵיָה, אֵלַת כֵּס-הַפָּז, אֲשׁוֹרֵרָה,

הִיא לָאֵלִים הַמַּלְכָּה וְיָפֶה תָּאֳרָהּ מִכָּל תֹּאַר;

אֵשֶׁת וְכֵן גַּם אָחוֹת לָאֵל זֶוְסְ כְּבַד-הָרַעַם הִנֶּהָ,

זֹאת הַכְּבוּדָה – בְּנֵי-הָאֹשֶׁר כֻּלָּם בִּמְרוֹמֵי הָאוֹלִמְפּוֹס

גֹּדֶל יִתְּנוּ לָהּ וִיקָר, כְּמוֹ זֶוְסְ הַחוֹבֵב אֶת הָרָעַם. [5]

אֶל דֵּמֵטֶר

פֵּתַח שִׁירִי לְדֵמֵטֶר יְפַת הַצַּמּוֹת הַנַּעְרֶצֶת

לָהּ וּלְבִתָּהּ פֶרְסֶפוֹנֵי, הַבַּת הַמְצֻיֶּנֶת בְּיֹפִי.

לָךְ בִּרְכָתִי, נָא שִׁמְרִי זֹאת הָעִיר וּבְשִׁירִי נָא מְשֹׁלִי!

אֶל אֵם הָאֵלִים1

שֶׁבַח לְאֵם כָּל אֵלִים וּלְאֵם כָּל אָדָם לִי זַמֵּרִי,

מוּזָה בַּת זֶוְסְ הַשַּׂגִּיא, אֲשֶׁר קוֹל לָךְ צָלוּל וְגָבוֹהַּ!

קוֹל מְצִלְתַּיִם וָתֹף וּתְרוּעַת חֲלִילִים יְעַנְּגוּהָ,

גַּם יִלְלַת זְאֵבִים וְשַׁאַג כְּפִירִים צַחֵי-עַיִן,

הֵד הֲרָרִים יְשַׂמְּחָהּ, וּבְקָעוֹת מְכֻסּוּת עֲצֵי-יַעַר. [5]

זֹאת בִּרְכָתִי לָךְ בַּשִּׁיר וּלְכָל הָאֵלוֹת עִמָּךְ יָחַד.

אֶל הֵרַקְלֵס לֶב-הָאֲרִי

שֶׁבַח בֶּן-זֶוְסְ, הֵרַקְלֵס, הָאָצִיל בִּבְנֵי חֶלֶד, אָשִׁירָה,

הוּא שֶׁאַלְקְמֵנֵי בְּתֵבַּי יְפַת הַמְּחוֹלוֹת יְלָדַתּוֹ.

עֵת לְבֶן-קְרוֹנוֹס, אֵל שְׁחוֹר-הֶעָבִים, אֶת דּוֹדֶיהָ נָתָנָה.

קֹדֶם נָדַד עַל-פְּנֵי אֶרֶץ אֵין-גְּבוּל וַעֲלֵי יָם-הַמַּיִם

בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל הַשַּׂר הַשַּׁלִּיט אֶוְרִיסְטֶוְסְ, וַיְבַצֵּעַ [5]

מַעֲשֵׂי-אָוֶן הַרְבֵּה, וְרַבּוֹת גַּם סָבַל מִדְּבַר-עָוֶל.2

אֶפֶס עַתָּה מוֹשָׁבוֹ בָּהָר הַמֻּשְׁלָג, בָּאוֹלִמְפוֹס,

שָׁם יִשְׂבַּע נַחַת, וְהֵבֵּי יְפַת הַקַּרְסֹל לוֹ לְאֵשֶׁת.

שָׂא בִרְכָתִי, שַׂר בֶּן-זֶוְסְ, וּתְנָה הַצְלָחָה לִי וָעֹשֶׁר!

אֶל אַסְקְלֵפִּיּוֹס

שֶׁבַח לְאַסְקְלֵפּיּוֹס בֶּן אַפֹּלּוֹן אֶפְתַּח וְאָשִׁירָה,

הוּא הָרוֹפֵא חֳלָיִים – קוֹרוֹנִיס בַּת הַמֶּלֶךְ פְלֶגִיאַס

הָאֱלֹהִית בַּמִּישׁוֹר שֶׁל דּוֹטְיוֹן יָלֹד יְלָדַתּוּ

נַחַת רַבָּה לִבְנֵי-אִישׁ וּמַשְׁקִיט דְּוַי אָנוּשׁ וְכָל נֶגַע.

