אָדָם לוֹמֵד מִן הָעוֹרֵב / תקוה שריג

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

הַכֶּלֶב שׁוֹמֵר צֹאנוֹ שֶׁל הֶבֶל

שָׁמַר עָלָיו מִפְּנֵי כָּל חַיּוֹת-הַשּׂדֶה וּמֵעוֹף הַשּׁמַיִם.

כְּשֶׁנִּרְצַח הֶבֶל בִּידֵי קַיִן, אָחִיו,

הוֹסִיף וְשָׁמַר עַל גּוּפָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, אֲדוֹנָיו.

אָדָם וְחַוָּה לֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּהֶבֶל

שֶׁהָיָה הַמֵּת הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם.

בָּא עוֹרֵב אֶחָד, שֶׁמֵּת עָלָיו חֲבֵרוֹ,

חָפַר בְּמַקּוֹרוֹ וּבְאֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו בּוֹר בֶּעָפָר

וּטְמָנוֹ בַּבּוֹר, לְעֵינֵי אָדָם וְחַוָּה, הַבּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים.

אָמַר אָדָם לְחַוָּה:

“אֲנִי קָם וְעוֹשֶׂה כָּעוֹרֵב הַזֶּה!”

לָקַח אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, חָפַר בֶּעָפָר וּקְבָרוֹ.

וּמַה שְׂכָרָם שֶׁל עוֹרְבִים,

עַל שֶׁלִּמְּדוּ אָדָם אֶת מַעֲשֵׂה קְבוּרַת הַמֵּת,

שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה הִיא?

שֶׁהֵם קוֹרְאִים לַגֶּשֶׁם

וְהַקָּדוֹש-בָּרוּךְ-הוּא עוֹנֶה לָהֶם

וּמוֹרִיד מְטָרוֹת עַל הָאָרֶץ.

[עַל-פִּי "מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל]