אמנם אסור לו לאדם, שיסודו מעפר וסופו לעפר, לערער על סדרי היצירה, עם זאת לא תוכל להתעלם ממציאותם של כמה וכמה דברים שאי אתה יכול לומר עליהם שאינם שגגה שיצאה מלפני השליט. הנה דרך משל: מן הראוי היה כי לא השמים אלא הארץ תהא נבראת תחילה. ולא עוד אלא שתהא נבראת שלימה בתכלית, על מילואה ותיקונה, הן מצד יחסי אדם וחיה והן מצד יחסים אחרים, ואחרי־כן ורק אחרי־כן היו נבראים, השמים, שבהם היה האדם מחפש את היופי ואת השגב, בקיצור: את השמים.

אולם משנבראו השמים תחילה הרי הם, השמים, הסתדרו כנראה בכי טוב, ואילו הארץ. – כסתירה מניה וביה. הנה לפניך האדם בשאיפתו, אל על, אל השמים; והנה האדם והוא לחברו – זאב, והארץ, כנאמר, מלאה חמס.

ואילו ניתן לתקן מה. כי אף שהרבינו לשאול, לא נוכל להמנע משאלה נוספת: הנה קראנו כי בהיות הארץ תוהו ובוהו היתה רוח אלהים מרחפת על פניה. ועתה, היא אמנם כגן פורח, ומאז היותה כן רבו בה חכמים ומחוקקים. אך מה נעלים? רוח השטן מרחפת על פניה. על מה ולמה?