שָׂא אֵפוֹא, שַׂר, הַבְּרָכָה, בְּשִׁירִי אֲחַלֶה אֶת פָּנֶיךָ [5]

אֶל הַדִּיּוֹסְקוּרִים3

מוּזָה צְלוּלַת הַזִּמְרָה, עַל קַסְטוֹר וְעַל פּוֹלִיקֶוְקֵס

הַטִּינְדָרִידִים זַמְּרִי – שֶׁמִּזֶּוְסְ הָאוֹלִמְפִּי יָצָאוּ;

תַּחַת פִּסְגַת הַר טָאִיגֶטוֹס לֵדָה יָלֹד יְלָדָתַם

עֵת בַּמִּסְתָּר לְבֶן-קְרוֹנוֹס, אֵל שְׁחוֹר הֶעָבִים, הִיא נִכְנָעָה.

רַב הַשָּׁלוֹם, טִינְדָרִידִים, עוֹלֵי עַל סוּסִים קַלֵּי-רֶגֶל! [5]

אֶל הֶרְמֵס

הָבָה אָשִׁיר לְהֶרְמֵס הַקִּילֵנִי לָאֵל אַרְגֵּיפוֹנְטֵס,

שַׂר עַל קִילֵנֵי וְשַׂר עַל אַרְקַדְיָה שׁוֹפַעַת הַכֶּבֶשׁ,

צִיר רַב-בְּרָכָה לִבְנֵי-נֵצַח – יָלְדָה אוֹתוֹ מָיָה בַּת אַטְלַס,

עִם הָאֵל זֶוְסְ עֵת שָׁכְבָה בְּמִשְׁכַּב הַדּוֹדִים וְהָאַהַב,

אֵשֶׁת צְנִיעוּת שֶׁחָמְקָה מֵעֲדַת הָאֵלִים בְּנֵי הָאֹשֶׁר [5]

וּבִמְעָרָה עִמְקַת-צֵל לָשֶׁבֶת אִוְּתָה, שָׁם בֶּן-קְרוֹנוֹס

אֶל הֲדוּרַת הַצַּמּוֹת, אֶל הַנִּמְפָה, יָבוֹא בְלֵיל אֹפֶל,

הֵרָה לִבְנַת הַזְּרוֹעוֹת בְשֵׁנָה עֲרֵבָה עֵת נֶאְחָזָה –

כֹּה נֶעֱלַם מִכָּל עַיִן, מֵאֵל וּמֵאִישׁ בִּן-הַמָּוְתָה.

שָׂא אֵפוֹא אֶת בִּרְכָתִי, הָאֵל בֶּן זֶוְסְ וּבֶן מָיָה, [10]

שַׁרְתִּי לְךָ הָרִאשׁוֹן, וְעַתָּה שִׁיר אַחֵר גַּם אָשִׁירָה.

(רַב הַשָּׁלוֹם אֵל הֶרְמֵס, הַמַּנְהִיג הַחוֹנֵן חֵן וְחֶסֶד)4

אֶל הֵפַיְסְטוֹס

שִׁירִי לִי, מוּזָה, עַל הֵפַיְסְטוֹס, זֶה הַמַּמְצִיא הַיָּדוּעַ,

הוּא עִם אַתֵּנֵי כְּחֻלַּת הָעֵינַיִם הוֹרָה עֲלֵי אֶרֶץ

כָּל מְלָאכָה הֲדוּרָה – לְיִלְדֵי הָאֱנוֹשׁ אֲשֶׁר קֹדֶם

גָּרוּ בְתוֹךְ מְעָרוֹת, בֶּהָרִים, כְּדִמְיוֹן חַיְתוֹ-טָרֶף.

אֶפֶס עַתָּה בְּדַעְתָּם עַל פִּי הֵפַיְסְטוֹס רַב-הַחֲרשֶׁת [5]

אֵת הַמְּלָאכוֹת, יְבַלּוּ יְמֵיהֶם בְּקַלּוּת בְּרָב-נַחַת

כָּל תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה בְּתוֹךְ הַבָּתִּים אֲשֶׁר לָמוֹ.

הַט אֵפוֹא חֶסֶד לִי, הֵפַיְסְטוֹס, תֵּן הַצְלָחָה לִי וָשֶׁפַע!

