רקע
דוד פרישמן
אֱלִילִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

 

І

אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,

עֵת נַעַר עוֹד קָטָן הָיִיתָ

וּבְחוּצוֹת אוּר-כַּשְׂדִּים עִם נַעֲרֵי-גִילֶךָ

שַׁעֲשׁוּעֵי יַלְדוּתְךָ חָצִיתָ.


וְעַל בִּרְכֵּי אֲמַתְלָא, זוֹ אִמְּךָ זְקֶנְתֶּךָ,

אֵם תֶּרַח אָבִיךָ, שִׁעֲשָׁעְתָּ,

וַעֲלִילוֹת אֱלִילֵי יְקַר-אֲבוֹתֶיךָ

עִם רַבּוֹת נִפְלָאוֹת שָׁמָעְתָּ.


וּלְתֶרַח אָבִיךָ בִּרְחוֹב עִיר-הַקֶּרֶת

בֵּית מִמְכַּר כָּל-צֶלֶם וָפֶסֶל:

עֲצַבֵּי עֵץ נֶחְמָד וֶאֱלִילֵי-תִפְאֶרֶת

וּתְרָפִים וּמַעֲשֵׂי כָל-כֶּסֶל;


וְתֶרַח אָבִיךָ אַךְ יָצָא הַחוּצָה,

כְּצֵאתוֹ יוֹם יוֹם אֶל-פָּעֳלֵהוּ –

אָז קַמְתָּ גַּם-אַתָּה וְאָמַרְתָּ: אָרוּצָה

וְאֶרְאֶה אֶת-שְׁלוֹם אֱלִילֵיהוּ.


וְקַרְדֹּם לָקַחְתָּ בְּיָדְךָ וּבָאתָ

לִמְקוֹם שָׁם הַפְּסִילִים עָמָדוּ,

וּבְשַׁאֲגַת קוֹל-אַרְיֵה „הֶאָח!” אָז קָרָאתָ –

וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים רָעָדוּ.


וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים לָאָרֶץ מִגַּרְתָּ

וַתְּשַׁבְּרֵם אָז שֶׁבֶר עַל-שָׁבֶר,

וּתְרָפִים וַעֲצַבִּים פּוֹרַרְתָּ, שִׁבַּרְתָּ –

אָז חֻצַּב לֶאֱלִילִים הַקָּבֶר.


וֶאֱלִילִים וּפְסִילִים מָחַצְתָּ, רִצַּצְתָּ

וַתִּפְרָץ-בָּם פֶּרֶץ עַל-פָּרֶץ,

וַעֲצַבִּים וּתְרָפִים קִצַּצְתָּ, פִּצְפַּצְתָּ –

אָז תַּמּוּ אֱלִילִים מֵאָרֶץ.


אַךְ אֶחָד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם הוֹתַרְתָּ –

כֵּן, אָבִי, בַּסְּפָרִים קָרָאתִי,

וָאֶקְרָא, כִּי לוֹ גַם הַקַּרְדֹּם מָסַרְתָּ –

וּמְנוּחָה מֵאָז לֹא מָצָאתִי.


אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,

יָדַעְתִּי כָל-מַה-שֶּׁעָשִׂיתָ,

עֵת נַעַר עוֹד קָטָן עִם נַעֲרֵי-גִּילֶךָ

בְּעִירְךָ אוּר-כַּשְׂדִּים הָיִיתָ.


אָבִינוּ אַבְרָהָם! יָדַעְתִּי פְעָלֶיךָ,

יָדַעְתִּי יָדַעְתִּי כָל-אֵלֶּה –

אַךְ אוֹי, לֹא כִלִּיתָ עַד-תֹּם מַעֲלָלֶיךָ,

כִּי בָאתָ עַד-אַחֲרוֹן וַתֵּלֶא!


אַבְרָהָם אָבִינוּ, חָכַמְתָּ, יָדַעְתִּי,

מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי כָל-טָעַם;

אַךְ עַתָּה שָׂאֵנִי, וּבְנַפְשִׁי נִשְׁבַּעְתִּי,

אִם לֹא הֲרֵעוֹתָ הַפָּעַם!


