מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אתה בחרתנו מכל העמים]

מאת: אברהם שטרן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[אתה בחרתנו מכל העמים] / אברהם שטרן (“יאיר”)


אַתָּה בְּחַרתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,

שֶׁנְּהִי לִמשִׁסָּה לְכָל עָם.

סֵרְסוּ אֲנָשִׁים, אִנְּסוּ הַנָּשִׁים

וַיַּטבִּיעוּ טַפָּם בְּדָמָם.


אַתָּה רוֹמַמתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת,

שֶֹנְּגַל קְלוֹנֵנוּ לַכֹּל.

וְקָלָה זֵד בָּאֵשׁ גְּוִיּוֹת מְעֻנּוֹת

וְהָיָה פִּרפּוּרָן לוֹ מָחוֹל.


אַלפַּיִם שָׁנָה לַשָּׁמַיִם עוֹלָה

נְאָקָה חֲנוּקָה בֶּעָשָׁן:

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!” אַךְ לֹא בָּא הַגּוֹאֵל,

יַעַן קָם אֱלֹהִים לוֹ שׂטָן.


בְּדם-עוֹלָלִים נִשׁחֲטוּ כִּטלָאִים,

וּבִכבוד יְלָדוֹת כִּי נִגעַל,

וּבְרֶמֶץ-מוֹקֵד – הִנְנוּ נִשְׁבָּעִים:

בְּיָדֵינוּ עַמֵּנוּ נִגאָל!


צְמֵאֵי-גְאֻלָּה, סְבוּאֵי-מַשׂטֵמָה,

נִלָּחֵם עַד חָרמָה בְּצִיּוֹן.

וּבְדַם עֲשָׂרָה כָּל אַמַּת אֲדָמָה

נְכַפֵּר- וְנָחֹג נִצָּחוֹן.

אברהם שטרן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

בְּשַׁחַר-סְתָו מְבוֹרָךְ

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

בעינים עיפות, בצמרמורת קרירה שבעצמות המפורכות עמדנו כולנו, כל אנשי המשמר, שכל הלילה הבטנו בעינים בולטות כלפי מערכת האויב – שם עמדנו בבור-המערה, ובלב נמס מגעגועי שירה-חנוקה השתפכנו בשחר הסתו ההולך ומזהיב יותר ויותר את אפרו המליט את השדות וההרים ואת הספיח הנובל, שזה שתי שנים לא נגעה בו יד איכר –

שחר-סתו מבורך –

הדשא המכורכם, המתחבק עם התבואה הנדרסת מאין-קוצר – האיר כולו ברבבות רסיסי-טל-חורף, הקושרים גבעול אל גבעול במחרוזת-פנינים יקרה. מחרוזת זו הם חוטי הסתו הלבנים, המכסים ברשת אין סוף את כל המרחב השקט עד האופק הכחול. על החוטים הללו מחורזים רבבות רסיסי הטל באין מהרס ומפריע. –

באין מפריע; יען לא יעבור עליהם בעל-חי וישאר בחיים. אלפי פיות-רובים פעורים למולו.

וברשת זו, ההולכת ומזהבת מקרני השמש העולה, לתוך רשת-קסמים זו קורנים כל מאוויינו האומללים ברגע זה –

"אשרי מי שיזכה ראשונה לרחוץ בטל זה את רגליו בלי סכנת-מוות ובשיר על שפתיו. – בשיר השלום. –

ככה עמדנו כולנו כמוקסמים, בעינים חולמות.

מפקד הבאטליון העיר אותנו מחלומנו;

בחר לך בחור הגון – אמר אלי – בשביל המשמר היום, בחור שאינו מכבד את המוות ביותר. רק זה עכשיו נודע לי, שהאויב מתכוון היום להפתיע אותנו ב“מישחק”.

“מישחק” זה הוא לאו דווקא נעים. מישחק זה הוא גשם של כדורים בלי כל מטרה. יריה לשם יריה, לשם הפחדה, לשם הפרעה סתם; ולתת אות-חיים, “שלא ינום ולא יישן שונא ישראל” – כדברי מרגלית.

– מדוע דווקא היום? – שאלתי.

– זוהי שאלה טפשית. אך היום יש דווקא טעם לדבר; איזה חג היום, חג סלאווי, השד יודע אותם.

עוד לא גמר את דבריו והנה הדוד אסטריכר, שאך זה קם משנתו החטופה ועמד מן הצד – ניגש אלינו ומודיע:

– אדוני הנאור, בבקשה להעמיד אותי היום על המשמר! –

והדוד אסטריכר הוא לאו דווקא “בחור” הגון. לא. הדוד אסטריכר הוא כבן ארבעים וחמש שיש לו כבר נכדים אחדין שם בביתו.

– איזה שד נכנס בך, הדוד אסטריכר? –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.