אֶל אַפֹּלּוֹן

פוֹיְבּוֹס, לְךָ גַּם בַּרְבּוּר מִתַּחַת כְּנָפָיו שִׁיר יַגְבִּיהַּ,

עֵת יְנַתֵּר עֲלֵי חוֹף פֵּנֵיאוֹס, הַנָּהָר רַב-הַגַּעַש,

גַּם הַמְשׁוֹרֵר בַּעַל מֶתֶק הַנִּיב עִם נִבְלוֹ רָם-הַזֶּמֶר

כָּל הַיָּמִים רַק בְּךָ יִפְתַּח אֶת שִׁירוֹ וִיסַיְּמֶנּוּ.

שָׂא אֵפוֹא, שַׂר, הַבְּרָכָה, בְּשִׁירָה אֲחַלֶּה אֶת פָּנֶיךָ [5]

אֶל פּוֹסֵידוֹן

הָבָה לִכְבוֹד פּוֹסֵידוֹן, זֶה הָאֵל הַשַּׂגִּיא, שִׁיר אֶפְתָּחָה,

הוּא הַמַּרְגִּיז מוֹסְדֵי אֶרֶץ וְיָם, שֶׁמֵּימָיו לֹא יָסוּפוּ,

אֵל הַמְּצוּלוֹת – מֶמְשַׁלְתּוֹ הֶלִיקוֹן וְאַיְגַּי הַנִּרְחֶבֶת;

שֶׁבַח מִשְׁנֶה, מַרְעִישׁ אֶרֶץ, אֵלִים הִנְחִילוּךָ, כִּי תֶהִי

אֵל מְרַסֶּן הַסּוּסִים וּמַצִּיל אֳנִיּוֹת בְּלֶב-מַיִם. [5]

שָׂא הַבְּרָכָה, פּוֹסֵידוֹן, אֵל שְׁחוֹר הַקְּוֻצּוֹת, תוֹמֵךְ-אָרֶץ.

הַט, הַמְבֹרָךְ, לֵב חַנּוּן לְיוֹרְדֵי הַיָּמִּים וּתְפַלְּטֵמוֹ!

אֶל זֶוְסְ

הָבָה אָשִׁיר לִכְבוֹד זֶוְסְ הַגָּדוֹל וְנֶאְצָל בִּבְנֵי-נֵצַח,

אֵל גְּדָל-רֳאִי, רַב-מִמְשָׁל, מַשְׁלִים כָּל מִפְעָל; הוּא עִם תֶּמִיס,

עֵת לְצִדּוֹ תִּשָּׁעֵן, שִׂיחָה עַזַּת-בִּין יְשׂוֹחֵחַ.

חוּס נָא, בֶּן-קְרוֹנוֹס, רַב-רֹאִי, שַׂגִּיא בָאֵלִים וּגְדָל-שֶׁבַח!

אֶל הֶסְטִיָה


אָנָּא, הֶסְטִיָה, אֲשֶׁר לְאַפֹּלּוֹן הַשַּׂר הַקּוֹלֵעַ,

שָׁם בְּפִיתוֹ – חֶבֶל-אֵל – בְּבֵיתוֹ הַקָּדוֹשׁ תְּשָׁרֵתִי,

וִּמְּקֻוּצּוֹת שְׂעָרֵךְ שׁוֹפֵעַ תָּמִיד זֶרֶם-שֶׁמֶן,

בּוֹאִי אֶל תּוֹךְ זֶה הַבַּיִת וּבוֹאִי בִּהְיוֹת לֵב אֶחָד לָךְ

עִם הָאֵל זֶוְסְ רַב-הַבִּין – וּפִרְשִׂי עַל שִׁירִי חֵן וָיֹפִי.

אֶל הַמּוּזוֹת וְאֶל אַפֹּלּוֹן

הָבָה בַּמוּזוֹת אֶפְתַּח, בָּאַפֹּלּוֹן וּבְזֶוְסְ גַּם אַתְחִילָה,

כִּי מֵהַמּוּזוֹת וּמִן הַמַּרְחִיק וּפוֹגֵעַ אַפֹּלּוֹן

הֵם אַנְשֵׁי-שִׁיר עַל הָאָרֶץ וְגַם הַפּוֹרְטִים עֲלֵי נֵבֶל;

וּמִנִּי זֶוְסְ הַמְּלָכִים; וְאַשְׁרֵי הָאָהוּב עַל הַמּוּזוֹת –

נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שְׂפָתָיו, וְעָרֵב הוּא הַקּוֹל מִנִּי פִיהוּ. [5]

רַב הַשָּׁלוֹם, יִלְדֵי זֶוְסְ, וּתְהִלָּה לְשִׁירִי הַעֲנִיקוּ,

אֶפֶס אֲנִי גַם אֶתְכֶם וְשִׁירָה גַם אַחֶרֶת אַזְכִּירָה.

