מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ואותו הילד היה

מאת: יהודה שטינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

כשבישרו להצדיק, הרב רבי אברהם מלאך, שהרבנית ילדה בן, לא הכירו שום התפעלות על פניו, ורק הלך והכניס את ראשו ורובו בתוך חדר היולדת, וציווה שיראו לו את הרך הנולד.

וכשגילתה המיילדת את פני הילד, שלא נועזה עוד בעצמה להסתכל בצורתו, הניע עליו ה“מלאך” בידו ואמר: “זהו למטה מחסד שבאצילות, לא לך התכוונתי.”

ומיד חוורו פני הרך, ולא הוציא את יומו.

לאחר שנה, כשהודיעו לה“מלאך,” שהרבנית ילדה זכר, הכירו מקורביו איזו התעוררות בפניו, וקם וציווה, שיראו לו את הנולד. וכשהביט בו, העביר את ידו על פניו ואמר: “זהו למטה מגבורה שבאצילות, לא אותך קראתי.”

לשנה הבאה שמר בעצמו את העת. וכשילדה הרבנית, מיד היה ניכר בו שהוא דואג ומצטער. וכשהראו לו את הילד, נתן עיניו בו ואמר: “זה גם לתפארת שבבריאה אינו מגיע. לא על שכמותך הוצאתי את הטובים שבצירופים.”

ומובן מאליו, שגם זה לא הוציא את יומו.

בפעם הרביעית, כשהרגישה הרבנית בדבר, לא חפצה עוד להראות לו את הילד, עד שיבטיח לה תחילה, שזה יהיה בן קיימא, והוא היה אנוס להבטיח.

וכשהביט בצורתו של הנולד, נאנח ואמר: “טובים ממך שלחתי מעל פני, אבל מה אעשה וכבר הבטחתי.”

היה מצטער והולך כל אותו היום, וטען: “רבונו-של-עולם, מכל אוצר הנשמות שיש לך, לא מצאת למעני טובה מזו?”

לאורתא אחזי לית בחלמיה (*בלילה הראו לו בחלום) סולמו של יעקב אבינו. גמדים עולים ונפילים יורדים… והרבנית ראתה בחלומה את ר' המנונא זוטא ואת עוג מלך הבשן.

כשהקיץ ה“מלאך” ענה ואמר: “עתה ידעתי, שיקר בעיני הקדוש-ברוך-הוא נשמה נמוכה המתאמצת ועולה, מאיזו נשמה אצילית שירדה לעולם ונפגמה.”

ואותו הילד היה הרב ר' שלום.

יהודה שטינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה שטינברג
רקע
יהודה שטינברג

יצירותיו הנקראות ביותר של יהודה שטינברג

  1. ל"ג בעומר (פרוזה)
  2. "ניצוץ קדוש" (פרוזה)
  3. רם ורמות (פרוזה)
  4. אב ובנו [ב] (פרוזה)
  5. מתוך וידוי (פרוזה)

לכל יצירות יהודה שטינברג בסוגה פרוזה

לכל יצירות יהודה שטינברג

יצירה בהפתעה
רקע

גוי קדוש

מאת נחמה פוחצ'בסקי (פרוזה)

הירח טובל ברום שמיו התכולים-כהים ומשדר למלטה מבטים מלאי רֹך ולטיפות. לכאורה נחה דעתו של מושל לילה, בהסתכלו ממרומיו בפני רחוב יפה זה, המקשט בתותים עבותים וגגות פרחים, – ולפיכך כה נהירין פניו, נהירין. – –

בולט לובן הבתים מתוך האפלולית הקלושה של צללי העצים; ענפי התותים עם טרפיהם הרחבים מצֻירים על פני הקירות כמו על בד צח ולבן.

ברחוב עובר זוג מטילים, ששיחתם החשאית מעוררת געגועים בלב העלם התימני היושב בדד על ספסל בין שני ברושים זקופים שעל יד אחד השערים.

– מזל!… איך מזלי? – לוחשות שפתי העלם והוא מבלי משים נועץ את עיניו בבית המואר שכנגד.

… זאת לא מזל מתהלכת שם בחדר ומגישה אוכל לחוג’ה, שאִחֵר לבא מבית הועד? – חולפת השאלה כברק במחו של זכריה עוג’ן, ומיד הוא צוחק לשטותו. – הרי מזל רחוקה כעת ממנו, רחוקה! הריהי בעיר, בבית ההוא הקטן והנמוך שעל חוף הים! – –

זוקף זכריה את אזנו להמית גלי הים הבאה ממרחק, מעבר החולות; עוד יותר תוקפים הגעגועים את לבו והוא מונה בצער את הימים שלא ראה את מזל.

ארבעה ימים וארבעה לילות כבר עברו! הוא אז חכה לה בערב בסימטא הגדורה שטה פורחת. הריח החריף של הפרחים הקטנים והסגלגלים, הטיל כמו שכרון עליו. סבב ראשו ונפשו כלתה למזל שאחרה לבא. הרבה הוא להרהר אז בשאלה, כיצד להבטיח את הקשר עם מזל, שלא ינתק? ונתן אל לבו להציע לפניה לקרא שני עדים ולקדשה לפי שעה, כמו שנהוגים לעשות בתימן, בעת שאיש רוצה להיות בטו, כי אחר לא ישלל את ילדתו ממנו…

הוא החליט לשאל את פיה באותו ערב ואם תסכים לזה, הוא, יקדשה לפני עדים בעדי של אמו, שני חרוזי האלמוגים המחברים בקשורי כסף וחביונת כסף באמצע; ותאר הוא בלבו מה יפה יהא העדי, כשהוא יענד את צוארה הדק והצח של מזל…

בהריחו בתאוה את ריח פרחי השטה, שמלל בין אצבעותיו הוא נבהל פתאם למראה מזל, שנגשה אליו עצובה וחורת מאד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.