שָׁם עֲלֵי הַר נִשְׁפֶּה סוּג בַּשּׁוֹשַׁנִּים

בִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לִקְצוֹת הָרָקִיעַ

בֵּין נִשְׁפֵי עֲרָפֶל, בֵּין צִלְלֵי עֶרֶב,

סַר וּמַשְׁמִים שִׂיחִי עָלַי אֶעֱזוֹבָה.

עֵינַי בִּמְסִבַּי פָּשְׁטוּ וַיָּעוּפוּ,

חֹסֶן הָאָבִיב וִיפִי הוֹדוֹ אָחַז

וּגְבָעוֹת עֻלָּפוֹת בִּירַקְרַק דֶּשֶׁא.

שָׁם יִגְרוֹשׁ יֵהוֹם מַבּוּעַ הַמַּיִם,

בֵּין עִשְׂבוֹת אָחוּ יֵבְךְּ בַּאֲבֶל קוֹל מֵימֵיהוּ,

בֵּין טוּרֵי פֶרַח כַּנָּחָשׁ יִלָּפֵת

בִּנְקִיקֵי חַלְמִישׁ צוּרִים יֹאבַד דָּרֶךְ!

שָׁם יִשְׂגֶּא פִתְאֹם וּלְנַחַל רַב יֶהִי,

מִשְׁבָּרָיו גָּאוּ, דָּכְיָיו יִתְאַבָּכוּ,

וּבְסֵתֶר רַעַם יֵהֹמוּ יִגְעָשׁוּ

וּכְהֶגֶה מִפִּי אִישׁ כִּי יִכְעַס כַּעַס

יֵז קִצְפָּם עַל נִבְכֵי רַבִּים מַיִם.

שָׁם עַל רֹאשׁ הַרְרֵי-אֵל אוֹזְרֵי עֲרָפֶל

וִיעָרִים אֶת מִצְחָם כַּזֵּר צָנָפוּ,

עוֹד אוֹר זָרוּעַ – אוֹר נֶשֶׁף הָעָרֶב.

מִרְכֶּבֶת לַיְלָה הַמְפִיצָה נִיחוֹחַ

בִּכְבֵדוּת תִּתְנַהֵג עַל דֹּק שָׁמַיִם,

פֶּתַע מֵרֹאשׁ מִגְדָּל אַדִּיר גָּבֹהַּ

שָׁם יַרְעֵם נִפְלָאוֹת קוֹל הֹלֶם פָּעַם

פִּי הַבַּרְזֶל פָּעַר וּלְשׁוֹן הַנְּחֹשֶׁת

וַיְמַלֵּל אֶל רִבְבוֹת עָם… מִבְּלִי אֹמֶר.

כָּל הֵלֶךְ יַעֲמוֹד וּבְרֶגֶשׁ יֵט אֹזֶן

לַאֲזִין קוֹל קוֹרֵא אֶל רִנַּת הָעָרֶב;

לָצֶקֶת שִׂיחַ, לִשְׁפּוֹךְ לֵב וָנֶפֶשׁ,

וּלְמַחֲזוֹת נֹעַם אֵל וּמַרְאוֹת חֶמֶד

לֹא יֵעוֹר לִבִּי וּמְאוּם לֹא אָחוּשָׁה! –

הוֹי! כַּצֵּל נָטוּי עַל תֵּבֵל הִלָּכְתִּי!

בַּעֲרִיפֶיהָ גַם שֶׁמֶשׁ כִּי זוֹרַחַת

לֹא תָאִיר מֵתֵי עוֹלָם שׁוֹכְנֵי קָבֶר!

מֵהַר לַגֶּבַע מַבָּטַי יָעוּפוּ

וּבְכָל אַפְסֵי תֵבֵל וּקְצוֹת הָאָרֶץ,

אַךְ שֵׂאת וָשֶׁבֶר שָׁם עֵינַי תֶּחֱזֶינָה

וַחֲבָלִים בַּנְּעִימִים לִי לֹא יִפֹּלוּ!

מַה יִתְּנוּ לִי הָרִים, עֵמֶק וָגֶבַע,

אִם יָצָא הֲדָרָם וּכְבוֹדָם אָבָדוּ?

הוֹי הַרְרֵי-מוֹר וּשְׂדֵה חֶמֶד וָנֹעַם!

לַשָּׁוְא תִּתְיַפּוּ, הֲדַרְכֶם מֵאָפַע;

הָאַחַת אֵינֶנָּה – כֻּלְּכֶן תִּשַּׁמְנָה!

אִם תִּלְבַּשׁ קַדְרוּת אוֹ תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ

וּשְׁבִיב אִשָּׁה עֶשְׁבֵי שָׂדַי יַפְרִיחַ,

אִם תּוֹפַע עֲננָהָ עַל מִפְלְשֵׂי שַׁחַק,

עַרְפִלֵּי הֶעָבִים אִם זִקַּק הַחֶרֶס:

עַל נֹגַהּ זַרְחָם לֹא עוֹד אֶתְעַנָּגָה!

מַה לִּי וּלְשֶׁמֶשׁ? אוֹר יוֹמָם תִּעַבְתִּי!

לוּ הֲלִיכוֹת עוֹלָמָהּ אִתָּהּ רַצְתִּי

גַּם שָׁמָּה אַךְ שַׁמָּה עֵינַי חָזָיוּ –

כִּי כָל הוֹן וָעֹשֶׁר חֹסֶן וָחֵפֶץ,

כִּל חֶמְדָה וּסְגֻלָּה וִיקָר תִּפְאֶרֶת

וּמְלוֹא כָל הַתֵּבֵל – תֹּהוּ וָהֶבֶל. –

לוּ נִתַּן לִי צִיץ עוּף גָּבְהֵי שָׁמַיִם

וּנְטוֹשׁ גָּלְמֵי אָרֶץ לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי,

אָז אֶסַּק רָקִיעַ עַל כַּנְפֵי רוּחַ –

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים אָז שָׁם חָזִיתִי;

מִכּוֹס עֲדָנִים שִׂפְתוֹתַי אָז מָצוּ,

אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי שָׁמָּה פָּגַשְׁתִּי,

תִּקְוָה וִידִידוּת נֶגְדִּי תֵּתַצַּבְנָה!

אַךְ פִּי נֶאֱלַם אֲמָרִים פַּסּוּ מֶנְהוּ,

מִלִּים מִנִּי נֶעְתְּקוּ וָאֶדֹּם סֶלָהּ!

עוֹד גֶּבֶר חָדַל לֹא הִמְצִיא שֵׁם לָמוֹ –

עַל כַּנְפֵי שַׁחַר לַשַּׁחַק לוּ אַעַל

לַחֲזוֹת בִּידִידוּת נַפְשִׁי וִיפַת חֶלֶד.

מַה לִּי פֹּה אֶרֶץ שֹׁד וָהִי מָלָאָה?

לִבְנֵי שָׁמַיִם אֶת נַפְשִׁי חִשַּׁבְתִּי!

כֶּעָלֶה נִדָּף עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ

וּגְנָבַתּוּ בִּכְנַף עֻזָּה סוּפָתָהּ:

לֶעָלֶה נָבֵל דָּמִיתִי גַם אָנִי

שָׂאוּנִי, סַעֲרוֹת-שֹׁד, עַל אֵבְרַתְכֶנָה! –