אֵל דּיּוֹנִיסוֹס5

שִׁיר לְדִיּוֹנִיסוֹס בַּעַל קְוֻצּוֹת הַקִּיסוֹס נָא אָשִׁירָה,

אֵל כֶּבֶד-רַעַשׁ הוּא בֵן מְפֹּאָר לָאֵל זֶוְסְ וּלְסֶמֶלֵי,

הוּא הָאָמוּן בִּידֵי נִמְפוֹת יְפוֹת מַחְלָפוֹת, שֶׁקִבְּלוּהוּ

מִמּוֹלִידוֹ הַשַּׁלִּיט אֶל חֵיקָן וּבְרֹב מֶרֶץ טִפְּחוּהוּ

בַּעֲמָקִים בְּתוֹךְ נִיסָה; גָּדַל אָז בְּחֵפֶץ אָבִיהוּ [5]

שָׁם בִּמְעָרָה יְפַת-בֶּשֶׂם מָנוּי עִם אֵלֵי הָאַלְמָוֶת.

אֶפֶס אַחַר הָאֵלוֹת כְּבָר גִּדְּלוּהוּ כְּאֵל רַב-הַשֶּׁבַח,

נָע אָז וְנָד, הִתְהַלֵּךְ בִּבְקָעוֹת מְכֻסּוֹת עֲצֵי-יַעַר

בַּעֲטִיפָה שֶׁל קִיסוֹס וְדַפְנָה – הוּא בָּרֹאשׁ וְאַחְרֵיהוּ

יַחַד הַנִּמְפוֹת הָלְכוּ וְקוֹלָן בִמְלוֹא רֹחַב הַיָּעַר. [10]

שָׂא הַבְּרָכָה, אֵל דִּיּוֹנִיסוֹס, אֵל רַב-עֵנָב וְרַב-יַיִן,

תַּן וּבְשִׂמְחָה לְמוֹעֵד הַתְּקוּפָה עוֹד נָשׁוּב וְנַגִּיעַ,

וּמֵאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה נִזְכֶּה לְרַבּוֹת בַּשָׁנִים עוֹד.

אֶל הֶסְטִיָה6

לָךְ לְהֶסְטִיָה, בְּקֶרֶב בָּתֵּי הַמִּדּוֹת בְּכֻלָּמוֹ –

גַּם שֶׁל אֵלֵי הָאַלְמָוֶת וְגַם שֶׁל בְּנֵי-אִישׁ רוֹמְסֵי-אֶרֶץ –

כֵּס נְצָחִים נַחֲלָה וְשֶׁבַח נַעְלֶה מִכָּל שֶׁבַח,

יַעַן שָׁפְרָה מְנָת חֶלְקֵךְ וּמְאֹד נִכְבְּדָה: בִּלְעָדַיִךְ

אֵין מִשְׁתָּאוֹת לִבְנֵי-מָוְתָהּ, אֲבָל בְּהֶסְטִיָה יָחֵלּוּ – [5]

בַּהַתְחָלָה גַם בַּסּוֹף לָךְ מֶתֶק הַיַּיִן יִסֹּכוּ.

אַךְ גַּם אַתָּה, אַרְגֵיפוֹנְטֵס, הַבֵּן לָאֵל זֶוְסְ וּבֶן-מָיָה,

צִיר לַבְּרוּכִים, בַּעַל שֵׁבֶט הַפָּז, הַנּוֹתֵן בִּרְכַּת-אשֶׁר,7

יַחַד עִם זוֹ הַיְּקָרָה הַמְּכֻבֶּדֶת חָנֵּנִי עָזְרֵנִי, [10]

עִם זוֹ הֶסְטִיָה, הֲלֹא גַם שְׁנֵיכֶם בְּבָתֵּי הַתִּפְאֶרֶת

אֵצֶל בְּנֵי-חֶלֶד תֵּשְׁבוּ רוֹחֲשִׁים זֶה לָזוֹ טוֹב וָחֶסֶד,

אַף יְפִי-מַעַשׂ תֵּדְעוּ וּתְשַׁוּוּ עָלָיו בִּין וְעֹז-נֹעַר.

