לֹא תִמַּח בִּמְהֵרָה דִּמְעָתִי הַכְּבֵדָה,

דִּמְעָתִי מִקַּרְקַע נִשְׁמָתִי שָׁאָבְתִּי;

כָּל-טִפָּה בְשַׁעְתָּה בְּצִירֵי יוֹלֵדָה

וּבְלַחַץ שִׁנַּיִם מֵעֵינַי עִצָּבְתִּי.

לְבַדִּי, לְבַדִּי בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים

בַּסֵּתֶר, בַּסֵּתֶר כָּאַבְתִּי, נוֹאָשְׁתִּי;

חָרַקְתִּי אֶת-שִׁנַּי עַל-לִבּוֹת עֲרֵלִים:

“עַם-אֹבֵד, עַם-נָבָל, עַם-אֹבֵד” לָחָשְׁתִּי.

וְיָמִים וִירָחִים בִּלְבָבִי צָרַפְתִּי

אֶת-דִּמְעַת סְתָרַי עַד שֶׁבַע זֻקָּקָה;

וּבְהִמֵּק הַלֵּב וּלְהִתְאַפֵּק עָיַפְתִּי –

אָז תַּחַת יְרָק-דָּם – זֹה הַדִּמְעָה נִתָּקָה.

וּלְמַרְאֵה כָל-עָרְלַת לֵבָב וְאָזְנַיִם,

וּלְמַרְאֵה הַנֵּכָר – בִּמְאֵרָה נֶעֱקָרָה:

"וְאָרוּר פּוֹשֵׁעַ וְיֵשׁ לוֹ יָדַיִם

לְהָקֵל מֵאֵיד – וּמִתְנַכֵּר בַּצָּרָה!"

וְעֵד אֱלֹהִים מַה-נֶּאֶמְנָה דִמְעָתִי!

אֶת-תַּמְצִית מַכְאוֹבַי בָּהּ שַׂמְתִּי, כָּרָכְתִּי;

וּכְמוֹ עִם כָּל-נֵטֶף מֵת חֵלֶק נִשְׁמָתִי

וַאֲבֵדָה עוֹלָמִית אֶל-קֶבֶר הוֹלָכְתִּי.

אַךְ מָרָה וּגְדוֹלָה מִזֹּה הַנִּשְׁפָּכָה

עוֹד דִּמְעָה כַבִּירָה בִּלְבָבִי נִצְפָּנָה,

שֶׁחָדֵל אָנֹכִי עָרוֹתָהּ, וְכַאֲנָחָה

רְצוּצָה בֹּקַעַת: “אֵי-יֶשַׁע? עַד-אָנָה!?”

וּכְרָקָב בַּעֲצָמוֹת הִיא נְשׂוּאָה בִלְבָבִי,

כִּכְאֵב נֶעְכָּר כָּמוּס אֶסְבְּלֶנָּה עַל-רוּחִי;

הִיא תַעְכֹּר חֲזוֹן יוֹמִי, הַחֲלוֹם עַל-מִשְׁכָּבִי,

תִּלְוֵנִי כַמָּוֶת בַּעֲמָלִי וּבְנוּחִי.

אַךְ מַאֲמִין אָנֹכִי כִּי-נָבִיא עוֹד נָקִים,

שֶׁיּוֹרִיד לְעֵינֵי הָעוֹלָם עוֹד דִּמְעָה,

וְהִרְעִים עוֹד קִינָה לְהַרְגִּיז שְׁחָקִים

וְאָחַז כָּל-בָּשָׂר פַּלָּצוּת לְשִׁמְעָהּ.

תר"ס, אב.