אָבִינוּ אַבְרָהָם! חָכַמְתָּ – אַךְ עַתָּה

שָׂאֵנִי, כִּי רָעָה פָעַלְתָּ;

הַפְּסִילִים הַקְּטַנִּים הֵן כָּרֹת כָּרַתָּ,

אֲבָל עַל-הַגָּדוֹל חָמַלְתָּ.


וַתִּמְעַט מִמְּךָ כָּל-זֹאת שֶׁעָשִׂיתָ,

וּבְיָדוֹ גַם קַרְדֹּם נָתַתָּ –

הוֹי אַבְרָם, הוֹי לוּ אֶת-הַקְּטַנִּים חִיִּיתָ

וְרַק אֶת-הַגָּדוֹל כָּרַתָּ!


 

ІІ

חָלַמְתִּי, רַב-כֹּחַ אָנֹכִי, עוֹד עֶלֶם –

וְעַל רֹאשׁ הַר נִצַּבְתִּי וָאֵרֶא הַצֶּלֶם,


הַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עַד-בִּלְתִּי כָל-חֵקֶר:

„אָנֹכִי”, הוּא קוֹרֵא, „אָנֹכִי הַשֶּׁקֶר!”


וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – וּכְבָרָק בָּאֶמֶשׁ

יְנוֹצֵץ בְּלַהֲטוֹ לִנְגֹהוֹת אוֹר-שֶׁמֶשׁ.


וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל – הוֹי אֵימָה וָפֶגַע! –

רַק יִגְדַּל, רַק יִגְדַּל מֵרֶגַע לְרֶגַע.


וְעִמּוֹ הַקַּרְדֹּם גַּם-הוּא יִגְדַּל כָּכָה!

עַד-אֶפֶס עוֹד מָקוֹם מִדָּתוֹ אָרָכָה.


מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! עַד-שְׁמֵי הָרָקִיעַ

כְּבָר עָלָה בְגָבְהוֹ, כְּבָר רֹאשׁוֹ הִגִּיעַ.


וּמְלֹא אַפְסֵי תֵבֵל וּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ,

וּשְׁאוֹל וְשָׁמַיְמָה הוּא יִפְרוֹץ כְּבָר פָּרֶץ,


וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – הוֹי אֵל בַּשָּׁמַיִם!

אֵי יִהְיֶה הַמָּקוֹם, אֵי יִמְצָא יָדַיִם


הַקַּרְדֹּם הַנּוֹרָא הַלָּז, אִם עֲדֶנָּה

אֵין אַחֲרִית לַמִּדָּה וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנָּה?


מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! רַק זָהָב נִסְכֵּהוּ,

רַק זָהָב, רַק זָהָב הָרֹאשׁ וִירֵכֵהוּ.


וּצְלָמִים הַקְּטַנִּים מִסָּבִיב יִשְׁכָּבוּ,

כִּי אַחֲרֵי הֻכּוֹתָם הַשְּׁבָבִים נֶעֱזָבוּ,


וְהֵם אֶל-כָּל-פִּנָּה וּפֵאָה נִפְזָרוּ.

אָז שָׁרַק הַגָּדוֹל – וְאָז הִתְעוֹרָרוּ


גַּם-הֵמָּה כְרֶגַע מִמְּקוֹם שָׁם שָׁכָבוּ;

הִתְלַקְּטוּ, הִתְקַבְּצוּ, אַף-קָרְבוּ, קָרָבוּ,


כָּל-עֶצֶם אֶל-עֶצֶם, כָּל-שֶׁבֶר אֶל-שֶׁבֶר,

וַיִּחְיוּ מִקִּבְרָם אַף-נִצְּבוּ בַחֶבֶר.


מַה-גָּדוֹל הַמַּחֲנֶה, פֹּה יַחְדָּו אָרָחוּ!