לָךְ בִּרְכָתִי זֹאת, בַּת קְרוֹנוֹס, וְגַם לְהֶרְמֵס, מַטֵּה-פָּז לוֹ!

אֶפֶס אֲנִי גַּם אֶתְכֶם וְשִׁירָה גַּם אַחֶרֶת אַזְכִּירָה.

אֶל דִּיּוֹנִיסוֹס

– – – – – – – – – – – – – – – – – – –

יֵשׁ וְאוֹמְרִים כִּי בִדְרָקָנוֹן, – יֵשׁ וְאוֹמְרִים כִּי בְנַקְסוֹס,

וַאֲחֵרִים – כִּי בְאִיקָרוֹס, אֶרֶץ הַסַּעַר, נוֹלַדְתָּ,

צֶאֱצָא זֶוְסְ, אוֹ עַל-יַד אַלְפֵיאוֹס, זֶה נָהָר עֲמֹק-זֶרֶם.

שָׁמָּה סֶמֶלֵי הָרְתָה וִילָדַתְךָ לְזֶוְסְ אֵל-הָרַעַם;

שׁוּב יֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי בְּתֵבַּי, כִּי שָׁם, הַשַּׁלִּיט, מוֹלַדְתֶּךָ – [5]

שֶׁקֶר דּוֹבְרִים: יְלָדְךָ אֲבִי בְּנֵי-תְּמוּתָה וּבְנֵי-נֵצַח,

סָר מֵאָדָם וּבְהַסְתֵּר מֵהֵרָה מַלְבֶּנֶת הַזְּרֹעַ.

יֵשׁ הַר נִשָּׂא וּשְׂמוֹ נִיסָה שֶׁיַּעַר פּוֹרֵחַ עוֹטְפֵהוּ,

הוּא מִפִינִיקְיָה רָחוֹק וְקָרוֹב לַנְּחָלִים בְּמִצְרַיִם

– – – – – – – – – – – – – – – – – –

הֵמָּה בְתוֹךְ מִקְדָּשֶׁיהָ מְנָּחוֹת יְקָרוֹת לָהּ יַגִּישׁוּ,8 [10]

אֶפֶס הוֹאִיל וְשׁלשׁה הֵם, בְּכָל שְׁלָשׁ-שָׁנִים –9 מִדֵּי פַעַם

לָךְ אֲנָשִׁים יִזְבְּחוּ זִבְחֵי הֶקָטֹמְבָּה מֻשְׁלֶמֶת.

כָּכָה בֶּן-קְרוֹנוֹס הִבִּיעַ וּשְׁחוֹר גַּבּוֹתָיו הוּא הֵנִיעַ;

שַׂעֲרוֹתָיו, שְׂעַר נֵצַח, לְמַטָּה גָלְשׁוּ מֵרֹאשֵׁהוּ,

רֹאשׁ הַשַּׁלִּיט הַנִּצְחִי – וַיַּרְעֵשׁ אֶת גָּבְהֵי הָאוֹלִמְפּוֹס. [15]

כָּכָה אָמַר וְנִעְנַע אֶת רֹאשׁוֹ אֲזַי זֶוְסְ רַב-הַדָּעַת.

חוּסָה נָא, אֵירָפִיּוֹטֵיס, נוֹהֵג בְּנָשִׁים טְרוּפוֹת-רוּחַ,10

אָנוּ, שָׁרִים, לִכְבוֹדְךָ בַּתְּחִלָּה גַּם בַּסּוֹף נְשׁוֹרֵרָה,

יַעַן אֵין זֵכֶר לַשִּׁיר הַקָּדוֹשׁ, אִם אַתָּה תִשָׁכֵחַ.

שָׂא אֵפוֹא אֶת בִּרְכָתִי, דִּיּוֹנִיסוֹס, אֵירָפִיּוֹטֵיס, [20]

עִם זוֹ סֶמֶלֵי בְּיַחַד, הָאֵם הַמְכֻנָּה גַּם תִּיאוֹנֵי.


  1. אם האלים היא האלה ריה–קיבלה, אשת קרונוס, בת אורנוס וגיה, היא “האם הגדולה” של האלים האולימפיים (זוס, הדס, פוסידון, הסטיה, דמטר, הרה).  ↩

  2. “ורבות גם סבל מדבר עול…”– עפ"י הנוסח: πολλα δ'ἀνέτλη שנמצא ברוב כתבי–היד.  ↩

  3. פירוש השם דיוסקורים הוא בני זוס, הם גם בני טינדאריאוס, ולכן הם נקראים טינדרידים (שורה 2)  ↩

  4. סיום אלטרנטיבי לסיום הקודם.  ↩

  5. המנון זה משמש כעין התחלה והשלמה להמנון הגדול “אל דיוניסוס”. שם מסופר על הופעתו של האל כעלם רענן, וכאן – על ראשיתו, על הולדתו.  ↩

  6. ע“ד הסטיה השוה ההמנון ”אל אפרודיטי" שורה 21 ואילך.  ↩

  7. עד שורה 12: סדר השורות בתרגום נתן עפ“י מרטין. בכה”י הסדר מסורס. – לפי אמונה קדומה חיים הסטיה והרמס שניהם בבתי בני–האדם. הסטיה שומרת האח בפנים הבית, ואילו הרמס שומר על הבית מבחוץ. הוא מתואר כאבן העומדת לפני הפתח או לפני שער החצר. הם נמצאים ביחסי ידידות, והמשורר פונה בתפלה אל שניהם יחד.  ↩

  8. מדובר כאן על סמלי, אם דיוניסוס.  ↩

  9. בחלק החסר בודאי פורש הענין.  ↩

  10. “אירפיוטיס” כנוי לדיוניסוס, פירוש המלה אינו ברור. עפ“י האגדה נקרא כך, על שנתפר, נדבק אחר לידתו בתוך ירכו של זוס. ויש מפרשים: ”צמח האביב".  ↩

הומרוס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של הומרוס (מחבר)
רקע
הומרוס

יצירותיו הנקראות ביותר של הומרוס

לכל יצירות הומרוס בסוגה שירה

לכל יצירות הומרוס

עוד מיצירותיו של שלמה שפאן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

עוד חידות

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

א

מִלְחֶמֶת-עוֹלָם

ויאמר ע' האלהים, הן האדם היה כאחד ממנו… וישלחהו לעבוד את האדמה. – –

והאדם ידע את חוה אשתו. ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש…

ותּוֹסף ללדת את אחיו, את הבל רוֹעה צאן, וקין היה עובד אדמה ושומע בקול האדמה.

ומקץ הימים הביא קין מנחה מפרי האדמה, והבל גם הוא עשה כמעשהו… ויחר לקין. ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת-עדן.

וידע קין את אשתו. ותהר ותלד את חנוך. ויוָלד לחנוך את עירד, ועירד ילד את מחויאל, ומחויאל ילד את מתושאל, ומתושאל ילד את למך.

וללמך שתי נשים, שם האחד עדה ושם השנית צילה; וצילה ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל…

ומאז בן-אדם על חרבו יחיה, בחרבו ובקשתו כובש לו את הארץ וחי בארץ.

ותלד עדה את יבל, הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה… ויחָצו בני האדם לשני מחנות, ויבנו להם אלה אהלים לשבת ואלה הברזל מעשה ידם.

ומלחמה לברזל עם האוהל משנות דור ודור. – – –

ב

הָאָדָם וְהַמַּקֵּל

לפנים בישראל היו אומרים: הככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים. ושיודע לשאול: למה? פתרו לו: בזמן שבני-אדם עושים רצונו של מקום, הרי ככר לאכול, ובזמן שאינם עושים רצונו של מקום, הרי מקל ללקות בו…

ככר לאכול ומקל ללקות בו! והיו לאותות לעושי רצונו ולשאינם עושים רצונו. אבל העולם לא כן הוא נוהג, בו הככר והמקל באים בערבוביה. – יושבי אור וצלמות אנו; הננו אוכלים ולוקים, לוקים ואוכלים.

ואכלת ושבעת וברכת, ואחר-כך תימתח על העמוד… אלהים כופת ואליהו רוצע; זה החוזה שאינו בא אלא לקרב רחוקים ולרחק קרובים בזרוע.

התקרבות ודחיה! ככר ומקל!

ואת העורבים ציויתי לכלכלך ואת המקל להלקותך. ואז יקום אליהו ועילה בסערה השמימה… ואנחנו תועים אנו בארץ. הנה הככר מצד זה והמקל מצד זה: בכּל שתי רשויות, ומלכות אחת נוגעת בחברתה. – ויש אשר ישַנו סדריהם, הככר תלקה והמקל ישביע…

הננו אוכלים ולוקים, לוקים ושבעים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.