וּצְלָמִים חֲדָשִׁים מֵעָפָר יִצְמָחוּ


מֵרֶגַע לְרֶגַע; אַף-הֵם עוֹד יַעֲמִידוּ

רַק דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים וּבְצַלְמָם יוֹלִידוּ.


וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עוֹד עוֹמֵד מִלְּמָעְלָה!

כָּל-רַעְיוֹן בּוֹ חשֶׁךְ, כָּל-הֶגֶה – רַק לָיְלָה.


וּכְבָר גַּם אֶת-יָדוֹ הַגְּדוֹלָה הֵנִיעַ, –

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם, – וְהוּא כְבָר הִגִּיעַ


עַד מְקוֹם שָׁם כָּל-קֹדֶשׁ… הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!

הוֹי חִישׁ, רַק הַקַּרְדֹּם מִיָּדוֹ הַפִּילוּ!


הוֹי אָקוּם גַּם-אָנִי, וַאֲנִי גִבּוֹר עֶלֶם,

אֲנַסֶּה, אֶלָּחֵם וְאַכֶּה בַצֶּלֶם!


 

ІІІ

וָאִיקָץ. – אַבְרָהָם! הוֹי שְׁפָךְ-נָא רוּחֶךָ

עַל עֶלֶם אֵין-אוֹנִים וָכֹחַ;

אָז תָּבֹא גַם-אַתָּה בָזֹאת לִמְנוּחֶיךָ,

אָז אֶמְצָא גַם-אָנִי מָנוֹחַ.


חַזְּקֵנִי-נָא, אָבִי, כַּיּוֹם רַק הַפַּעַם

וּתְהִי-נָא כַבַּרְזֶל לִי זְרוֹעַ,

וְרוּחִי כָּאֵשׁ בִּי וְקוֹל לִי כָרַעַם –

אָז יָדִי אֱלִילִים תָּרֹעַ.


אָז אַכֶּה, אָז אֶתּוֹשׁ וְאֶתּוֹץ אֵין-חֵקֶר,

וּמָגוֹר לֹא אֵדַע וָפָחַד!

אֲדִקֵּם, אֲרִיקֵם מִבֹּקֶר עַד-בֹּקֶר,

וּקְטַנִּים וּגְדוֹלִים גַּם-יָחַד.


אַשְׁמִידֵם עַד-תֻּמָּם, אַאֲבִידֵם בָּרֶצַח,

עַד-אֵדַע, כִּי תַמּוּ כֻלָּמוֹ;

וַאֲנִי אִם אֲכַלֵּם, אָז אֵדַע: לָנֶצַח

לֹא יִחְיוּ עוֹד אַחֲרֵי מוֹתָמוֹ.


כֵּן אֶעֱשֶׂה לָהֶם – וּמִכֻּלָּם הַפֶּסֶל

הַגָּדוֹל לָאָרֶץ אַכְרִיעַ;

וַאֲנִי לֹא אֶחְמוֹלָה, לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֶּסֶל,

עַד-אוֹתוֹ לִשְׁאוֹלָה אַצִּיעַ.


וְדוֹרוֹת יָבֹאוּ וּבָנִים יֻלָּדוּ

יְמַלְּאוּ גַם-הֵמָּה אַחֲרֵינוּ;

וְיֶתֶר הַפְּסִילִים, שֶׁעוֹד לֹא נִשְׁמָדוּ,

יַשְׁמִידוּ אַחֲרֵינוּ בָנֵינוּ.


וּבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם – אַבְרָהָם אָבִינוּ!

שׁוּר, דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים הֵן קָמוּ,

וְלַעֲשׂוֹת קַרְדֻּמִּים חֲדָשִׁים יָבִינוּ,

וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה יִלְחָמוּ.


וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה אֱלִילִים יַשְׁמִידוּ

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים גַּם-יַחַד,

עַד-כָּלָה אוֹתָמוֹ מֵאֶרֶץ יַאֲבִידוּ,

עַד-בִּלְתִּי יוֹתִירוּ אַף-אַחַד.


המלצות קוראים
תגיות